ההיסטוריה של היאחזות הנח"ל מודיעים ו"דרך בן-צבי"
מחקר חדש של חוקרים באוניברסיטת בר אילן מספר את סיפור העיר מודיעין והישובים מסביבה. מקומות אלו מקפלים מאחוריהם מאמץ התיישבותי גדול שהחל עוד לפני מלחמת ששת הימים. הרצון ליישב את אזור קברות המקבים פעם בראשי היישוב בארץ שלא ויתרו על החזון גם בעת שהאזור היה קרוב לגבול הירדני
חוקרים ועולי-רגל העלו במהלך הדורות השערות שונות לזיהויה של מודיעין. ב-1866 זיהה נזיר פרנציסקני חורבות סמוך לכפר אל-מידיה בשפלת יהודה כמודיעין העתיקה, בעקבות הדמיון בשם, אתר "קובור אל-יהוד" (קברי היהודים) הסמוך, והשוואת מיקומו לכתבים היסטוריים. חוקרים צרפתים ובריטים חפרו באזור ולכאורה איששו את השערתו, ובעשורים העוקבים ניסו אישים וגופים שונים לקנות אחיזה באזור "קברי המכבים".
הניסיונות היהודיים לגאולת אדמת מודיעין כשלו, ואולי יש נחמה בכך שכיום הזיהוי אינו מקובל והשרידים מתוארכים לתקופה הביזנטית. בשלהי קיץ תרס"ט (1909) סייר יצחק בן-צבי במקום, וכתב: "והנה אנחנו במודיעים. זהו כפר קטן, מזוהם, נידח. 'אל-מידיה' שמו בערבית [...] והנה הם לפנינו – הקברים הקדושים. הללו נחצבו בסלע הקשה ונסתמו בגוללי-אבנים [...] הזהו מקום מנוחתם של החשמונאים? האלה קבריהם של גדולי גיבורינו? (י' בן-צבי, רשמי דרך, ירושלים תשל"ב, עמ' 34-33).
בראשית מאי 1948 הועלו תכניות להקים נקודות יישוב ("עליות הכיבוש") באזורים שהיו מחוץ לגבולות המדינה היהודית שהוכרזו באו"ם, ובהם אזור מודיעין, אולם הן לא מומשו. ב-24 במרץ 1949 סייר במקום מנהל מחלקת הקרקע והייעור בקק"ל, יוסף ויץ, כחבר הוועדה לבדיקת אפשרות ההתיישבות בכפרים הערבים הנטושים. לימים כתב: "בייחוד התעכבתי על סביבת מודיעין עם קברי החשמונאים.
לאחר ארבע שנים, בעת ביקור אצל הנשיא יצחק בן-צבי (13.2.1953), הציע ויץ להקים יישוב באזור מודיעין ויישוב נוסף ברצף לבן-שמן, כחלק ממפעל התיישבותי במימון ה"פארבאנד" (ברית פועלים יהודית-לאומית) בארצות הברית, שיישא את שמו של הנשיא. בן-צבי דחה את הרעיון בהקשר האישי אולם תמך בהתיישבות עצמה.
כעבור חודש הסתבר שהרמטכ"ל משה דיין מתנגד להקמת היישוב, מכיוון שהאזור משמש לאימוני צבא. בחלוף שבוע (20 במרץ 1953), התקיימה ישיבה נוספת וד"ר רענן ויץ, מנכ"ל המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית ובנו של יוסף ויץ, הסכים ליישב חיילי נח"ל במודיעין ועולים ביישוב סמוך. הוקמה ועדה שתפשר בין הצבא לבין צרכי היישובים, שנזקקו לאלפי דונמים לקיומם.
ב-16.12.1954 דיווח עיתון "הצפה" שקק"ל החלה להכשיר 10,000 דונם להתיישבות, מתוכם 4,000 דונם לעיבוד חקלאי אינטנסיבי ו-1,000 דונם לנטיעת יער. בנוסף החלו לפרוץ דרך בין בן-שמן לבין שני היישובים המוקמים, שנקראה "דרך הנשיא" - לכבוד בן-צבי.
