 |
|
|
|
|
איזה מין נוער |
|
|
|
|
לאחר שהשתחררה מכבלי הזוגיות, יוצאת לרית לוי לחפש את מזלה בפיק-אפ ברים הכי סליזיים בארץ. השבוע במוקד העניינים – ה"גולדן בר" |
|
|
|
|
|
|
|
|
משימת הפיק אפ שלי, תודה ששאלתם, מרגישה קצת תקועה במקום. אחרי ביקור בלוקיישן נובורישי וקפיצה למתחם הדביקות, ע"ע נמל תל אביב, מצאתי את עצמי השבוע מדשדשת בחזרה לנעוריי – מקום שקיוויתי לא לבקר בו עד לשכירת שירותיו של מטפל פסיכולוגי. מיותר לציין, שטוב לא יצא מזה.
ה"גולדן בר" ברחוב רוטשילד בתל אביב הוא כל מה שהייתה תקופת ההתבגרות שלי, בצורה הכי מכוערת שלה. העיצוב הדוחה בבורדו ועץ הזכיר לי גיחות מיותרות לפאבים באילת בגיל 15, כוסות הבירה באווירה הבלגית העלו בי תמונות מלחיצות של טוריסטים בטיילת בשבת ואסופת הנערים המדוכדכים על הבר העבירו בי חלחלה של התבגרות מתוסבכת.
הגולדן בר, אציין שוב, כעור כמועדון חסר אופי בקיבוץ של שנות השמונים. בר גדול ממוקם בחוץ, בליבת הלחות התל אביבית, ואחיו התאום יושב בחלק הפנימי והחשוך של המקום. שני הברים עמוסים בנוער שפוף ונטול שמחת חיים, עם רוב מוחץ למין הגברי. הנשים, או שמא הילדות הספורות, שפקדו את המקום, היו עסוקות בלהיתלות על זרוע של חבר תיכוניסט ולעשות קולות של אנמיה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| גולדן רטריבר. לא נצפה בגולדן בר, וחבל | /images/archive/gallery/126/721.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
"איים פרום שיקאגו"
|
|
 |
|
|
למרות הסיכוי הדלוח לגרד משהו מהערב הזה, א' ואני החלטנו לא לומר נואש. התיישבנו בפנים, כי יש גבול להלקאה העצמית שאנחנו מוכנות לה בחום הזה, וניסינו להתנחם בהבלחות מזדמנות של משבי רוח מכיוון המזגן. בינתיים קלטתי מבטים מהילד הדחוי של השכבה, אבל בכל פעם שהסתכלתי חזרה – הוא חזר להתחפש לשבלול ולשנן נוסחאות מהבגרות במתמטיקה.
ביקשנו מהברמנית, החביבה להפחיד, שתי בירות, תוך ניסיון לבלוט כמה שפחות. גם ככה הרגשנו חריגות עם הבגדים המעוצבים והחושפניים, יחסית לטי שרט הלבנה שעיטרה כל בחור והגופייה השחורה שעטפה כל ניצני שדיים. קיבלנו שתי כוסות טובורג, באווירת מסבאה, ולגמנו מהר יותר מתחרויות שתייה בתיכון. אנ'לא יודעת מה קרה לי, אבל כנראה שהפנמתי יותר מדי את תפקיד הנערה המתבגרת בגולדן ואחרי בירה אחת כבר התחלתי להרגיש מסובבת.
זאת הייתה הזדמנות מצוינת לבדוק את ההיצע הגברי בסביבה, אבל כל שמצאתי סביבי היה עדיין צולע וכלל בני נוער כבויים וחפי ליבידו. זה קצת מאכזב, שכן לאחרונה התחלתי בעוונותיי לפנטז על נערים רעננים ופריכים, כאלה שכל כולם רעב מתפרץ, שיער צרוב משמש וחיוניות ינקותית, שאוכל לשכן בביתי ולבצע בהם מיסיס רובינסון. אלא שבגולדן, כאמור, הנוער מת.
"אפשר סיגריה?", שמעתי פתאום משמאלי וראיתי את דילן. טוב, אולי לא בדיוק את דילן, אבל לפחות את הנער המפותח של השכבה, זה שקלי הרטיבה ממנו עוד בגימל. "בטח", עניתי והגשתי לו את הקופסה. הוא הוציא סיגריה, הדליק אותה והושיט את ידו. "אני דניאל", אמר במבטא אנגלוסקסי. "אני לרית", לחצתי את ידו הקפואה, שגרמה לי לתהות איפה הוא חיטט לפני כן.
זיק של תקווה עלה בעיניי, מה שהביא אותי להזמין עוד כוס בירה ולהשתתף במבצע הלוהט של צ'ייסר וויסקי נלווה. דניאל הצעיר הסתכל עליי בהערצה ואולי קיווה אפילו להחזיק לי אחר כך את השיער בשירותים. "איים פרום שיקאגו", התחיל לברבר באנגלית של מתנדב. "דיס איז אה וורי קול פלייס". קול פלייס בתחת שלי, חשבתי לעצמי, אבל המשכתי לחייך כמו שלמדתי מתשדירי השירות של משרד התיירות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| הדוגמן תומר ל"לוק". לא הגיע בחמישי לגולדן בר | /images/archive/gallery/117/363.jpg |
|
|
|
|
|
|
"את כבר הולכת?"
|
|
|
|
|
אחרי שדניאל כיבה גם אותי, קלטתי מבטי התעניינות מצד כל האגף המזרחי של הבר. ממש כמו בתיכון, דברים הפכו למעניינים רק אחרי שמישהו אחר התעניין בהם. הבנתי שזה באמת חסר סיכוי ואחרי שראיתי, שגם א' כבר מתחילה לפהק בעקביות חולנית, משל הייתה בקונצרט, החלטתי לקפל את העסק. ביקשנו חשבון מהברמנית, שעדיין אחזה בסימפטיות מבעיתה.
בדרך החוצה, כל צעיר שחיככתי בו את בגרותי זרק לעברי "את כבר הולכת?", "מה, כל כך מהר?" ו"רק התיישבתן!". כל זה היה מעט מדי, צולע מדי והרבה יותר מדי מאוחר. הלא אמרו לי טרם בואי, שהגולדן בר הוא הפיק אפ הכי חזק בעיר. אני לא יודעת בדיוק על מה הם דיברו, שכן בחומוסיה מתחת לבית שלי יש יותר סקס אפיל. כל שנותר לי הוא לקוות, שמדובר בקהל מאוד ספציפי ששייך לגולדן ושזהו לא הנוער האמיתי שלנו. כי אם כן, צפוי לנו עתיד רע ומשעמם, כמעט כמו אנדריאה זקרמן. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מפרט טכני
|
|
|
|
|
מקום: גולדן בר, רוטשילד 9, תל אביב. 03-5169191
חומר אנושי: מתבגרים עייפים ומתבגרות מנמנמות
מוזיקה: רוק קיבוצי
אווירה:
יום הזיכרון
מספר פעמים שהתחילו איתי: 4, כולל "מה, את הולכת?"
מספר פעמים שעשיתי עיניים: 1, וגם אז - רק החזרתי לשבלול
מספר משקאות שהזמינו לי: 0, אבל מה זה זול שם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
