איך ללמוד נכון כדי לזכור את מה למדתם?
עם פתיחה שנת הלימודים שוחחנו עם ד"ר מיכל איכט, קלינאית תקשורת וחוקרת זיכרון כדי לברר כיצד ילדים וסטודנטים יזכרו יותר טוב את החומר שהם לומדים
ד"ר מיכל איכט, קלינאית תקשורת, חקרה את תחום הזיכרון בילדים ובמבוגרים, ופרסמה מחקרים בתחום זה. לכן עם תחילת שנת הלימודים שוחחנו עמה כדי לברר כיצד ניתן לסייע כיום לתלמידי בתי הספר ללמוד טוב יותר ולזכור את החומר הנלמד. בהקשר לכך יש לציין כי לאחרונה פורסם מחקר חדש ע"י ד"ר מיכל איכט מהמחלקה להפרעות תקשורת בפקולטה למדעי הבריאות וד"ר יניב ממה מהמחלקה למדעי ההתנהגות באוני' אריאל לשיפור ביצועי הזיכרון. בהקשר לכך ביקשנו מד"ר מיכל איכט להסביר בהרחבה כיצד תלמיד בכיתה יזכור טוב.לדבריה "המחקר האחרון שערכנו, אני ועמיתי ד"ר יניב ממה מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל, הצביע על ממצאים מעניינים. כאשר לומדים חומר כתוב (למשל, קוראים מתוך ספר או מחברת) דרך טובה לשפר את הזיכרון היא לומר את החומר בקול רם. אבל, כאשר לומדים חומר ששומעים (למשל, בעת האזנה לשיעור, או לתכנית רדיו), הדרך המועדפת היא כתיבה של החומר. בעצם בכל אחת מן השיטות יש כמה חושים שמשתתפים בתהליך השינון והלמידה (ראיה, שמיעה), והשילוב של מידע מן החושים השונים גורם לחומר להיזכר טוב יותר" היא אומרת.
מה תלמיד צריך לכתוב בכיתה - כלומר מה אסטרטגית הלימוד הכי טובה?
כדאי לכתוב את החלק החשוב ביותר ששומעים, את עיקרי הדברים, את מה שצריך לזכור. חשוב לציין שלפעמים זה אתגר לא פשוט – להחליט מה מתוך הרצאה שלמה הוא החלק החשוב ביותר, מה באמת ישאלו אותי בבחינה. אבל ברגע שמזהים את "הרעיון המרכזי", כדאי לרשום אותו, ובהמשך – ללמוד אותו בכמה חושים – גם לקרוא וגם לומר בקול.
תחום נוסף שמעניין תלמידים וסטודנטים רבים עוסק בשאלה כיצד להתכונן היטב למבחן. ביחס לכך היא אומרת כי חשוב שהלמידה תהיה פעילה והיא גם מציינת שיש כמה אסטרטגיות טובות ללימוד. לדבריה "מתברר שלכל אחד יש אסטרטגיה מועדפת. חלק מעדיפים ללמוד באמצעות שינון בקול (לומר בקול רם את החומר), אחרים באמצעות כתיבה של החומר וסיכום שלו בכתב. יש המעדיפים ללמוד לבד, ואחרים מגיעים להישגים טובים יותר כאשר לומדים בחברותא. בדרך כלל, לומדים מבוגרים (בגילאי תיכון או סטודנטים) כבר יודעים מה הטכניקה המתאימה ביותר עבורם. צעירים יותר, בגילאי בית ספר יסודי למשל, זקוקים להכוונה. ואז כדאי לאמץ את השיטות ה"בטוחות" יותר שהזכרתי קודם – ללמוד בקול חומר כתוב, וללמוד בכתיבה חומר מושמע. בכל מקרה, חשוב שהלמידה תהיה אקטיבית (אמירה בקול, כתיבה) ולא פאסיבית באופיה (קריאה שקטה או האזנה בלבד). האקטיביות משפרת את הזיכרון".
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כיצד זוכרים חומר לזמן רב ולא רק דוחסים אותו?
באופן טבעי, חומר שלמדנו בעבר אבל לא "השתמשנו" בו זמן רב, לא שלפנו אותו ממאגר הזיכרון, הולך ומטשטש, הולך ונשכח. למעשה, זה תהליך חיובי, ואפילו חיוני לצורך עדכון של הזיכרון. ברור שאין צורך שאזכור היכן חניתי את הרכב שלי לפני שבוע, אבל ממש חשוב שאזכור היכן חניתי לפני שעה. אין כל צורך שאזכור מספר טלפון ישן של חברה, אבל רצוי שאזכור את המספר הנוכחי. על מנת לשמר את הזיכרון, יש להשתמש במידע, ולשלוף אותו מן המאגר. גם רגש קשור לזיכרון – אנו זוכרים היטב חוויות שמעורב בהן רגש (למעשה, זהו הבסיס להפרעה פוסט-טראומטית).
האם יש הבדל בין תלמיד רגיל להיפר אקטיבי?
כמובן, תלמיד בעל לקות קשב מאופיין בדגם למידה שונה מהרגיל. הוא מוסח בקלות, לפעמים קשה לו לכוון את הקשב שלו למקום הרצוי. קשה לו להקשיב למורה ולהתעלם מרעשים לא חשובים המגיעים מן המסדרון. חלק מן הילדים נוטים "לפצל" את הקשב ולא למקד אותו. יש ילדים שזקוקים לרעש (למשל, מוזיקת רקע) על מנת להתרכז בחומר. כל המאפיינים הללו עלולים להקשות על תהליך הלמידה, ועל אחסון של חומר חדש (ובעיקר חומר מורכב) בזיכרון.
כאמור לדברי החוקרים: "נח לדמות את הזיכרון האנושי למעיין מחשב-על, או אולי אפילו רשת של מחשבים. לכל אחד מהם התמחות שונה ויכולות שונות. המחשבים הללו קשורים זה לזה, ופועלים בתיאום. הם מאפשרים קליטה של מידע חדש, עיבוד שלו, אחסונו וכמובן שליפה יעילה של המידע בעת הצורך. הזיכרון הוא דינאמי ומשתנה. החוויות שאנו חווים מידי רגע נכנסות למאגר הזיכרון ומשנות את ההרכב שלו. כך, זיכרונות חדשים נוצרים באופן רציף. בו בזמן, זיכרונות ישנים ולא רלוונטיים – נמחקים. אנו "מוחקים" גם אירועים טראומטיים, לא נעימים וכאלו שנעדיף לשכוח. לזיכרון יש חלק גלוי, בו נמצאים זיכרונות שאנו מודעים אליהם, וחלק סמוי שמכיל מידע שאנו לא לגמרי מודעים לקיומו. ניתן גם לחלק את הזיכרון לקצר-טווח (או מיידי) וארוך-טווח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם