שומר אמונים: הפולני שמשמר את זכר הקהילה היהודית
הכירו את מירק קינג'ו, קתולי אדוק עם חיבור רגשי עמוק ליהדות. בכל יום הוא פוקד את בית הכנסת הישן בעיירה לנצוט בפולין, משמר את כתבי הגניזה ומדבר עם צעירים פולנים בגנות האנטישמיות. "המצווה שלי היא להפיץ את הסיפור היהודי"
עם זאת, אחת ההשלכות למסחור היא שגם אתרי השואה הפכו לכאלה. סיור מודרך באושוויץ מחייב שימוש באוזניות להדרכה, חלק מהביתנים הפכו למוזיאונים מודרניים עם פלזמות ומצגות מולטימדיה, ואם תרצו, תוכלו גם לקנות חטיפים בכניסה וביציאה ו"מרצ'נדייס שואה" בלב המחנה.
בפולין ביקרתי במסגרת משלחת של המחלקה למאבק באנטישמיות של ההסתדרות הציונית העולמית. במהלך הביקור לא רק למדנו על שיא הפעילות האנטישמית כנגד יהודים, אלא התרשמנו מהמצב שם כיום. שגריר ישראל בפולין הסביר לי לאחר הרצאה שנשא שאין שום חשש בחבישת כיפה ברחובות פולין, וכך עשיתי. ולמרות שמדי פעם דמיינתי את ראשיהם של הפולנים זזים לכיוון הכיפה, לא נתקלתי במילה על אנטישמיות, גם לא באזורי הברים והדיסקוטקים, הם הרי רגילים כל כך לראות תיירים מישראל.
עם זאת, עושה רושם שפולין לא שקטה לגמרי. במספר אתרים זיהינו מדבקות עם אמירות פרו פלסטיניות ואנטי ישראליות, ואפילו מזכרות מאתרי תיירות עוקצים את התייר היהודי הממוצע, זאת למרות שסביר להניח שלעולם לא יידע זאת. כך למשל בחנויות המזכרות בקרקוב נמכרות בובות בצורת חסידים, אשר כמעט כל אחד מהם נושא מטבע זלוטי מקומי, דבר המרמז על כך שיהודים הם קבצנים או לחילופין תאבי בצע.
אך השיא הוא ללא ספק "ברכת הבית" בסגנון פולני: "אם תרצו שהבית שלכם יצליח מבחינה כלכלית, החזיקו בו יהודי שינהל לכם את הכספים" נוסח לוח העץ, עם תמונה של חסיד. אנטישמיות חדשה? בעיניי מדובר באנטישמיות הקלאסית והישנה.
את בית הכנסת בלנצוט אני זוכר היטב מביקורי הראשון. מדובר בעיניי באחד מבתי הכנסת היפים בעולם. אמנם הוא נפגע במהלך מלחמת העולם השנייה, אך הוא עבר שימור וקירותיו הצבעוניים היפהפיים מלמדים על התרבות היהודית העשירה שהיתה בפולין במשך מאות שנים. אפשר לבהות בקירות האלה במשך שעות רבות ולקרוא את הכיתובים והפסוקים השונים, המלווים בעיטורים ייחודיים.
עם זאת, קירות בית הכנסת מתגמדים לעומת איש אחד שמשקיע את חייו בשנים האחרונות בתחזוק המקום: מירק קינג' ו (53) פוקד מדי יום ביומו את בית הכנסת כדי לשמר את כתבי הגניזה ואף למצוא חפצים מהתקופה שבה פעל בית הכנסת במלוא הדרו. "בית הכנסת שייך היום לקהילה היהודית של ורשה", מספר קינג' ו בעברית צחה. "אני עובד פה שלוש שנים ובשבילי בית הכנסת הוא מקום חשוב מאוד. ממש פנינה".
אל תטעו, לא מדובר ביהודי מומר או שמא בחבר הקהילה היהודית. מירק הוא נוצרי קתולי שלמד את שפת הקודש בצורה מרשימה כדי שיוכל לטפל בספרי התורה וביודיאקה שמצא במקום. הוא אמנם נאלץ לחשוב על כל מילה ומשפט שהוא מוציא בעברית, שפה שלמד רק בשנים האחרונות, אך אוצר המילים שבפיו מרשים ביותר. "הרבה יהודים וישראלים באים לכאן, וכך גם הרבה חסידים", הוא אומר בהתרגשות, במקביל לדברי המדריכה שמציינת כי לרוב הוא לא מדבר עם המשלחות שמגיעות מישראל.
הוא ציין בפנינו את שמות האדמו"רים והרבנים שהתפללו במקום. "בעיניי יש בבית הכנסת הזה קדושה ושכינה", הוא מוסיף, ואילו הקהל הישראלי מתפעל מאדיקותו. "זה ממש נס גדול. בעליית הגג שבעזרת נשים מצאתי חלק מהגניזה של בית הכנסת, חלק מספרי התורה וספרים נוספים. למה הגרמנים לא שרפו את זה אני לא יודע".
