עד 2015 תגיעו לירח: הגרסה הישראלית
צעיר ישראלי ששתה יותר מדי התחיל את מה שנראה כרגע כמו הסיכוי הכי טוב של ישראל לנחות על הירח. בינתיים, ההצלחה היא בחינוך
אנשים מקדישים חיים שלמים בשביל הישג כזה, אבל יהונתן עשה זאת בן לילה. אחר כך חברה שלו עזבה אותו, אבל זה כבר תוצר לוואי אחר של הטכנולוגיה.
מעורבים 2013. עוד ישראלים מעוררי השראה:
> שיעור חופשי: שי רשף הקים אוניברסיטה להמונים
> סרן א' משנה את שדה הקרב
> למרות הקול: אהובה עוזרי לא ויתרה לרגע
על אילו עוד פריצות דרך משמעותיות אתם אחראים?
כפיר דמרי: "פיצחתי את Farmville. המחשב למד מה הכי רווחי לגדל וניהל את החווה לבד".
זה לא קצת מחטיא את המטרה של פארמוויל, לשבת מול מחשב ולגזום תירס?
דמרי: "אני לא בטוח. לנצח את המשחק זאת מטרה בפני עצמה".
ויינטראוב : "אני גם הייתי ממש גרוע ב'תפ-סו-ני'".
סליחה?
ויינטראוב: "את מכירה את המשחק הזה? עם הידיים?"
מכירה, כן, פשוט מנסה להבין מתי לאחרונה יצא לך לבדוק את היכולות שלך בתפ-סו-ני.
ויינטראוב: "אז המצאתי קסדה שקוראת את גלי המוח שלך ויכולה לזהות בדיוק מתי אתה הולך להגיד את ה'ני'".
העולם לא ייראה שוב אותו הדבר.
לפני שלוש שנים החליטו וינטראוב ודמרי, יחד עם יריב בש, להתייחס קצת יותר ברצינות לפתק הקטן של הבזוקה ובאמת להגיע לירח.
המשרדים של גוגל ישראל ממוקמים בבניין אלקטרה בתל אביב. זהו אחד הבניינים המתוחכמים והמשוכללים בישראל, וגוגל חולשים על שש קומות מרכזיות בו. הווילונות בגוגל נפתחים לבד, לפי מיקום השמש. בכל קומה יש מטבח מלא בפירות טריים, קפה משובח, עוגיות, מאפים וכיבוד חופשי. בכל קומה יש גם פינות הסבה מגוונות, עם תצפית לנוף וריהוט אלטרנטיבי.
SpaceIL לא נמצאים שם. הם יושבים בבית הספר להנדסאים באוניברסיטת תל אביב, אחד המבנים החומים יותר בקומפלקס האקדמי הישן. המשרד של SpaceIL נמצא בקומה השנייה, בלי מעלית, אבל עם מים רותחים ותה ויסוצקי בכוסות קלקר לכל דורש. בש, יהונתן ודמרי הצליחו עד עכשיו לגייס 20 מיליון דולר עבור הפרויקט שלהם, אבל נראה ששקל לא הלך על שיפור התנאים.
דמרי: "בהתחלה ישבנו במקום הרבה יותר גרוע. מין חלל פתוח כזה, סטודנטיאלי. מאוד לא נוח".
נתחיל באמת עם דמרי (30). הוא גדל באלפי מנשה, למד בתיכון להנדסאים בתל אביב והשלים תואר בהנדסת מערכות תקשורת. בגיל שש ההורים קנו לו את המחשב האישי הראשון, שהיה נטול תוכן וחסר משחקים. דמרי, מתוך שעמום, התחיל לתכנת. בהתחלה הוא ייצר את השם שלו מכוכביות, בחטיבה הוא תכנת את הווירוס הראשון שלו ומשם השתדרג לעולם הסייבר וההאקינג. בצבא שירת כראש צוות מחקר במודיעין, והוא מעיד על עצמו שהוא אוהב לגרום למערכת לעשות דברים שהיא לא אמורה לעשות.
