"גם הקונסרבטיבים הם ציונים דתיים"
נשיא כנסת הרבנים של התנועה המסורתית לא מבין את ניכוס המושג 'ציונות דתית' לאורתודוקסיה המודרנית. לטענתו, גם הקונסרבטיבים הם "בני הציונות הדתית". דעה
בערב ניגש אלי אחד מהם ושאל: "תגיד, מה ההבדל ביננו? חשבתי שאתה רפורמי אבל שמתי לב שלפני הארוחה נטלת ידיים ולאחריה בירכת ברכת המזון, אפילו התפללת מנחה וערבית ".
עניתי לו שהמחלוקת ביננו אינה גדולה אבל יש מספר הבדלים. בפרקטיקה, ההבדל ביננו לא גדול אלא בדבר אחד בלבד, שגם הציונות הדתית, קרי הניאו אורתודוקסיה תגיע אליה בעתיד: השוויוניות המגדרית בבית הכנסת. ההבדל השני שאינו מורגש ביום-יום הינה התפיסה ההיסטורית המודעת לשינויים בעולם המסורתי, זאת לעומת העולם הניאו אורתודוקסי.
הן העולם הניאו אורתודוקסי והן העולם המסורתי היו מאז ומתמיד בעלי תפיסה ציונית, ולכן מבחינתי אני מגדיר את עצמי כדתי ציוני. כפי שבאורתודוקסיה המודרנית יש קשת של תגובות, כך גם בתנועה המסורתית: באורתודוקסיה הפתוחה יש קשת רחבה של חרד"לים למיניהם ועד לאורתודוקסיה הפתוחה המאפשרת מקום לנשים במידה זו או אחרת בבית הכנסת וכמורות הלכה. גם בתנועה המסורתית קשת של דעות: החל משמרנות הלכתית הקרובה לאורתודוכסיה הפתוחה, ועד לליברלים.
צחוק הגורל הוא שדווקא הרב זכריה פרנקל, האב הרוחני של התפיסה המסורתית, היה בעל תפיסה לאומית, לעומת הרש"ר (הרב שמשון רפאל הירש), האב הרוחני והמוביל של התפיסה הנאו אורתודוכסית שלא היה כזה.
בראשית הציונות, רבנים בעלי תפיסה דומה לרש"ר הירש הובילו את הקו הציוני והקימו את מזרחי, ואילו תפיסתו של הרב פרנקל התחזקה בארה"ב. פרט לקהילה מסורתית אחת שקמה ב-1934 בירושלים, לא קמו קהילות מסורתיות בארץ עד לשנות השישים, אשר מאז הלכו והתרחבו.
היהדות הדתית לאומית עברה גם מהפך פוליטי החל מ-1967: הדתיים לאומיים הלכו והפכו מזוהים עם התפיסה הלאומית-משיחית, ובשנים האחרונות אף חלה הקצנה דתית מבחינה הלכתית אצל חלק מהם, והם הקרויים חרדים לאומיים (חרד"ל). בתנועה המסורתית חלה באותה העת תזוזה שמאלה אל הפוסט מודרנה והליברליות. יחד עם זאת, בעקבות כל קשת הדעות ההלכתיות והשינויים שעברה התנועה המסורתית יחד עם גדילתה והפיכתה בארץ לבעלת זהות ישראלית, ניתן לומר: כולנו ציונים דתיים.
הרב דב חיון הוא נשיא כנסת הרבנים של התנועה המסורתית
נא להמתין לטעינת התגובות
