האוסטרלי שחצה את ישראל בריצה
ריצ'ארד בולס, אצן אוסטרלי כבר כבש עשרות מסלולים. למרות חוסר היכרותו עם ישראל, והתדמית השלילית שלנו בעולם, הוא החליט להגיע עד לכאן כדי לחצות ב-12 יום את שביל ישראל, בריצה
ריצ'ארד בולס, אצן אוסטרלי כבר כבש עשרות מסלולים הזויים פחות ויותר ביבשות שונות ברחבי העולם. למרות חוסר היכרותו עם ישראל לפני הביקור, והתדמית השלילית הנפוצה של ישראל במדיה, החליט להגיע עד לנקודה הקטנה שלנו על המפה כדי לחצות בריצה תוך 12 יום את שביל חוצה ישראל המשתרך על פני כ-1000 ק"מ מדן ועד אילת. יצאתי לפגוש אותו ולשמוע את חוויותיו לאחר שסיים את השביל.
ירושלים. ראשון בערב. הרכבת הקלה לכיוון מרכז העיר עמוסה לעייפה. מעבר למחשבות הישרדות כמו איפה יש עדיין חלל פתוח שבו אוכל לעמוד ולשאוף אוויר והמחשבה להיזהר לא לפספס את התחנה, קשה להיות אדישה למתרחש סביבי. מגוון עצום של אנשים מקיף אותי עד חנק. אפשר לומר שאני "ממפה את האיומים סביבי". ברגע של הקלה אני מבחינה בשלישיית תיירים גרמנים. לפי טון שיחתם הם נשמעים די מרוצים מחוויית הצפיפות, לא מתפעלים במיוחד. אולי זה כבר הרגל מהבית, לשבת ברכבות עמוסות.
אני בדרכי למשימה חשובה, פגישה עם האצן האוסטרלי, ריצ'ארד בולס, שסיים זה עתה כ-1000 ק"מ של ריצה בשביל ישראל, מאילת עד דן. השאלה שמתגלגלת במוחי היא שבוודאי הביקור בישראל היא חוויה יוצאת דופן עבורו, אבל מדוע לא לתור את הארץ כדברי אבי, דרך שימוש בתחבורה הציבורית בדומה לחוויה שלי ב"רכבת הקלה", אלא לגמוע את כל "שביל ישראל", לא כל שכן לרוץ אותו.
לדברי ריצ'ארד, חווית המפגש עם התרבות והמקומיים לא פחתה תוך כדי ריצה בשביל יחסית מבודד, שמיעוט האנשים מצליחים להשלימו לכל אורכו. תוך כדי הריצה של החלק המדברי יצא לו להיחשף לרבדים השונים של ההיסטוריה והתרבות של ישראל. לדבריו, "ככל שתחפור יותר ויותר תמצא עוד ועוד ידע ועניין אינסופיים".
קשה שלא להתפעל מאמירה שכזו על-ידי תייר שאינו יהודי המעיד במילותיו שלו כי דימויה של ישראל בתקשורת איננו חיובי. לאחר שעמד באתגרים קשים ומפרכים הרבה יותר כגון שביל חוצה ניו-זילנד ושביל דומה במדינת מוצאו באוסטרליה, כשסיפר למשפחתו וחבריו שבכוונתו לרוץ דווקא את שביל ישראל הרימו כולם גבה; "אתה חושב שזה מקום בטוח לבקר בו?!" בתזמון שיגרתי בירושלים אך זר למי שלא גדל כאן, תוך כדי הראיון חולף בחוץ אמבולנס עם סירנות רעשניות במיוחד ואנחנו צוחקים על האירוניה שבכך יחדיו.
בנוסף לדימוי הסכנה הרווח בתקשורת העולמית לגבי ישראל, מסתבר שמדינתנו המגוונת סובלת גם מדימוי של אדיקות דתית. דימוי שהופרך עבור ריצ'ארד תוך פגישותיו עם אנשים שונים ביישובים לאורך השביל, או אפילו עם צעירים כמונו, לדבריו.
כשנשאל מה הייתה החוויה הטובה ביותר עבורו, התשובה הייתה ש"ממש קשה לבחור כיוון שיש כל-כך הרבה חוויות חיוביות". ובכל זאת, הנוף של הכנרת מהר מירון ונקודת הסיום של השביל ואיתו סיום הסבל הן נקודות השיא של ביקור זה מבחינתו.
בישראל כמו בישראל, קשה לחמוק מעיסוק בנושאים פוליטיים בכל הקשר מזדמן וכאשר ניסיתי לקבל את חוות דעתו של ריצ'ארד על כך שהשביל נמנע מלעבור ביהודה ושומרון וכיצד לדעתו זה משפיע על חווית הצועדים בו, זכיתי לתשובה מתחמקת קלות, אך גם כנה במהותה: "אינני יודע מספיק כדי להתבטא בנושא".
בניסיון למקם נקודות חווייתיות במיוחד לאורך הציר של השביל, לטובת המבקרים הבאים, ולאחר צפייה במספר קטעים שצולמו מהימים השונים של הריצה בשביל לא יכולתי להימנע מהשאלה "מהו האוכל הישראלי האהוב עלייך ביותר"? אחרי הכל, היו ימים בהם פתח ריצ'ארד את הריצה בלאפה עמוסת שווארמה.
בזהירות, ריצ'ארד מבהיר לי שהחומוס הוא אכן המאכל החביב עליו, אבל כדי שלא יזדקק לבחור היכן נמצא החומוס הטוב ביותר בישראל הוא סוקר בפניי מספר מאכלים שהרשימו אותו. בנוסף לכך שיצא לו לעצור במאפיות שונות ולאכול מאפים בלתי מזוהים שפשוט שבו את תאבונו, הסלטים העשויים מהירקות הטריים כל-כך, הם ,לדבריו, הטובים ביותר בישראל.
למרות האכזבה עקב חוסר ההצלחה לחלץ ממנו את התשובה לגבי חומוסיה מומלצת לאורך השביל, עובר במוחי המשפט שעליו כולנו גדלנו מאז גן הילדים: "ארץ זבת חלב ודבש". איזה כיף לקבל לכך אישור מפיו של איש העולם הגדול שכבר ביקר בכל יבשת אפשרית ורץ אותן לאורכן ולרוחבן.
לסיכום מעלליו של ריצ'ארד בארץ הקודש, נראה שלמרות שטרם הגעתו, ריצ'ארד לא ידע דבר על ישראל, חוץ מהדימוי הפוליטי והדתי השלילי שנשקף לרבים בעולם באמצעות המדיה, הוא עזב אותה עם הרבה חוויות חיוביות ומפתיעות. בין חוויות אלה הוא הדגיש בפני את התרבות העשירה, האוכל הנהדר והחום של תושבי ישראל כלפי הזרים. אחרי מפגש עם תייר צבעוני שכזה ושיחה שהותירה הרבה תחושות חיוביות באוויר, נותרה פה עוד אזרחית שמעכשיו והלאה יכולה להיות עוד יותר גאה בארץ שלה ובעם שלה.
הכותבת היא סטודנטית ל-MA בתקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, ועורכת ראשית באתר SFI
נא להמתין לטעינת התגובות
