אנו מנצחים במלחמת הסייבר האמיתית
לעתים האקרים פורצים לאתרים ישראליים, אך זירת הקרב אינה רק במחשכי עולם הסייבר. קרבות חשובים לא פחות מתרחשים כל יום וכל לילה, בפייסבוק, בטוויטר ובויקיפדיה, על ידי אזרחים פשוטים
אני לוקח שלוק מהקפה ומקבל עדכון משי והילה. בזמן שהלכתי להכין כוס קפה שחור שתי מפלצות הפייסבוק האלו הספיקו לפרסם כמעט 30 תגובות לפרסומים אנטישמיים בפייסבוק, חצי באנגלית וחצי בערבית. במקביל אליהם עידו וניר דיווחו על 10 דפים אנטישמיים ופרופילים שמאדירים את היטלר וקוראים להשמדת יהודים. עד שהמים רותחים, שלושה היטלרים קטנים נמחקים מעל דפי הפייסבוק. בשפה שלנו קוראים לזה סיכול ממוקד.
בחזית אחרת לגמרי אסף ונמרוד מנהלים מלחמת התשה. הם עורכים בויקיפדיה ומולם משתמש אנטישמי ידוע, שעורך כתבות פעם אחר פעם בצורה מגמתית ושקרית במטרה להציג יהודים באור גזעני ושלילי. הם מצליחים למחוק לו פסקה בכתבה אחת אבל הוא ושותפיו לא מתבלבלים, ומעלים את אותה הפסקה המשמיצה יהודים בכתבה אחרת. הם צריכים תגבורת. האנטישמים על הגדרות. אני רוצה להפנות אליהם את מרכוס וחזי שעלו ממקסיקו וארגנטינה לפני כמה שנים ועכשיו לומדים בארץ, אבל הם עסוקים בעולם אחר של אנטישמיות בספרדית שמגיעה כל הדרך מאמריקה הלטינית.
בטוויטר, טובות בנותינו מצייצות ללא הפסקה. נגה מגיבה לסרטון שהעלו ההאקרים ובו התייחסותם לשואה כאל פברוק, 'The Fabricated Holocaust' כלשונם. ספרו על זה לסבא והסבתא של רבים מאיתנו, ניצולי שואה שניצלו מהפברוק הזה בעור שיניהם, בעוד כל קרובי משפחתם התפברקו והפכו לאפר.
עוד קליק מחזיר אותי לפייסבוק, עומרי שולח לי לינק לדיון שהוא מנהל על השואה. מולו – צעיר בריטי, הפרופיל שלו מראה שהוא כמעט בן 17. שיער בלונדיני חצי מתנפנף-חצי נופל על המצח. הוא קיבל משימה לבית הספר – לכתוב חיבור על למה השואה קרתה. התיכוניסטים של היום מתעצלים אפילו לקרוא בויקיפדיה. הם צועקים שאלה אל תוך האינטרנט ומחכים שהאינטרנט יצעק להם תשובה חזרה. הילדון הבלונדיני הזה לא שמע בכלל על השואה. הוא לא יודע מה זה.
על הואקום בתודעה שלו מתחרה עומרי עם עשרות פעילים אנטישמיים שאורבים מעל דפי הפייסבוק ומחכים להרעיל את מוחו. אם אנחנו לא נהיה שם, הם יגידו לו שהשואה היא פברוק. שזו המצאה של היהודים השקרנים, הגזענים, תאבי הבצע. הפעיל האנטישמי הבא שירסס צלב קרס על בית כנסת בלונדון, יזרוק ביצים על מתפללים יהודים בהונגריה, או יכה למוות צעיר יהודי בפריז לא יגויס לכך במרתף חשוך או בסמטה אפלה. זרעי השנאה והגזענות ישתלו אצלו בגלוי, לאור היום, מתחת לאף של כולנו. הוא יקרא שהשואה היא פברוק בפייסבוק, יצייץ ש-'יהודי טוב זה יהודי מת' בטוויטר ויראה בערך על עבדות בויקיפדיה תמונה של סוחר עבדים, שחובה להזכיר שהוא יהודי, רק למקרה שנותר בו ספק כלשהו באשר לאכזריותם של היהודים.
בגלל זה לילה אחרי לילה אנחנו שם. חבורה של שרוטים. אנשים שיושבים עד 3 לפנות בוקר מול המחשב, נאבקים על כל ריצ'ארד מלונדון, פייר מפריז, ג'ק מפילדלפיה, אלכסנדר ממוסקבה ופאבלו מבואנוס-איירס. המנטרה היא שכל המציל נפש אחת מידי פעילים אנטישמיים, כאילו הציל עולם ומלואו. בזמן שאנחנו מסבירים לעוד ילד בן 17 בפעם הראשונה בחייו מה זה השואה, הפעילים מהצד השני עסוקים בדמוניזציה של יהודים באשר הם. הם הבינו שהרבה יותר קל לשכנע אנשים שהיהודים הפילו את מגדלי התאומים או שהפרוטוקולים של זקני ציון הם מסמך אקדמי מדוייק מאשר לטרוח להסביר להם מה זה השואה או מה זה ציונות ולמה זה חשוב.
זו לוחמה א-סימטרית עבורנו. הם הורסים – אנחנו בונים. הם תוקפים – אנחנו מסבירים. הם פורצים - אנחנו דופקים בדלת.
בדיוק פה קבור הכלב. בדיוק זו הסיבה שבטווח הרחוק, כשלמספיק אנשים פה בארץ יפול האסימון, אנחנו ננצח במלחמת הסייבר האמיתית. הם יכולים להמשיך להפיל אתרים ולהפיץ קונספירציות מפה ועד הודעה חדשה. הקרב האמיתי הוא לא על האתר של ביטוח לאומי שנפרץ או אתר של מפלגה כזו או אחרת. הקרב האמיתי הוא על ליבם ורוחם של אנשים מכל העולם. אלה שנכנסים לפייסבוק 14 פעמים ביום מהסלולרי, אלה שקוראים על כל דבר קטן בויקיפדיה או באתרי שאלות ותשובות. לאט ובזהירות עוד אנשים בישראל מבינים עובדה פשוטה זו. עוד ועוד אנשים מצטרפים אלינו יום אחרי יום. 'חבורת השרוטים' שלנו הולכת וגדלה. מתישהו זה יחלחל כל הדרך עד למעלה – אל מקבלי ההחלטות. ביום שזה יקרה, הקרב יוכרע לטובתנו.
בכוס הקפה שלי נשאר רק בוץ בתחתית. השעה כבר 03:00 לפנות בוקר, ורוב החבר'ה התחפרו היטב בעמדות והלכו לישון. מחר נתייצב בשדה הקרב באותו המקום ובאותה השעה. שניה לפני שאני סוגר את הדפדפן, קופץ איזה ציוץ שמעלה לי חיוך על השפתיים: "אתה יודע שצדקת הדרך איתך כשאותם האקרים שונאי ישראל שולחים לך קובץ חשוד במייל, שאלגוריתם דחיסת הנתונים שלו הוא המצאה ישראלית".
במלחמת הסייבר האמיתית – אנחנו ננצח.
טל דרור הוא סטודנט באוניברסיטה העברית, ומנהל התוכנית למאבק באנטישמיות ברשת של התאחדות הסטודנטים בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