בראשית שנות ה-60 הגה ויץ את תוכנית "מצודות הספר", שנועדו לקבוע עובדות יישוביות באזורי ההר שלאורך הגבולות. ה"מצודות" התבססו על התיישבות באזורים הרריים טרשיים בלא רצף קרקעי שאפשר פיתוח חקלאי. התוכנית קבעה שהיאחזויות הנח"ל יכשירו תחילה את הקרקע לחקלאות בפיקוח קק"ל, ובהמשך יהיו ליישוב חקלאי אזרחי.
באביב 1961 יצא ויץ, כעת מנהל מינהל מקרקעי ישראל ומנהל המינהל לפיתוח הקרקע בקק"ל, לאתר קרקע להיאחזות במודיעין. לחציו על בכירי צה"ל נשאו פירות, וב-13 בפברואר 1963 נערך סיור של נציגי המוסדות המיישבים וצה"ל במטרה לבחור מקום להיאחזות ולקבוע את תוואי הדרך לבן-שמן: "התהלכנו ליד הקברים [קברי המכבים] ובסביבתם.
חבל שהגבול הוא לפני הכפר מידיה הערבי. התעכבנו על גבעה אחת, לא רחוקה מהכפר הזה ומהקברים, הנראית מתאימה לנקודת הישוב שכן בסביבתה מצויות בקעות אחדות, שלאחר הכשרה תהא אדמתן – מאות דונם - טובה לחקלאות אינטנסיבית" (שם, כרך ה', עמ' 252-251). בעקבות הסיור נערך דיון במינהל לתכנון בנוכחות שר החקלאות משה דיין והתקבל אישור להקמת חמש היאחזויות, ובהן במודיעין. קק"ל החלה לסלול דרך לנקודת ההיאחזות שנקבעה, אך הצבא עצר את העבודה. בה בעת עדכן הרמטכ"ל צבי צור את ויץ שאין אפשרות לשחרר את הקרקע להיאחזות במודיעין.
ויץ לא ויתר, ובחודשים הבאים המשיך לעסוק בפיתוח אזור מודיעין להתיישבות. ב-4.8.1963 נחנכו בשטח הייעור "מצפה מודיעים", מגדל תצפית דמוי לפיד למניעת דליקות יער, אמפיתאטרון ו"דרך בן-צבי" – ע"ש הנשיא שנפטר כשלושה חודשים קודם לכן. בעיתון "דבר" נכתב שבטקס נכללה נטיעת "'יער הפארבאנד", וויץ עדכן את הנוכחים כי "בעתיד הרחוק תקום במקום עיר, בהמשך לאזור תל-אביב".
בנובמבר 1963 הגיע ויץ להבנה עם הרמטכ"ל הפורש ועם מחליפו, יצחק רבין, על עלייה לקרקע עד נובמבר 1964. לתנועות ההתיישבותיות לא היו יישובים באזור, למעט קיבוץ שעלבים של "פועלי אגודת ישראל". אגף הנח"ל אישר לתנועה החרדית לאמץ את ההיאחזות המתוכננת, והיא גייסה גרעין מתנועת הנוער "עזרא" וגרעין בני ישיבות מנח"ל-חרדי. ביולי 1964 הוקמו המבנים הראשונים, כ- 350 מטרים בלבד מגבול ירדן, וקק"ל הכשירה כ- 800 דונם לעיבוד.
ערב נר ראשון של חנוכה תשכ"ה, ביום השנה ה-15 להכרזת החלוקה באו"ם (29.11.1964), נערך טקס העלייה לקרקע של היאחזות הנח"ל "מודיעים". מאות מוזמנים צפו בהכנסת ספר תורה לבית-הכנסת החדש, והנשיא שז"ר בירך את החיילים המתיישבים: "התגייסתם מרצונכם הטוב להסיר את השממה מהעל המקום הקדוש הזה, שהינו יחיד באומה, ובכך הסירותם ממנו את אבל יתמותו". שז"ר העלה על נס את חלקם של החוגים החרדיים להתיישבות בארץ וציין את קודמו המנוח בן-צבי, מיוזמי ההתיישבות במודיעין.
