ראשי » מדע ומחשבים » מדע » מדעי החיים והחברה

מחקר: כמות גדולה של ישראלים רגישה ללקטוז

במחקר של אוניברסיטת אריאל נמצא כי אחוז הרגישים בחברה הישראלית ללקטוז שמצוי במוצרי החלב גבוה באופן משמעותי לסטנדרט שקיים בעולם

שונות בגנום של בני האדם גורמת לתפקוד שונה של אנשים שונים בחשיפה למרכיבים תזונתיים. השונות הגנטית יכולה להסביר מדוע שני אנשים בני אותו גיל ואותו רקע סביבתי שונים זה מזה מבחינה תזונתית; האחד אינו מסוגל לעכל לקטוז וסובל מכאבים עקב מזון המכיל לקטוז (למשל חלב) ואילו רעהו מסוגל לשתות כמויות גדולות של חלב ללא כל בעיות עיכול. אי סבילות ללקטוז הינה תופעה פיזיולוגית, שמובילה לחוסר יכולת לפרק את הסוכר לקטוז במערכת העיכול. אנשים הסובלים מאי סבילות ללקטוז הינם בעלי כמות נמוכה עד לא קיימת של האנזים לקטאז – האחראי לפירוק הלקטוז – במערכת העיכול. אצל אותם אנשים ריכוז הלקטוז במערכת העיכול עולה ובנוסף חיידקי מערכת העיכול מתסיסים את הלקטוז. התוצאה היא כאבי בטן, גזים ושלשולים.
 
במחקר שפורסם לאחרונה במגזין הבינלאומי המדעי 'GENE', חקרה קבוצת המחקר של  פרופ' רות בירק מהמחלקה למדעי התזונה באוניברסיטת אריאל, את השונות הגנטית לאי סבילות ללקטוז באוכלוסייה הישראלית. במחקר (במימון של מועצת החלב) השתתפו הסטודנטיות יעל שרון ומיטל רז, וד"ר ברוך ירושלמי מבית חולים סורוקה. במחקר נבדקה השונות הגנטית לאי סבילות ללקטוז בקרב 439 נבדקים ישראלים. נמצא כי ישנו אחוז גבוה של אי סבילות ללקטוז (רגישות ללקטוז) בחברה הישראלית, כתלות במוצא: אשכנזי 83%, עיראקי 93%, מרוקאי 82%, ובדואי כ-59%. תוצאות המחקר מצביעות על כך שאחוז גבוה של אי סבילות ללקטוז מצריך התאמה של התזונה הן במישור האישי והן במישור של תעשיות המזון.

פרופ' בירק מהמחלקה למדעי התזונה באוניברסיטת אריאל מסבירה כי: "ממחקרים בתזונה נמצא, שחלק מהאנשים שהוגדרו קלינית כבעלי אי סבילות ללקטוז מסוגלים לצרוך כמות של עד 250 מ"ל חלב ביום (כ-12 מ"ג לקטוז) בצורה מפוזרת ובכמויות קטנות לאורך היום, ולכן יש להעריך את גבול הסיבולת האישית. בנוסף, צריכה של מזונות דלים בלקטוז (גבינות ויוגורטים מכילים משמעותית פחות לקטוז בהשוואה לחלב), חלב דל/ללא לקטוז וצריכה של מוצרים המכילים לקטוז בשילוב עם מזונות אחרים יכולה לשפר משמעותית את הסבילות ללקטוז גם באנשים להם אי-סבילות ללקטוז. ישנה גם אפשרות לצרוך את האנזים לקטאז הנמכר כתוסף לפני צריכת חלב".
 

עוד מוסיפה פרופ' בירק כי "בעוד שהמחקר התזונתי המסורתי התרכז בקביעת סטנדרטים תזונתיים לכלל האוכלוסייה, הרי שמיפוי הגנום וכתוצאה מכך האפשרות הטכנית למפות הבדלים גנטיים בין בני האדם, ביחד עם מחקר תזונתי מולקולרי \ גנטי העוסק במיפוי הקשר בין תזונה וגנים, הביאו להנחת היסודות להתאמה אישית של התזונה. אי אפשר לשנות את הגנום, אבל אפשר להתאים את הסביבה ובעיקר את התזונה ל"תיפקוד" הגנטי שלנו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...