חרדים שימו לב: חילונים לומדים תורה
במדינה שבה חייו של כל אחד מושפעים ממצוות ומדת, אין פסול בכך שהוא ילמד את מקורותיה, ולו בשביל הידע עצמו. עם זאת, תופעת ההתחדשות היהודית, שבמסגרתה לומדים גם אלו שלא מקפידים על קלה כחמורה, אינה מאיימת על אורח החיים החרדי/ דעה

לא תוכן הנאום עורר את הסערה, שכן לא הייתה בו התרסה או פגיעה ברגשות; גם לא העובדה שדברי תורה נאמרו בכנסת על ידי אישה, ועוד, לא עלינו, חילונית. אין בכך פגיעה אמיתית בעיקרי הדת של איש.
הסערה קמה בגלל מה שייצגה בנאומה ח"כ קלדרון, אחת מנביאות ההתחדשות היהודית בישראל והבולטת שבמנהיגיה: יהדות אחרת, שאינה קשורה בהכרח לקיום מצוות אך עוסקת באופן מעמיק, דעתני ולא מתנצל במקורות היהדות. זו יהדות מתונה וסובלנית, שמציבה במרכז את האדם – על זכויותיו הבסיסיות ועל קדושת חייו. והיהדות האחרת הזו, שאל מעגליה מצטרפים עוד ועוד חברים מכל הזרמים, קמה פתאום והציגה את עצמה מעל דוכן הכנסת.
אך האם חששו של הציבור החרדי באמת מוצדק מתופעה זו? האם תנועת ההתחדשות היהודית היא בשביל החרדים מה שהייתה תנועת ההשכלה ליהדות אירופה? האומנם זהו "סיכון קיומי", כפי שנכתב במאמר המערכת של האתר החרדי 'כיכר השבת'?
כדרכם של פחדים, נראה שגם כאן נובע החשש בעיקר מחוסר ידע. תנועת ההשכלה שאפה להשפיע על אורח החיים הדתי של יהודי אירופה, ואילו תנועת ההתחדשות היהודית עוסקת בלימוד מקורותינו ללא קשר לאורח חייו של הלומד. בין הארגונים העוסקים בהתחדשות יהודית ניתן למצוא מגוון של זרמים – אורתודוכסים, חילוניים ורפורמים. בבתי המדרש לומדים חילונים, דתיים ואלו לצד אלו. כך גם בקהילות או בארגוני החינוך הפועלים במרחב ההתחדשות היהודית.

"תורה מונחת בקרן זווית, כל הרוצה ליטול יבוא וייטול", ציטטה ח"כ קלדרון בנאומה. האם יצליח הציבור החרדי לקבל את העובדה שמאות אלפי יהודים רוצים ללמוד גמרא, מדרש ותנ"ך רק כדי לדעת? שאין בכך כל איום עליהם ועל דרך חייהם?
נכון, דרך הלימוד שונה והלומדים אינם מתעכבים לרוב על הוויות אביי ורבא אלא דווקא על חלקי האגדתא (שבהיותי תלמיד ישיבה זכו להתעלמות, אך הם מכילים חוכמה בלתי נדלית); על השולחן לא מונחת רק גמרא אלא לפעמים מתגנב גם שיר של זלדה או סיפור של עגנון הקשורים לנושא הלימוד. האם זה מה שעלול לפגוע באורחות חייו של הציבור החרדי?
יהודי חילוני בישראל מושפע - אם ירצה ואם לא - משורה של חוקים דתיים בתחום הכשרות, הנישואין, הקבורה ועוד. מדוע תצומצם זהותו היהודית לחוקים אלו? כיצד ניתן לחייבו להינשא בטקס דתי, אך להתקומם מול רצונו ללמוד את מקורות היהדות בדרכו ולעצב באמצעותם את ערכיו ותרבותו? מדוע דווקא בחברה שבה הדת היהודית נוכחת באופן כה מהותי, מהווה העיסוק במקורותיה על ידי מגזר אחד איום קיומי על מגזר אחר?

אגב, למרות שהחברה האמריקנית מקדשת את הפרדת הדת מהמדינה, היא אינה חשה מאוימת משימוש פומבי בביטויים ובסמלים דתיים על ידי כל מי שחפץ בכך. כשבישראל דנים עדיין בשאלה אם עובד מדינה דתי רשאי לציין את המילים "בעזרת השם" על מכתב רשמי של המדינה, שם כותבים בפשטות על שטרות הכסף In god we trust. וכשהנשיא ברק אובמה הושבע, הוא לא אמר "מתחייב אני" כמו חברי הכנסת הישראלים ובהם רות קלדרון אלא So help me god - שזו אולי המקבילה לשבועה "כה יעשה השם לי וכה יוסיף", שאותה נשאה רות אחרת, בזמן אחר.
הכותב הוא מנכ"ל 'פנים', איגוד ארגוני ההתחדשות היהודית בישראל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב