הפחד מאינסולין פוגע בחולי הסוכרת
רבים מהלוקים במחלת הסוכרת מפחדים להזריק לעצמם את התרופה הטובה ביותר: אינסולין, בגלל פחד ממחטים או חשש מההשמנה הנלווית לתרופה. מדובר בטעות שעלולה לעלות ביוקר לחולה
מחלת הסוכרת היא מחלה פרוגרסיבית המתבטאת בחוסר איזון של רמות הסוכר בדם, הנגרם בשל חוסר יכולתו של הגוף להגיב בצורה טובה לההורמון האינסולין, חומר טבעי שנועד לוויסות רמות הסוכר בגוף או לייצר כמות מספקת ממנו. אם כך, מדוע לא רוב החולים מקבלים אינסולין? האם זו לא דרך הטיפול הנכונה ביותר לחולים? הורמון האינסולין נוצר בלבלב והוא מאפשר כניסה של גלוקוז לתאי הגוף.אצל חולי סוכרת הלבלב אינו מייצר אינסולין או שמייצרו בכמות מועטה, עובדה הפוגעת ביכולת הגוף לווסת את הסוכר בדם. כאשר אין מספיק אינסולין בדם, חולים זקוקים לאספקת אינסולין באופן מלאכותי על מנת לשמור על רמות סוכר תקינות בדם. מניסיוני חולים רבים חוששים לעבור לטיפול באינסולין מסיבות שונות, אך חששות אלה גורמים לכך שרוב החולים לא מאוזנים ונמצאים בסיכון גבוה לסיבוכי המחלה המתבטאים בהיצרות של כלי דם ופגיעה בהם. לרוע המזל, בחלק גדול מהמקרים החולים אינם חשים מיד בסיבוכים ולעתים מצבם מתדרדר עד כדי כך שכבר אין כמעט אפשרות לשפר את הפגיעה, בחלק גדול ממקרים אלה הטיפול היעיל ביותר הוא האינסולין. בסקירה זו אנסה להציף את החששות העולים בקרב חולים ויחד עם זאת למוסס אותן.
הפחד מהזריקה
העובדה כי אינסולין היא תרופה הניתנת בזריקה בלבד, יוצרת רתיעה אצל חולים החוששים להזריק לעצמם על בסיס יום יומי. מה גם שכל מי שמגיע לרגע בו עליו לעבור לטיפול באינסולין, חייב לנטר את רמות הסוכר בדם כמה פעמים ביום. אולם, בשנים האחרונות עם התפתחות הטכנולוגיה, המחטים של עטי האינסולין הפכו דקות וכמעט ואינן מורגשות וההזרקה הופכת לחלק משגרת היום. חשש נוסף ממעבר לטיפול באינסולין נובע מכך שהוא נקשר להיפוגליקמיה, חשש שבמקרים רבים מנהל את החולים ואפילו חלק לא קטן של רופאים. 56% מחולי הסוכרת חוששים מירידה בערכי הסוכר על בסיס יום יומי.
היפוגליקמיה היא מצב בו רמות סוכר של החולה נמוכות מאוד מהרצוי בעקבות מתן אינסולין. לירידה הדרסטית ברמות הסוכר בדם יכולות להתלוות תחושות לא נעימות כלל, כמו: דופק מהיר, הזעה, חרדה, רעד בגוף, סחרחורות, תחושות נימול ועוד. חולי סוכרת יעשו הכל על מנת להימנע מהיפוגליקמיה, גם אם זה כרוך בסירוב לקבל את הטיפול הנכון עבורם. מעל שליש מחולי הסוכרת סוג 2 חווים היפוגליקמיה מידי חודש. החשש הגדול ביותר של חולים אלה הוא התקף היפוגליקמיה בשעות הלילה בזמן שאין להם יכולת לחוש בסימנים מקדימים, 72% מחולי הסוכרת חוששים משנת הלילה. אלה חולים ששוכבים לישון כל לילה וחוששים שלא יקומו בבוקר.
