 |
|
|
|
|
הקיק שבפליק |
|
|
|
|
עדי דהן יוצאת לחקור את מסתרי עולם הסקס הישראלי על גופה. והפעם: סאדו-מאזו |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
עדי דהן, 'את'
5/8/2004 16:28
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
לא כל יום יוצא לפגוש מלכה. בתור אחת שדמיינה בילדותה שתגדל להיות כזאת, התחברתי מהר מאוד להוד מעלתה, שהסבירה לי שני דברים חשובים בתורת הסאדו-מאזו: הראשון, שמלכה נהיית מלכה רק אם יש מי שמשתחווה לה. והשני, שלמרות שעברו שנים מאז שלטו מלכים בישראל, העבדות מעולם לא חדלה להתקיים.
קודם כל, קצת היסטוריה. הסאדיזם, הצד המשפיל השולט, נקרא על שמו של המרקיז דה-סאד, בנה הסורר של המאה ה-18, שבעט בכל החוקים של המאה שלו וגם בכמה מהמאה שלנו. בכתביו, שחלקם תורגמו לעברית ושרבים מהם נגנזו או נשרפו, תיאר המרקיז מעשי אכזריות, השפלה וסקס אנאלי, בתקופה שבה עוד הוציאו על זה להורג. בימי חייו הוא זכה לשבת בבתי סוהר ובבתי משוגעים בגלל כתביו ומעשיו, אבל במאה ה-20 הוא צ'ופר בכניסה לקאנון הספרותי, בתור אחד הכותבים הקיצוניים והמעניינים. ועכשיו, מספיק עם התיאוריה וקדימה למעשים. |
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
העישון מזיק לבריאות
|
|
 |
|
|
אולי בגלל שתמיד חמדתי לעצמי כתר וגם אי-אילו נתינים, כאב לי כל כך לגלות שדווקא אני שייכת לקבוצת העבדים הנרצעים. על החוויה המפוקפקת של עינויי הגוף (או שמא עינוגי הגוף) נהגתי לוותר כל
חיי, מתוך ידיעה ברורה שאני מסתפקת בעינויים ובהצלפות של הנפש. וכך, מלאה בסימני שאלה ובהסתייגות, אך לא שיפוטית, התגלגלתי ליפו לחפש סימנים כחולים במועדון הדאנג'ן, כדי לראות במו עיניי מה בעצם אומר המושג סאדו-מאזו ישראלי.
קצת אחרי שנכנסתי למועדון, עומעמו האורות וכולם תפסו מקום טוב ליד הבמה. ההופעה התחילה. העבד שכב עירום וכפות, עיניו מכוסות. המלכה, שנראתה עייפה ועכברית משהו, טיילה עם שוט על עכוזו שהמתין בדריכות לטיפולה. היא הצליפה בו כמה הצלפות קצרות, אחר כך טפטפה עליו שעווה. הוא לא צייץ. לבושה בעור פטישיסטי אופייני ומגפי פלטפורמה עם שפיץ קטלני היא נעמדה עליו. עקב אחד היא דחפה אל פיו, בעוד השני הלך וננעץ עמוק יותר ויותר בטבורו של העבד, ששקד במרץ על ליקוק המגפיים שלה.
לאחר מכן הציתה המלכה סיגריה ואיפרה אל תוך פיו, אותו הפה שיכבה את הסיגריה, וקצת אחר כך ירוסן בעזרת אביזרים שונים. בהמשך העבד נצלב, נתלה ונצבט בעזרת מצבטים שהיא הצמידה אל פטמותיו ומשכה בהם בחוזקה, עד כי נדמה היה שהפטמות הולכות להיתלש ממקומן. ואז הגיע תורו של העונש, או העונג - שני מושגים שהפער ביניהם קטן מאוד בשפה הסאדו-מאזוכיסטית.
יש כינויים שונים לצורת ההכאבה-שליטה שבאה אחר כך: "עינויי זין ואשכים" או "ריסון זין וביצים". תקראו לזה איך שתרצו, אבל בפועל המלכה השחילה את איברו, שעד לאותו רגע היה זקור, לתוך טבעת. מרחוק נראה פתאום האיבר כמו גדם, ואז היא לקחה דילדו ענק והתעללה לו בפי הטבעת.
לאחר מכן היא לקחה נר, דחפה אותו פנימה והדליקה את הפתיל שנותר בחוץ. ככל שהיא דחפה עמוק יותר, הלכה הלהבה של הנר והתקרבה לעבר פי הטבעת, וקצת לפני שהתוחעס שלו בער היא הפסיקה. בשלב זה נטשו את המקום כל מיני סקרנים, שלא מתיימרים להתמנות לשום תפקיד באף ממלכה, והמועדון קיבל חזות של עוד פאב-מועדון אפלולי בעיר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בלי סקס, רק שליטה
|
|
|
|
|
יצאתי מאוכזבת-משהו לסיבוב, לבדוק מה שלום השורדים. הכל אומנם נראה כואב, אבל משהו אמיתי
היה חסר. חיפשתי מלכה שתבהיר לי כמה דברים, ומצאתי את הוד מעלתה סתיו, בחורה גדולה, יפה ומשכילה, שנראתה בעיניי מלכותית בהרבה מהמלכה בהופעה. היא סיפרה לי שעוד הרבה לפני העיסוק הנוכחי, גברים התייחסו אליה כמו אל מלכה: קנו לה, עשו לה, הביאו לה, והיום היא גם עושה מזה כסף. היא מקבלת גברים או זוגות בסלון העינויים שלה, בלי סקס, רק שליטה.