הרמטכ"ל רבין איחל לחברי ההיאחזות הצלחה במשימתם באתר הסמלי: "זכות וחובה כרוכים יחדיו בעליתכם על הקרקע במקום זה. הזכות היא זכותכם לעלות על הקרקע בה ישבו האנשים שנטלו חלק באחת מפרשיות הגבורה הגדולות של עמנו. אולם גם חובה לא קלה עומדת בפניכם. מחר ייעלמו כל החוגגים, הדגלים יקופלו ואתם תעמדו מול המציאות האפורה.
מציאות של היאחזות בטרשים ובהרים מסביב. בזכות הוד הגבורה אנו מקווים כי יעמוד לכם הכוח לבצע את המשימה" (חרות, 30.11.1964). בתום הטקס ניטעו שבעה עצים סמוך לקברי המכבים לזכר מתתיהו החשמונאי, רעייתו וחמשת בניו, בידי הנשיא שז"ר, הרמטכ"ל רבין, סגן שר הביטחון שמעון פרס, סגן שר החינוך הרב ד"ר קלמן כהנא, אלוף פיקוד המרכז יוסף גבע, יו"ר דירקטוריון קק"ל יעקב צור ורחל ינאית בן-צבי. אלה היו הגרעין ל"יער המכבים", שנטעו חברי תנועת "המכבי" לרגל המכבייה השביעית בשנת תשכ"ה (1965).
בדצמבר 1964 אישרה ועדת השמות הממשלתית את השם 'מבוא מודיעים' להיאחזות הנח"ל, חלוצת ההתיישבות היהודית בחבל מודיעין. מכיוון שהשנה הבאה, תשכ"ו, הייתה שנת שמיטה הנח"לאים החרדים שהקפידו בדיני השמיטה סבלו מחוסר תעסוקה. לפיכך, באישור הרב הראשי לצה"ל שלמה גורן ומפקד הנח"ל הוחלט לפתוח בהיאחזות את הישיבה הראשונה בתולדות הנח"ל. חבריה חולקו לשלוש קבוצות שיתחלפו ביניהן: האחת תעסוק באימונים, השנייה בלימודים כלליים וחינוכיים והשלישית בלימודים תורניים.
לאחר מלחמת ששת הימים (יוני 1967) התרחק הגבול מ"מצודת הספר" מודיעין. ב-28 באוגוסט 1967 אוזרחה ההיאחזות והוקם בה קיבוץ דתי, שהשתייך לתנועת פועלי אגודת ישראל. חבריו עזבו בשלהי 1969 והקימו את קיבוץ מבוא חורון בעמק איילון; לאחר מלחמת יום הכיפורים הועתק היישוב למיקומו הנוכחי והפך למושב שיתופי. באמצע שנות ה-70 התיישבו הרב שלמה קרליבך וחסידיו במבוא מודיעים, שהיה למושב. בתוואי של דרך בן-צבי נסלל כביש 443 (מעלה בית חורון), ושמה נשתכח. מן הראוי כי בשנת היובל לפטירתו של בן-צבי, יוחזר שמו לאזור שהצית בו לפיד.
ד"ר מעין הס-אשכנזי: חוקר את תולדות יישובה של ארץ-ישראל בעת החדשה ואת הגורמים לעיצובה של מפת ההתיישבות של מדינת ישראל. בעליו של המיזם האינטרנטי לקידום תיירות החוץ בישראל Israel-webguide.com.
המאמר פורסם בכתב העת עת-מול בהוצאת יד בן-צבי בגיליון לזכרו של יצחק בן-צבי במלאות חמישים שנה לפטירתו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
