לונלי פלנט: האם בקרוב נוכל לגור על המאדים?
עם נחיתתו של רכב החלל קיוריוסיטי על פני מאדים החלו אנשי המדע לחפש תנאים לקיומם של חיים על הכוכב. בשיחה עם מומחים בנושא בדקנו מתי ינחת האדם הראשון על הכוכב, אם אפשר לגור בו ומה הסבירות שהוא מאכלס חייזרים
פרופ' אלוף (במיל') יצחק בן-ישראל, יו"ר סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע: "מטרת החללית קיוריוסיטי היא למצוא סימני חיים במאדים. על מנת שיתקיימו חיים על פני פלנטה כמו בכדור הארץ יש צורך בתנאים מסוימים, כמו היבטים אטמוספריים, טמפרטורות מתאימות והימצאות מים בכמויות גדולות יחסית".
עד כה, ממה שידוע, התנאים אינם מתאימים. פרופ' בן-ישראל אף טוען שכוח המשיכה אינו דומה למה שמוכר לנו מכדור הארץ, דבר שיקשה על בני אדם להתיישב שם בעתיד. "התנאים שונים מאצלנו", הוא מסביר. "האטמוספרה שם, למשל, דקה יותר מזו שבכדור הארץ כי כוח המשיכה קטן יותר. כמו כן מרבית האטמוספרה מורכבת מפחמן דו-חמצני (CO2). אם אדם ייקח שאיפה עמוקה לריאות בסביבה שכזו הוא יזדקק מיד לאשפוז. ואולם, ישנן סוגי בקטריות על כדור הארץ שיכולות לחיות בסביבה רווית CO2".
בן-ישראל לא פוסח על שאלת החיים על מאדים. הסבירות לקיום חיים על כוכב הלכת נעוצה בהימצאות מים עליו. "אנחנו יודעים שהיו בעבר מים על המאדים", הוא אומר. "יש השערה כי קיימים מים קפואים בכמויות גדולות מתחת לפני הקרקע. אם יימצאו מים, הסיכוי למציאת חיים גדול יותר".
הרכב ששלחה נאס"א למאדים מצויד במכשור חדיש שמסוגל לגלות לנו פרטים חדשים על הכוכב. "בכלי הרכב יש מעבדה. כמו כן הוא נוסע על פני המאדים ומסוגל לחפור באדמה לעומק של עד מטר מתחת לפני הקרקע. הוא מצויד בתותח לייזר, שבעזרתו ניתן לאייד את החומרים שנמצאים באדמה. לאחר האיוד הרכב בודק באמצעות מכשיר המכונה ספקטרומטר את הרכב החומר. אז ניתן לדעת אם יש או אין מים באדמה".
מה הסיכוי להימצאות חיים על פני מאדים?
"הסבירות למצוא חיים במובן של חייזרים ירוקים כמו שכולם מכירים מהסרטים היא כנראה נמוכה עד אפסית. אבל הסיכוי למצוא חיים פרימיטיביים יותר, למשל סוגי בקטריות, קצת יותר גבוה".
האם יש תכנון לשלוח בני אדם לכוכב?
"הסוכנות רוצה לבחון את התנאים בכוכב האדום על מנת לדעת אם ניתן לשלוח לשם בני אדם. התנאים במאדים לא נוחים מהבחינה הזאת - הטמפרטורה הרבה יותר נמוכה כי מאדים רחוק יותר מהשמש מאשר כדור הארץ. הטמפרטורה הממוצעת היא מינוס 5 מעלות. אפשר לחיות בטמפרטורה כזו, אבל אפשר גם להגיע למינוס 140 מעלות - וזה קצת יותר בעייתי. גם התנאים האטמוספריים, כאמור, אינם נוחים לבני אדם.
"עם זאת ניתן להתגבר על כל הדברים הללו די בקלות באמצעות טכנולוגיה שכבר קיימת כיום. אפשר להקים מבנה גדול ולמלא אותו בחמצן, ואז בני אדם יוכלו לחיות על המאדים. אבל אם לא נמצא מים, זה אומר שמי שירצה לחיות שם יצטרך להביא מים מכדור הארץ, וזה הופך את המסע וההתיישבות על הכוכב לכמעט בלתי אפשרית. לכן גילוי מים בכמויות מסחריות על המאדים הוא דבר הכרחי, בייחוד בהתחשב בקצב שבו אנו ממשיכים להחריב את כדור הארץ, דבר שבוודאי מאיץ את הצורך במקומות נוספים שאפשר להתיישב בהם".
תוך כמה זמן נוכל להתיישב על מאדים?
"השאלה הזאת נוגעת לטכנולוגיה. לפי התוכנית המקורית של נאס"א, תוך 25 שנה הם מתכננים להנחית בני אדם על פני המאדים, אבל אי אפשר לדעת אם התוכנית תצא לפועל - גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת התנאים. התקציב של נאס"א כיום הוא קצת פחות מ-20 מיליארד דולר (פי שניים מתקציב הביטחון במדינת ישראל, לשם השוואה). זהו סכום די גבוה אבל צפויים קיצוצים בתקציב. כמו כן העלות של הנחתת בני אדם על המאדים עשויה להיות יקרה ביותר".
כבר שנים רבות שהמין האנושי מגלה עוד ועוד פרטים על כוכב הלכת האדום. בעבר נחתו חמישה כלי רכב על מאדים, הראשון שבהם נחת ב-1977. פרופ' בן-ישראל מסביר שהטכנולוגיה שבה השתמשו ברכב הראשון היתה פרימיטיבית ולכן יש להתייחס ברצינות לרכב שנחת לפני כשבוע על הכוכב. "היכולות של הרכב הנוכחי גבוהות, וגם כמות המידע שאנו אוחזים גדולה יותר", מסביר בן-ישראל.