ויינטראוב, בן 27, הוא השותף השני. הוא גדל בחולון ולמד גם כן בהנדסאים. בתיכון בנה פרוייקט של ננו-לווין, וכבר שנים - מאז גיל 18 - הוא חלק מתעשיית החלל הישראלית. קרן רמון עזרה לוויינטראוב להגיע לנאס"א, ושם הוא הצטרף לקבוצת חוקרים בינלאומית שעסקה בשאלה המטרידה: האם אפשר ליישב את המאדים באמצעות שימוש במערות? בזמנו הפנוי הוא גם סגר את הפינה והשלים תואר בהנדסת חשמל ובחקר המוח.
בש (33), הבורג האחרון, הוא גם ההוגה. הוא לא למד כמו האחרים בהנדסאים, ולמעשה הבגרות שלו אפילו לא הייתה משהו. אולי כי תוך כדי הלימודים בתיכון עבד על התואר הראשון שלו במדעי המחשב. אחרי שירות ביחידת מורן בתותחנים הוא החל לארגן בכל שנה את "מחנט" - אירוע היצירתיות של צה"ל ומערכות הביטחון. יהונתן, ויינטראוב ודמרי הם אנשים מוצלחים מאוד וחכמים מאוד, אין ספק, ולכן חשוב לשאול אותם שאלות מאתגרות.
כמה קיבלתם בפסיכומטרי?
בש: "766".
דמרי, האקר, מהנדס, מפצח הפארמוויל?
"677". ויינטראוב (נאס"א, חקר מוח, נאנו חללית, קסדת תפ-סו-ני): "627. שיפרתי מ-600.
מה? איך זה יכול להיות?
בש: "זאת עוד הוכחה לכישלון השיטה. אני היחיד עם ציון גבוה, ולא התקבלתי למה שרציתי כי הבגרות שלי הייתה נמוכה".
על כל פנים, שלושתם לא ממש הכירו עד לפני שלוש שנים. "אחרי מחנט 2010 התחלתי לחשוב על פרויקט לשנה הבאה", נזכר בש. "חשבתי על רקטה שתשגר סירה קטנה, שנצלם ונקרא לה 'ספינת החלל הישראלית הראשונה'. ישבתי בלילה אצל חבר. הוא אמר שאני לא חושב מספיק גדול ולמה לא ללכת על תחרות Lunar XPrize של גוגל. שנינו צחקנו נורא ואמרתי לו שהוא משוגע. אחרי כמה כוסות ויסקי קניתי את הדומיין ל-SpaceIL. זה החלק הכי חשוב".
ומפה איך מתקדמים?
בש: "למחרת כתבתי הודעה בפייסבוק: "מי רוצה לטוס לירח? כי דומיין כבר יש". כפיר, שהכיר אותי דרך חברים משותפים, חזר אליי מיד: 'אם אתה רציני, אני בפנים'. וגם יהונתן, שפגשתי כמה ימים קודם לכן, הצטרף. נפגשנו כעבור יומיים בפאב בחולון. שתינו קצת בירה וכפיר ואני ראינו את יהונתן משרטט המון שרטוטים ראשוניים על חתיכת נייר וכותב מספרים, ואמרנו לעצמנו שזה נראה רציני".
אילו מספרים בדיוק כתבת שם?
יהונתן: "ניסיתי לחשוב מה הבעיות המהותיות שנצטרך להתמודד איתן.
כסף?
יהונתן: "בדיעבד, כן, כסף. אבל האמת היא שחלק מהדברים שעלו בפגישה ההיא הם עדיין הקשיים שלנו. אפילו החללית דומה מאוד לשרבוט שציירתי בפיילוט על דף חשבון".
יש משהו בסיסי שמטריד אותי. כבר לפני 45 שנה הצליחו לשלוח בן אדם לירח. אז הידע כבר קיים. למה צריך לייצר את הידע הזה שוב?
בש: "עד היום הגיעו לירח רק שתי המעצמות - ארצות הברית וברית המועצות. עלות השליחה הייתה סביב מיליארד דולר. תחום החלל הוא יקר מאוד. גוגל מבקשים את הפתרונות הזולים, שהם גם אלו שיצעידו את התחום הזה קדימה. לחפש את הפינות שאפשר לעגל כדי שהחלל ייפתח לשוק האזרחי".
ולישראל אין מיליארד דולר כדי להגיע לחלל?
בש: "זה כסף שצריך לחתוך מאיפשהו".
אז שיחתכו מהחינוך. לא יודעת, בטח יש איפה לחתוך.
בש: "רק תביני, לפני שנתיים הייתה הפעם הראשונה שסוכנות החלל הישראלית קיבלה תקציב משמעותי- 80 מיליון שקל. כדי להגיע לירח צריך היום כ-100 מיליון דולר.
וכמה כסף יש לכם?
בש: "עד עכשיו גייסנו בערך 20 מיליון דולר. וגם זה לא היה קל בכלל.
למה זה קשה כל כך?
דמרי: "כי אין הצדקה מסחרית לחזור לירח. אנשים לא מבינים למה לשים את הכסף שלהם על הירח ולא על טיפול בסרטן".
למה באמת?
דמרי: "כי לתחום החלל יש נגזרות שמשפיעות אחר כך על כל היומיום שלנו. כששמים הרבה אנשים טובים ביחד, כבר בתהליך הפיתוח מתרחשות פריצות דרך גם בתחומים אחרים".
ויינטראוב : "אבל לאנשים קשה לתת כסף רק בהתבסס על ההנחה שבטוח תהיה פריצת דרך כלשהי, לא ברור איזו".
ואיך בכל זאת מגייסים?
דמרי: "מבין כל המתמודדים בתחרות אנחנו העמותה היחידה שהיא לא למטרת רווח. זאת אומרת, גם אם נזכה בפרס-20 מיליון דולר - לא ניקח לעצמנו את הכסף ולא נתעשר. אנחנו רואים בפרויקט חשיבות גדולה בשביל ישראל, ולא משנה מה יצמח ממנו במישור המיידי. הפרויקט מבוסס על מה שמכנים 'אפקט אפולו'. המון ילדים שראו את אפולו 11 נוחתת על הירח, את ניל אמסטרונג צועד עליו, חלמו מאותו רגע להיות מדענים ומהנדסים ואסטרונאוטים, וזה דחף את כל תחום החלל והמדע כלפי מעלה. אנחנו רוצים שילדים יראו את החללית הישראלית נוחתת על הירח וירצו גם. למעשה, תכלית הפרויקט היא זאת. לקדם את החינוך הטכנולוגי והמדעי בארץ. אנחנו מוקדשים לכך במרץ גם כרגע, ואם נזכה - כל הסכום יוקדש בדיוק למטרה הזו".
דמרי : "אחת החוויות המרגשות הייתה בהרצאה מול תלמידים ברעננה. סיפרתי להם על הפרויקט ואחר כך ניגשו אליי כ-40 תלמידים כדי ללחוץ את היד ולהגיד בהצלחה. אחד מהם ביקש ממני חתימה. מבחינתי, אם התחלתי את הערב בלומר "שלום, אני כפיר ואני מהנדס", ואחר כך נתתי למישהו חתימה, כבר הצלחנו".
כמה שעות יש?
האתגר הראשון שעמד בפני SpaceIL היה גיוס כספי ההרשמה. מתברר שגוגל ביקשו מכל קבוצה סכום השתתפות סמלי של 50 אלף דולר. כסף שלא יחזור. 33 קבוצות נרשמו בין 2008 ל-2011.
הקבוצה הישראלית, כיאה לישראלים, עשתה זאת ביום ההרשמה האחרון ("רק אז השגנו את הכסף"). אחר כך הם היו צריכים לפצח את הדרך.
איך בעצם שולחים חללית לירח? ותנסו להסביר את זה ככה שגם טבחית כמוני תבין.
ויינטראוב: "זאת משימה מסובכת. קודם כל, כדי לצאת לחלל צריך שיגור. לרוב חלליות הן דבר ענק ועלות השיגור עצומה, עשרות מיליוני דולרים. החללית שלנו מבוססת על ננו-טכנולוגיה והיא תהיה הקטנה ביותר ששוגרה לחלל עד כה. לכן אנחנו מבקשים לתפוס טרמפ על שיגור קיים של לווין תקשורת. המחיר יהיה זול בהרבה, ואנחנו במשא ומתן כרגע כדי לאתר את השיגור שהכי מתאים לנו בזמן ובמחיר.
"השיגור הזה יוציא אותנו לחלל, אבל אחר כך צריך להנחית את החללית על הירח. החללית תנוע במהירות של 7,200 קמ"ש ותגיע לירח בתוך שבועיים עד חודשיים - תלוי במיקום השיגור. אבל הנחיתה היא החלק המסובך ביותר. צריך להיכנס למסלול הירח בדיוק של 50 ק?מ. זה קצת כמו לנסות להשחיל חוט בתוך קוף של מחט, מהקומה השישית של בניין. אם נהיה קרובים מדי נתנגש, אם נהיה רחוקים מדי נבזבז אנרגיה. גם נחיתה במהירות של שני קילומטר בשנייה צריך לתכנן טוב מראש. הבעיה היא שאין דרך לדמות את התנאים על הירח. שום דבר שנעשה לא יהיה באמת דומה לנחיתה על הירח. עשינו כמה ניסויים רטובים לבדיקה של מנגנוני נחיתה, אבל בסוף, ברגע האמת, החללית לבד. זה חייב לעבוד בפעם הראשונה".
ויינטראוב: "עוד לא. אנחנו קונים חלק אחר חלק. לאחרונה חתמנו על הסכם קנייה של מערכת ההנעה של החללית: מכלי הדלק והמנוע".
רגע , אבל אם החללית תנווט במשך חודשיים בחלל עד לנחיתה, היא לא תזדקק להמון דלק?
ויינטראוב: "בחלל אין חיכוך ולכן צריכת הדלק נמוכה מאוד. 9,600 קילומטר לליטר.
סופר משתלם? אז איפה מכלי הדלק? אפשר לראות?
ויינטראוב: "הם לא פה. שום דבר שאנחנו קונים לא פה. חייבים לשמור הכל בסביבה סטרילית. כל גרגר אבק בחלל, בוואקום, מתנתק ויכול לעשות קצרים ובעיות".
מתוך 33 קבוצות שנרשמו לתחרות שרדו עד עכשיו רק 22. שאר הקבוצות, ה-11 שפרשו , עזבו בעיקר בגלל שיקולים כלכליים. הקבוצה הישראלית נחשבת בין השלוש-ארבע הראשונות מבחינת סיכויי ההצלחה. כל יתר הקבוצות פועלות כחברות מסחריות למטרות רווח, גם אם הן מוציאות בינתיים מיליונים.
אתם עומדים בקשר עם הקבוצות האחרות?
בש: "קצת. פעם בשנה יש כנס של כל הקבוצות וגוגל מכריחה את כולם לבוא.
גוגל משלמת?
בש: "לא, זה על חשבוננו. השנה זה היה בצ'ילה. שלחנו נציג".
לא עניין אתכם לבוא ולפגוש את כולם?
בש: "יש לנו יותר מדי עבודה".
כמה שעות אתם עובדים ביממה?
כולם: "כמה שעות יש?"
מדוזות בחלל
הם עסוקים מהבוקר עד הלילה בהגשמה של חלום ענק דרך משרד קטן, אבל חולמים אמיתיים יודעים לסחוף. בש, ויינטראוב ודמרי הצליחו לסחוף מאות מתנדבים (כולל ארבעה שעלו ארצה בעקבות הפרויקט) שעובדים איתם - חלקם באגפים הטכניים, אחרים בצד החינוכי ובהרצאות. התחרות היא כבר מזמן לא הדבר היחיד שמנחה אותם.
מה יקרה אם בעוד שבוע Astrobotic או Moonexpress, המתחרות הגדולות שלכם בתחרות, ישלחו חללית ויגרפו את הפרס? אתם תפרשו?
דמרי: "אנחנו מכוונים לתחרות, והדדליין הוא 2015. אבל נמשיך עד שנשגר את החללית שלנו".
