מסע במחנות: פולין היא ארץ ירוקה
משלחת ישראלית מטעם המחלקה למאבק באנטישמיות של ההסתדרות הציונית העולמית, נמצאת בימים אלה במסע בפולין. שרה, אוטוטו בת 30 נמצאת לראשונה על אדמת פולין, ולא יכולה להתעלם מהיופי והפריחה שמתנגשים עם ההיסטוריה הנוראית
לבלוב האביב מתנגש בהיסטוריה אי-פי-איי
אני יוצאת לפולין לראשונה בחיי. לא יודעת מה לחשוב ולמה לצפות. מציפים אותי כל הסיפורים, המילים, העדויות, התמונות - כל מה שגדלנו עליו. כבר שלושה שבועות שאני מסתובבת בהתרגשות.
'פולין ארץ ירוקה', כתב הסופר אהרון אפלפלד המופלא. ואכן, מאי 2013, פולין ארץ מאד ירוקה. סיום החורף, תחילת האביב. ירוק, נעים, ידידותי. כמה פסטורלי.
"כאן, בדיוק כאן, היה מחנה המוות טרבלינקה", מכריזה המדריכה ולנו נותר רק לדמיין. הגרמנים לא השאירו זכר. מחקו את הזיכרונות כפי שמחקו את בני האדם.
ביומיים אנחנו מספיקים לראות שני מחנות השמדה, גטו, בית עלמין, ישיבה. גומעים כל מה שהמדריכה אומרת. יושבים שעות באוטובוס, בוהים בירוק האינסופי והמחשבות רצות.
אבל פולין, פולין היא ארץ ירוקה. מחנה המוות מאידנק. כאן לא צריך לדמיין. כאן הכל ניצב דומם וזוכר מול עינינו. תאי הגזים, המשרפות, בורות הירי, הר האפר הענק. מתוך הדממה עולות הצעקות מלפני 70 שנה. עולות הדמויות. של האם עם התינוק, של האח עם האחות, של המשפחות שנקרעו.
"את חושבת שדבר כזה יכול לקרות גם באמריקה של היום?", שואלת אותי חברה למשלחת. אני חושבת דקה, מדמיינת את הקהילה המדהימה שקיימת באמריקה: את בתי הכנסת, מחנות הקיץ, האוניברסיטאות. במקביל, עולים לי פלאשבקים של הקהילה המפוארת של פולין 1939: בתי כנסת, בתי ספר, מסחר, תיאטראות. האם דבר כזה יכול לקרות באמריקה?
"יש דבר אחד שונה", אני עונה לה לבסוף, "מדינת ישראל". לעם היהודי יש מדינה, בית לאומי. כאן איננו נתונים למרותו של שלטון זר. איננו נתונים תחת איסורים או חוקים דרקוניים. כאן, במדינת ישראל הקטנה, אנו האחראים לגורלנו. צבא, תרבות, דת, חינוך – הכל בידינו. המובן מאליו מתחדד בפולין. יהדות התפוצות יודעת שיש לה בית, יודעת שאחיה לעולם לא ייתנו לה לגווע".
לעולם, לעולם לא עוד.
הכותבת היא מראשי תנועת 'ישראל שלי' ומשתתפת במשלחת של המחלקה למאבק באנטישמיות של ההסתדרות הציונית העולמית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