אבל לא כולם בטוחים שהתיישבות בני אדם במאדים נובעת משיקולים מדעיים גרידא. לדברי רם לוי, חוקר בתחום החלל בסדנת "יובל נאמן למדע טכנולוגיה וביטחון" באוניברסיטת תל אביב ויועץ הסייבר של המועצה הלאומית למחקר ופיתוח במשרד המדע, יש מניע נוסף לחקר הכוכב הזה. "הרעיון של התיישבות בני אדם על מאדים נובע גם מיצר טבע האדם", הוא מסביר. "האנושות רוצה לפרוץ את גבולותיה וללכת כמה שיותר רחוק מהסביבה שבה אנו נמצאים. המקום הכי רחוק שהגענו אליו בחלליות מאוישות הוא הירח, וזה כמו ללכת לחצר האחורית של הבית. השלב הבא יהיה לטוס 250 מיליון ק"מ למאדים".
אם היינו רוצים לצאת לטיול ממושך בחלל או אפילו להתיישב על פני המאדים, באילו סכנות היינו נתקלים?
"אחת הבעיות בטיסה ממושכת בחלל היא המיקרו כבידה, שגורמת לאובדן סידן בעצמות. כאשר אסטרונאוטים חוזרים מהחלל לאחר שהייה של כמה חודשים רמות הסידן שלהם בגוף נמוכות מאוד. בגלל זה האסטרונאוטים צריכים לבצע מדי יום ביומו פעילות ספורטיבית במשך כשעתיים ולאכול מאכלים רוויי סידן.
"בעיה נוספת היא דינמיקת הנוזלים בחלל. על פני כדור הארץ יש כוח משיכה שמסייע ללב לדחוף את הנוזלים כלפי מטה. אך בחלל המצב שונה ולכן בימים הראשונים שלאחר הטיסה ישנה תופעה שמנפחת את הראש וגורמת לרגליים להיות דקות יותר. כמו כן המחסור בכבידה גורם לכך שדם רב מתנקז באזור הריאות, ואז הגוף צריך לנקות ולהוציא את הנוזלים הללו".
אם חשבתם שכאן תמו הבעיות, טעיתם. "בעיה נוספת, שמתרחשת בימים הראשונים לשהות, היא 'מחלת תנועת חלל', הפועלת בדומה ל'מחלת ים"', אומר לוי. "חוסר האיזון המורגש בגוף גורם לאנשים מסוימים לחוש בחילות וכאבי ראש".
לצד שאלות הקיום והבעיות שצצות בעקבות שהות ממושכת בחלל עולות גם שאלות של מוסר. "כאשר בוחנים אפשרות להקמת מושבות בכוכבים אחרים אי אפשר להתעלם מסוגיות אלה", אומר לוי. "אם נניח שאנו שולחים למאדים בני אדם על מנת ליישב את הכוכב והם לא יחזרו יותר לכדור הארץ גם אם הם אומרים שהם מעוניינים בכך, עולות תהיות על מוסריות הדבר".
בנוסף לכך, לוי מציין את המכשולים הפיזיים שעומדים בפני משימת יישוב מאדים. "קיימת בעיה של מקורות אוכל. כדי לשלוח טיסה מאוישת לכוכב רחוק יחסית כמו מאדים צריך לקחת הרבה אוכל, מים ודלק לרכב הטיסה - מדובר בטיסה הנמשכת כשנתיים הלוך ושוב. כמו כן אי אפשר להתעלם מהקרינה הקוסמית ומסערות השמש, שמלבד היותן מסרטנות, הן גם עלולות לשבש מכשירים חשמליים. זה מסוכן מאוד עבור תיירי חלל".
ומה בנוגע להיבטים הפסיכולוגיים? גם כאן לוי טוען שיש להתחשב במגבלות. "פרויקט מרס 500 של סוכנות החלל האמריקאית הוא ניסוי שבמהלכו סגרו שישה אנשים במתקן על פני כדור הארץ המדמה טיסה הלוך למאדים. זה לא פשוט להיות סגור עם עוד חמישה אנשים במשך שנתיים שלמות, ולכן רצו לבדוק את התנאים האנושיים והפסיכולוגיים שנוצרים במהלך פרויקט כזה".
לוי מסביר שכדי לבדוק חיים על מאדים ולדמות תנאים שדומים לאלה שבכוכב האדום קמה קבוצה שמארגנת ניסויים במדבר ביוטה, שדומה במאפייניו למאדים. "העמותה, שמכונה ,Mars Society מארגנת קבוצת מתנדבים שנוסעים למדבר ביוטה", הוא אומר. "המתנדבים נכנסים למבנה ומדמים שהייה על פני מאדים. הם מסתובבים בחליפות ומבצעים סימולציה של משימות בתנאי מאדים. אני אישית מכיר אנשים שהשתתפו במבצע כזה, והם מספרים שזה מאפשר לחשוב, לחוש את הדילמות ולהתמודד עם תהליך שדומה למה שעובר על אסטרונאוטים. גם בארץ אפשר ליישם פרויקט דומה. המרחקים בין תל אביב למכתש רמון קטנים וככה ניתן לגדל דור של תלמידי בית ספר ונוער שמתחיל לחשוב על מאדים כבר מגיל צעיר. אולי יום אחד התלמידים הללו יבחרו ללמוד פיזיקה, להיות טייסים בצבא ולבסוף יהיו האסטרונאוטים הבאים".
נא להמתין לטעינת התגובות