אך עם כל הכבוד לגניזה שמצא, קינג'ו מחפש כעת משהו מסעיר אף יותר: "יש סיפור שלפיו בלנצוט של לפני המלחמה היתה מנהרה מתחת לאדמת בית הכנסת שמוליכה אל הארמון של הגרף פוטוצקי (ארמון של איש עשיר שנמצא בסמיכות לבית הכנסת בלנצוט). אני בודק את הנושא, קורא ספרים וחוקר. אני בטוח ב-90 אחוז שמצאתי חלק מהמנהרה של בית הכנסת המוביל לבניין השכן. לפני המלחמה היה שם בית מדרש, לדעתי זה היה הכניסה למנהרה, אולי שם יש דברים מבית הכנסת".
המבקרים מישראל לא ידעו נפשם מהתרגשות והחלו למחוא כפיים. במקביל, אחד מחברי הקבוצה החל לאסוף כספים מהציבור כדי לתרום לשימור המקום, ולקינג'ו שעובד במקום בהתנדבות.
בחפירות מצא קינג'ו חפצים רבים, בין השאר מנורה וכוס לקידוש. "היה כתוב על הכוס שהיא מבית המדרש של הצדיק החסיד מדז'יקוב בקרקוב, ועכשיו החסידים רוצים לקנות אותו ממני", אומר קינג'ו. הוא, אגב, לא גר בלנצוט, אלא בעיירה קטנה במרחק נסיעה. "החסידים לא אוהבים את מה שאני עושה", הוא אומר, "יחד עם עוד כמה חברים אנחנו מארגנים צעדה לזיכרון השואה בכל שנה לזכר יהודים שנהרגו בבלזץ. ההליכה יוצאת מתחנת הרכבת אל כיכר השילוחים, שם הגרמנים שלחו את היהודים למחנות".
כששאלתי את קינג'ו למה הוא מתנדב בבית הכנסת הוא סיפק תשובה מעניינת. "בתלמוד כתוב שאיפה שאין אנשים היה בן אדם, איש", הוא אומר. "אם אין יהודים, זה אומר שהיה יהודי. בלנצוט אין יהודים. גם אני לא כזה, אבל הלב שלי יהודי. לפעמים אני שומע קריאות אנטישמיות כגון יהודראוס, ואכן יש אנטישמיות בפולין. עבורי המצווה שלי היא לדבר ולהפיץ את הסיפור היהודי. אני עושה הרצאות לבני נוער מפולין כדי לדבר עם הדור הצעיר על אנטישמיות".
מה זה אומר לב של יהודי?
"אני לא יודע בדיוק. נראה לי שזה אומר להיות יהודי עמוק בפנים".
הקהל שוב מחא לו כפיים. אנשים התגודדו סביבו. "אתה בנאדם גדול", אמר לו העיתונאי הישראלי אריה גולן, אשר השתתף אף הוא במסע ותרגם מילים מפולנית שאותן לא הכיר קינג'ו בעברית.
באילו גילויי אנטישמיות נתקלת בחייך?
"זו סכיזופרניה בפולין - אין יהודים אבל יש אנטישמיות. לפעמים צועקים לי 'יהודראוס' או 'אוושוויץ-בירקנאו', ובשבילי זה נוראי. לכן אני ממשיך לדבר בגנות האנטישמיות. בשבילי זו עבודה חשובה. הבעיה היא שבפולין יש שורש אנטישמי שנעוץ בקתוליות".
קינג'ו, שכנראה מעולם לא זכה לאהבה כמו זו שלה זכה מהתיירים הישראליים, ביקש לסכם ולחזור לעבודת השיקום. במקביל הוא קיבל מהנוכחים דגל ישראל במתנה. "אם אצליח לשנות את עמדתו של אדם אחד ששונא יהודים, אראה זאת כהישג עצום. אעצום את עיניי ואדע שמילאתי את שליחותי".
יעקב חגואל, יוזם המסע, הודה שהוא נרגש. "מחמם את הלב לדעת שישנם עוד אנשים טובים באמצע הדרך", הוא אומר. "מצד שני הוא חשף בפנינו נתון לא פשוט: גם בכפרים שאין בהם יהודים יש אנטישמיות. עצוב לשמוע זאת".
לחגואל , שאחראי בין היתר על תחום המאבק באנטישמיות מטעם ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית, עולות מחשבות ליוזמה חדשה בעקבות הפגישה המרגשת. "אם יש פרסים לחסידי אומות עולם בעקבות פועלם בשואה, צריך לחשוב גם על איך להוקיר אוהבי ישראל שנלחמים באנטישמיות כמו האיש הזה", הוא אומר.
נא להמתין לטעינת התגובות