הפיתוחים האחרונים בתחום סימנו את הטיפול בתסמין ההיפוגליקמיה כיעד. לדוגמה, כיום קיים אינסולין בזאלי ארוך טווח מסוג חדש, שהספיגה שלו בדם איטית באופן משמעותי (יכולה להימשך עד 40 שעות וניתן להזרקה בכל שעה של היום) ) העשוי להפחית את הסיכוי להתקף היפוגליקמי קשה בשעות הלילה ב-36% יחסית לטיפולים הקיימים, כמו כן פותחו מכשירי ניטור רציף של ערכי הסוכר בדם, מכשירים אלו כוללים גם מערכת התרעה.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
חשש מהתגברות המחלה
חולים אחרים החוששים לעבור לטיפול באינסולין הם אלה ש'שבויים' בתפיסה כי זהו תחילתו של הסוף ומסמן את הידרדרות המחלה והגברת התסמינים והסיבוכים הקשורים בה. תפיסה זו נקשרת לראשית המאה הקודמת, כאשר המידע והטיפולים למחלת הסוכרת היו דלים והאינסולין היה בתחילת דרכו. חשוב לציין שהתרופות הקיימות היום הן מצוינות והרופאים יודעים להמליץ על הטיפול המיטבי לחולה בהתאם לשלבי המחלה שלו ובכך למנוע את התדרדרות המחלה.
פחד מעלייה במשקל
הסיבה האחרונה המרחיקה חולים מהמעבר לטיפול באינסולין הוא החשש מעלייה במשקל. מאחר ואחד מגורמי הסיכון למחלה הוא עודף משקל, החולים קנאים למשקל גופם ונלחמים בקילוגרמים על בסיס יומי. חשוב להבין כי עליה במשקל במתן אינסולין היא הסימן לכך שאינסולין עובד ואתם בדרך לאיזון. באופן רגיל חולה לא מאוזן מפריש כמויות גדולות של סוכר בשתן. אם הוא רגיל לצרוך 2500 קלוריות ליום, חמישית מהן מופרשים בשתן. האינסולין מאזן את רמות הסוכר בדם כך שהסוכר כבר אינו מופרש אלה נשאר בגוף, וזו הסיבה לעליה במשקל. על כן רצוי שהרופא המטפל ידריך לתזונה נכונה או יפנה אותו לקבל הדרכה כזו. הפחתה של כמויות המזון או צריכת מזון מותאם יכולה למנוע את העלייה במשקל.
ההתמודדות עם מחלת הסוכרת היא מורכבת ונמשכת לאורך שנים ארוכות מעצם היותה מחלה כרונית, אך הימנעות מטיפול עלול להוביל לפגיעה במערכות הגוף הפריפריאליות בעקבות פגיעה עצבית ואף למצבים מסכני חיים. למעשה נמצא כי הסוכרת היא הגורם מס' 1 לעיוורון בגילאי 20-65, הנגרם בשל פגיעה בכלי הדם של רשתית העין. סיבוך נוסף ממנו סובלים לא מעט חולי סוכרת הוא 'כף רגל סוכרתית, סיבוך שהוא הגורם מספר 2 לקטיעות גפיים. בשל פגיעה בכלי הדם באזור כף הרגל כל פצע קטן עלול להפוך לפצע קשה ריפוי שבהיעדר טיפול יכול להוביל לנמק המחייב קטיעת הגפה. כמו כן, חלק מהחולים חווים פגיעה בכליות - מחלת הסוכרת היא הגורם מספר 1 לאי ספיקת כליות.
החסמים והחששות של החולים מובנים לנו הרופאים, אך עלינו מוטלת החובה להפיג את החששות ולהבטיח שהמטופלים שלנו יקבלו את הטיפול המתאים שיסייע להם לשמור על רמות סוכר תקינות, ימנע סיבוכים ויאפשר להם איכות חיים.
פרופ' נעים שחאדה הוא מנהל מחלקת ילדים א' והמרכז לסוכרת והשמנה בילדים ומתבגרים הקריה הרפואית לבריאות האדם, רמב"ם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם