ראשי > סטייליסימו > סקס ודייטינג > כתבה





רטוב וחם
לכבוד חג המים, החלטנו להתפלש בטראש. או במילים אחרות: בתחרות החולצה הרטובה, על נגזרותיה. שורו
  גבי בר-חיים
12/6/2005  10:55
הנה מתכון אפקטיבי לשבועות: קחו בחורה, הלבישו אותה בטי - שירט לבנה והשפריצו עליה מים, רצוי קרים. התוצאה: חג שמח, או גסות רוח, תלוי את מי שואלים. אבל כיוון שלא בשיח פמיניסטי עסקינן, אין לנו כל כוונה לעסוק בצד הבעייתי של תחרויות החולצה הרטובה, אלא פשוט לעשות חיים. חוץ מזה, גם המתנגדים הגדולים ביותר לתחרות לא יוכלו להכחיש את מידת הפופולאריות שלה, כמו גם את החיבה הלוהטת שחשים כלפיה גברים ונשים, בין אם הם בצד המושפרץ או לאו. 

למי שלא יודע, תחרות החולצה הרטובה הקלאסית היא אירוע הפושה בעיקר בארצות הברית וקנדה בחופשת האביב, במהלכו נערות קולג' מעודדות ללבוש חולצה לבנה ללא חזייה. התסריט פשוט: הבנות אמורות לתת שואו, לעיתים על במה, כשבאותו זמן משפריצים עליהן גברים שיכורים מים, במטרה להפוך את החולצות לשקופות, לשמחת הכלל. כדי להגביר את אפקט העירום, בדרך כלל השימוש יהיה במים קפואים, מה שיגביר את מעורבות הפטמות בעניין.בנוסף,  במקרים רבים הבנות, ששתו לא מעט במהלך הערב, ידהרו על המומנטום ויסירו בהמשך את שאר בגדיהן. התוצאה: טופלס, ולעתים עירום מלא.

לפי ויקיפדיה, ההיסטוריה של החולצה הרטובה מתחילה ב-1977, בסרט הפעולה והקאלט מעמקים. שם, ג'קלין ביסט, אישה נאה לכל הדעות, שחתה משך כמה דקות מתחת למים בחולצה לבנה ושקופה משהו, ומבלי לדעת החלה בז'אנר חדש. בארצות הברית ניכסו ישר את האקט לאחוות סטודנטים שיכורים, ובאנגליה של האייטיז התחרות היתה כלי עזר אפקטיבי למציאת דוגמניות בעלות בלקון שופע, דוגמת סטייסי אוון, פעם דוגמנית והיום שחקנית בסרטים אירוטיים. גם כיום, התחרות עדיין נחשבת לשלאגר היסטרי באותן מדינות, עם פיתוחים שונים לפי הקהילה המשייכת. סוגים של התחרות אפשר למצוא אצל גייז, גיימרים, רוחניקים, ושאר ירקות. לכבוד שבועות, הנה כמה ז'אנרים ששווה להתעכב עליהן.
 
ג'קלין ביסט, אחרי. צילום: מתוך הסרט
קלאסיקה אמריקאית
אין ספק, גם כאן טוב הטעם האמריקאי מנצח. שם, אירועי החולצה הרטובה קיבלו מעמד קאלטי, כולל גלריות שלמות המוקדשות לנושא, התכתבויות אובססיביות בפורומים לגבי תחרויות נידחות (כולל בקשות של כל מיני ג'ון דו להצביע לטובת המועמדת החביבה עליו), ועד תשלום סכומי כסף נכבדים לזוכות.

בעקרון, המשוואה האמריקאית הבסיסית די פשוטה: אלכוהול, בנות מהקולג' האזורי, וזרנוקי מים. אבל מלבד זאת, פורח שם כבר שנים העיסוק בחולצה הרטובה כמופע ארוטי, הראוי לסרטים בנושא. דוגמאות לעניין תוכלו למצוא כאן, וגם כאן. ואין ספק, מדובר בטראש אהוב ממדרגה ראשונה. מצד שני, אין כמו האמריקאים במוסר כפול: כשקת'רין בולסי, מגישת חדשות מכובדת מאוהיו, נתפסה לפני כשנתיים בעיני מצלמות וידאו בתחרות שכזאת, היא התפטרה מתפקידה, וסביב הנושא נוצר ויכוח על הפער בין תדמית ציבורית של סלבריטי, לחייו הפרטיים. בכל אופן, כיום כבר מופיעות תמונות עירום שלה בכל הרשת. אנחנו, לפחות, יודעים איפה היא התחילה.
 
סטודנטיות אמריקאית נותנות פייט. צילום: מתוך האתר פובו88
ידידותי לסביבה
אם יש קבוצה שלא יתקבל על הדעת שתתחבר לפעילות הסליזית הנ"ל, היא טיפוסי ניו אייג' למיניהם. אבל הפתעה: הם בעניין, בדרכם שלהם. מה-27 במאי ועד ל-30 נערך בארצות הברית הפסטיבל השנתי של קבוצת זכויות האביב (Rites of Spring ), במהלכו נחגג החיבור הטבעי של האדם לאדמה, או משהו כזה. במסגרת האירוע נהנו המשתתפים ממגוון סדנאות ופעילויות, אחת מהן היא תחרות החולצה הרטובה, בתרגום פרטי של הקהילה. כלומר, כאן הדגש הוא על עיצוב החולצה (מחומרים טבעיים בלבד, ובשימוש בצבעים ידידותיים לסביבה), ולא על התזת מים, למרות שגם זו חלק מהעניין. חוץ מזה, הם גם מנצלים את ההזדמנות כדי למכור טי-שירטס באתר. נו, שיהיה. 
בנות, שימו עליכן איזה חולצה רטובה. צילום: רויטרס
שחקו אותה
ככל הנראה, המשחקים שעוסקים בחולצה הרטובה הם טקטיקה שהומצאה לטובת גיקים ומכורי רשת אחרים, שממש לא מתאים להם להתמנגל עם ההמון. בגלישה אגבית ברשת אפשר למצוא לא מעט דוגמאות למשחקים משעשעים שכאלו. העיקרון די פשוט: על המשחק להרטיב את הבחורות שמופיעות על המסך, בורסיות שונות. לפעמים הלוקיישן הוא פאב (ואז על המשחק לא לשתות יותר מדי פיינטים, שיפגמו ביכולת הכיוון שלו) ולפעמים הלוקיישן משתנה לטובת משרד עסקי. מה שעקבי בכל המשחקים האלו הן- איך לא - הבחורינות. אה, כן. גם חנות המזכרות חוזרת על עצמה.
 
נראה אותך גבר. צילום: מתוך מסך המשחק
ביזאר
למרות שברוב המקרים חלק נכבד מהחוויה הוא טיב מראן של העוסקות במלאכה, יש מי שלקח את הפעולה למקום אחר לגמרי. בג'מייקה, למשל, מספרים מטיילים שראו במו עיניהם תחרויות בהן השתתפו רק נשים במשקל כבד, או לחילופין, כאלו שמזמן עברו את גילאי הקולג'. לגברים, במקרה הזה, אין חלק ממש פעיל בהילולה: הנשים הן אלו שעוסקות בהתזת המים אחת על השנייה, בזמן שהגברים מסתלבטים בצל העצים, עד שאלו יסיימו לשחק. קשה להאמין, אבל אפילו לזה נמצאו סימוכין ברשת. איזה פחד.
אלטרנטיב
כמובן שיש מי שמנסה למצוא ייצוגים אלטרנטיביים לפעילות המסורתית. התחרות המקבילה לחולצה הרטובה בערבי נשים, או אירועים של הקהילה ההומוסקסואלית היא תחרות המכנסונים הרטובים. במקרים האלו, השתלשלות העניינים מקבילה לתחרות החולצה הרטובה, רק שהנשים עצמן (או הגייז) עוסקים בהתזה. האמת? מלבד ההתפתחות המגדרית, אין בזה שום דבר מעניין באמת. אבל בכל מקרה יאללה, בכיף.
הנקודה הישראלית, כפי שנצפתה במועדון "אלנבי 40". צילום: רפי דלויה
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
ההיסטוריה של החולצה הרטובה מתחילה ב-1977, בסרט הפעולה והקאלט מעמקים. שם, ג'קלין ביסט, אישה נאה לכל הדעות, שחתה משך כמה דקות מתחת למים בחולצה לבנה ושקופה משהו, ומבלי לדעת החלה בז'אנר חדש