כולם, לדבריה, מחפשים קשר. לקשור מישהו, להיכנס לקשר. הרבה בנות רוצות "להחזיק מישהו קצר", "לתפוס אותו בביצים", אבל רק למעטות מהן יש באמת האומץ והיכולת לעשות את זה. לעומתן, המון נשים חולמות להיות כנועות וצייתניות דווקא בגלל שהיום זה כבר לא מקובל, ומאסטר אמיתי יכול לגרום להן להתחנן.
הכאב הוא לא העניין, מסבירה סתיו. זהו רק אמצעי לשליטה, למימוש הפנטזיה, ויש בו עונג אורגזמי אדיר ממש כמו באושר. "אנשים שסף הגירוי שלהם גבוה צריכים את הכאב ואת הפחד כדי להתעורר מינית. כולנו צריכים מדי פעם איזה ספאנקי או סטירה, ויש כאלה שצריכים קצת יותר".
המלכה סתיו נהנית בעיקר מהמשחק הפסיכולוגי. דווקא במשחק אני מבינה דבר אחד או שניים, ולכן הצטרפתי לסשן קליל למתחילים, שנקרא "חינוך אנגלי" - מורה ותלמיד, אחות וחולה, אמא והילד הסורר, ועוד תסריטים מקוריים.
במהירות רבה מצאתי את עצמי מול תלמיד שנשאר כיתה או שתיים, ושכח להכין את שיעורי הבית שלו. לא נותרה לי ברירה אלא להכות אותו. כולם הרי מדברים על רפורמה בחינוך, מה שחסר לנו זה עוד אקסטרני, חשבתי וחבטתי. אצלי הוא עוד יקבל מאה במבחן. הבעיה התעוררה כשהתלמיד שלי סירב ללמוד את הלקח.
העונשים שלי, חששתי, היו עדינים מדי. ואז הצליף בי השוט שלי. אני, כנראה, בכלל לא מלכה. למעשה, קיים סיכוי סביר שאני ממעמד הפועלים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תתחנני למצוץ לי
|
|
|
|
|
כדי לוודא שלא זורם לי בעורקים דם כחול, אני צריכה למצוא לי אדון. לתת מכות זה דבר אחד, אבל בשביל לקבל אני צריכה למצוא מישהו שאני סומכת עליו. מספר מפתיע של ידידים הודיעו לי שהם
קופצים אלי בשמחה ו"מראים לי מה זה".
האדון נבחר. חתמנו חוזה משותף של כאב בהסכמה, והחלטנו על מילת ביטחון למקרה של "פוס" במשחק: "אמא'לה". האדון שלי קשר אותי לכיסא, ואחר כך הצמיד לי אטבי כביסה לפטמות. זה עוד היה נסבל, וגם כמה סטירות בטוסיק הן לא סיבה להפסיק לשחק, מה שכן, בשלב ההוא כבר תכננתי את הנקמה.
"עכשיו את תפלי עם הכיסא על הרצפה ותתחנני למצוץ לי", הוא הלך והתלהב מהמשחק, ואני סיננתי מתוך הפה הקשור, "לך תזדיין".
"אני מצווה עלייך למצוץ לי", אמר והוריד לי את המטפחת מהפה. "היית מת!...", צרחתי עליו, והוא סטר לי.
"בן זונה! מה זה צריך להיות? תשחרר אותי כבר".
"ככה?" הוא צעק והרים את המטאטא (בכל זאת, ציוד אמיתי קצת יקר בשביל ניסיונות), ובדיוק כשהיד שלו הונפה באוויר, צעקתי "אמא'לה" והמשחק נגמר.
"אז איפה הגבול?", שאלתי את סתיו. "איפה שמחליטים", היא ענתה. סטיות קשות היא לא עושה, "בשביל זה יש מלכות אכזריות יותר ממני". וכאן נכנסת השאלה מהן סטיות קשות, אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהמושג "נורמלי" גם הוא לא לגמרי ברור. "אני לא מחרבנת על העבד ואני לא מכריחה אותו לאכול את זה", היא מנסה לפרש. "יש כאלה שמתעסקים בזה, אני לא".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מילון מושגים למלכים ולעבדים מתחילים
|
|
|
|
|
ביזאר קשה - צואה, מחטים, פציעות.
מאסטר, אדון - השולט.
מלכה, גבירה - השלטת.
סשן - מפגש בין שליט לכנוע.
עבד, סאב, שפחה - הכנועים.
עינויי זין וביצים - גרימת כאב לאיבר המין ומניעת גמירה.
פוני פליי - משחקי רכיבה עם שוט, ולמהדרין - גם עם אוכף.
פיסטינג - אגרוף לתוך פי הטבעת.
שליטה מנטאלית - הדרך המילולית להכניע.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