ומה תעשו אם תשגרו ולא תצליחו, והחללית לא תגיע לירח? תמשיכו לניסיון נוסף?
בש: "זה יהיה בעייתי. נצטרך לגייס בשביל זה אנשים ואת רוב הכסף.
ויינטראוב : "אבל הניצחון שלנו יהיה בכל מקרה ביום השיגור, בעצם השיגור".
בש : "כבר עכשיו, להגיע מפוסט אחד בפייסבוק להרצאות בפני 40 אלף תלמידים, לגיוס של 20 מיליון דולר, לפעילות אינטנסיבית של יותר מ-200 מתנדבים מעולים, לתמיכה של סוכנות החלל הישראלית וגיבוי התעשייה האווירית והאקדמיה - זאת הצלחה בכל קנה מידה".
מאיפה תעקבו אחרי החללית?
ויינטראוב: "את רוב המעקב נעשה מיהוד, מהתעשייה האווירית. אבל כבר קיבלנו אישור מעיריית תל אביב להציב מסכי ענק בכיכר רבין שיעקבו גם הם. כל הרעיון פה הוא לחשוף את החללית ואת השיגור לכמה שיותר אנשים, אחרת לא עשינו כלום". דמרי : "אם נשגר ואף אחד לא ידע, זה כאילו לא שיגרנו".
ואם כן תצליחו? מה תעשו הלאה? חללית מאוישת? חיי נצח?
בש: "אנחנו רואים בעצמנו גוף שלוקח על עצמו אתגרים בלתי אפשריים ומבקש לייצר אימפקט בתחומי המדע והחלל.
זה יכול להיות משהו שקשור בחקר המוח, או איך להיפטר מהמדוזות בים התיכון?
דמרי : "ולשלוח אותן לירח".
לפני שאנחנו נפרדים אני שואלת אותם שאלה שהטרידה אותי מההתחלה - להיות מהנדס זה יופי. לבנות חללית זה מדהים. אבל החלום האמיתי הוא לטוס לחלל בעצמך, להיות אסטרונאוט. כולם עונים בערך את אותה התשובה - הם היו שמחים לבקר בחלל, אבל להיות אסטרונאוט זאת עבודה קשה ותובענית שדורשת הכשרה מתישה וממושכת.
"האמת היא שעד לאחרונה גם סבתא שלי לא ממש עמדה על ההבדל", אומר דמרי, "ובכל פעם שנפרדנו היא הייתה אומרת לי 'תיזהר כשאתה טס'
הכותבת תכנתה לבד את המחשב כך שבכל פעם שהיא כותבת "ספס" הוא יתקן אוטומטית ל-SpaceIL. בשלב הבא היא תייצר אלגוריתם שדופק מכות למי שהלחין את המוסיקה של קנדי קראש.
משפיעים נוספים בתחום הטכנולוגיה
waze- חברת הייטק, מפתחת אפליקציית הניווט השיתופית הפופולרית, שנמכרה לגוגל בכמיליארד דולר.
דן שכטמן - פרופסור להנדסת החומר, זוכה פרס נובל לשנת 2011, הביא להגדרת מבנה גבישי חדש, ”קוואזו–מחזורי“.
אסף חרל"פ - מייסד עמותת MEET המאפשרת לבני נוער יהודים ופלסטינים לקבל כלים לבניית קריירה בניהול ובהייטק.
עדה יונת - פרופסור לביוכימיה, זוכת פרס נובל לשנת 2009, גילתה את דרך פעולת הריבוזומים.
קירה רדינסקי - דוקטור למדעי המחשב, פיתחה שיטת ניבוי החוזה אירועים עולמיים באמצעות אלגוריתמים.
יוסי ורדי - דוקטור, איש עסקים, פעיל חברתי, יזם, משקיע ויועץ, ממקימי ICQ.
עילם גרוס - פרופסור במחלקה לפיזיקת חלקיקים במכון ויצמן.
שולמית לבנברג - פרופסור להנדסת רקמות, יצרה רקמת שריר מתפקדת ורקמת לב פועמת מתאי גזע עובריים.
יעקוב חנא - דוקטור, חוקר תאי גזע עובריים במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
