ראשי » מדע ומחשבים » מדע » מדעי החיים והחברה

מה חדש באבחון תסמונת דאבת השרירים הפיברומיאלגיה?

פיברומיאלגיה היא הפרעה הגורמת לכאבים בנקודות שונות בגוף המלווים בעייפות, מצבי רוח ובעיות נוספות. ד"ר יעקב אבלין, מנהל המרפאה לפיברומיאלגיה במכון הראומטולוגי המרכז הרפואי סוראסקי, סוקר את התפתחות המחקר של בנוגע למחלה

תסמונת הפיברומיאלגיה (דאבת השרירים), המתאפיינת בכאב כרוני מפושט במערכת השרירים והשלד, יחד עם תסמינים נלווים של תשישות ועוד, מוסיפה להוות אתגר קליני ומחקרי. התסמונת, שתוארה כבר לפני יותר ממאה שנה, נותרה בצד על ידי הקהילייה הרפואית, ולא זכתה לתשומת לב במישור הקליני והמחקרי. רק בעשורים האחרונים, במיוחד משנת 1990, זכתה פיברומיאלגיה לראשונה להתייחסות רצינית יותר במסגרת הספרות הרפואית.

מהי התסמונת?
פיברומיאלגיה היא תסמונת שגורמת לתחושת כאב מוגזמת שמקורה בהעברה העצבית מהפריפריה אל המוח. במילים אחרות, הכאב בא לידי ביטוי לאחר שהמערכת התחושתית שלחה למוח סיגנל "שגוי" המצביע על כאב. ככל הנראה מקור התסמונת הוא סף כאב נמוך הנגרם לאחר רגישות יתר של המוח לסיגנלים התחושתיים.

 

חיים עם פיברומיאלגיה
עם זאת, גם כיום קיימים מישורים רחבים של אי הבנה בנוגע למהותה של בעיה שכיחה זו. רופאים רבים אינם יודעים מספיק על תסמונת הפיברומיאלגיה, יש הנרתעים מלטפל בה ואף מעבירים לחולים לא פעם את התחושה שלא מדובר בבעיה רפואית "אמיתית". זאת, למרות התקדמות ניכרת בתחום הבנת המנגנונים העומדים מאחורי מצב מורכב זה ולמרות התקדמות בתחום הטיפול המבוסס על מחקר.

מצב זה יכול (וצריך) להשתפר על ידי תהליך הדרגתי וסבלני של חינוך, חינוך ושוב פעם חינוך. המשימה המוטלת על כל הרופאים העוסקים בתחום, היא לשפר ולהרחיב את תהליך הלימוד וההוראה סביב נושא זה. להביא לכך שסטודנטים לרפואה ייחשפו לבעיה כבר במהלך לימודיהם ויבינו שלא מדובר במחלה נדירה וביזארית, אלא בספקטרום של תסמינים שכיחים ביותר – אשר לא ייתכן שלא ייתקלו בו לעתים קרובות בכל תחום רפואי בו יעסקו.

חידושים בדרכי אבחון פיברומיאלגיה
אחת ההתפתחויות החשובות שחלו בתחום הפיברומיאלגיה במהלך השנים האחרונות, נוגע לעצם ההגדרה של דרכי האבחון. כידוע, למרות ההתקדמות שחלה בתחום, טרם קיימות בדיקת מעבדה או בדיקת הדמיה ספציפית המסוגלות לאבחן חולה כסובל מפיברומיאלגיה. כל הבדיקות בהקשר זה נועדו למעשה כדי לשלול אבחנות אחרות (אותן חשוב לשלול). מאידך גיסא, האבחנה עצמה נשענת עדיין על מדדים קליניים מובהקים. אולם גם מדדים אלו עברו שינוי משמעותי.

 

יחד עם זאת, מחקרים פורצי דרך אשר בוצעו בתחום ההדמיה המוחית התפקודית מסייעים לנו כיום להבין את המנגנונים העומדים מאחורי הביטויים הקליניים של פיברומיאלגיה. טכנולוגיות כמו MRI פונקציונאלי ואחרים מאפשרים לבצע הדמיה בזמן אמת של פעולת המוח ולהדגים את האופן בו מתבצע תהליך עיבוד הכאב בתוך מערכת העצבים. שיטות אלו הובילו לראשונה למצב בו ניתן להראות באופן אובייקטיבי את העלייה בריגושת של מערכת העצבים המרכזית לכאב בקרב חולים הסובלים מפיברומאילגיה ומחלות דומות. לצערנו בדיקות אלו עדיין אינן נמצאות ביישום קליני אלא מחקרי בלבד.


- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

איך מאבחנים?
הקריטריונים הראשונים לסיווג של תסמונת הפיברומיאלגיה נקבעו על ידי קבוצת מומחים בתחום, מטעם הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה (ACR) בשנת 1990. קריטריונים אלו התבססו על הערכה של 18 נקודות לחיצה אשר כונו נקודות רגישות. הקריטריונים קבעו, שעל מינימום של 11 מתוך 18 נקודות אלו להיות רגישות בכדי שהחולה יזכה לאבחנה של פיברומיאלגיה.

הקריטריונים של שנת 1990 היוו פריצת דרך בכל הנוגע למחקר בתחום, שכן הם אפשרו לראשונה לגייס חולים הדומים זה לזה למחקרים גדולים ואיכותיים החוקרים את התחום. יחד עם זאת, קריטריונים אלו צברו עם הזמן ביקרות לא מעטה. כך, הקריטריונים אינם כוללים התייחסות כלשהי למכלול התסמינים הנלווים של תסמונת הפיברומיאלגיה, ובראשם הפרעות שינה, תשישות, הפרעות קוגניטיביות והפרעות במערכת העיכול.

בנוסף הקריטריונים שמים משקל רב מידי על ספירה מדויקת של נקודות הלחיצה, אשר נחשבו למדד אובייקטיבי. למרבה הצער, התברר כי נושא הנקודות הינו אובייקטיבי הרבה פחות משניתן היה לקוות. מספר הנקודות הנספרות כרגישות עלול להשתנות באופן משמעותי אצל אותו חולה, בהתבסס על נתונים כמו רמת הדחק בזמן הבדיקה.

 

הקריטריונים החדשים לאבחון
לאור שיקולים אלו ואחרים, התכנסו שוב המומחים בתחום בשנת 2010-2011, והחליט לשנות באופן משמעותי את הקריטריונים. ההחלטה קבעה, שלא עוד ייספרו נקודות לחיצה כלל. במקום זאת, יישאל החולה על מספר האזורים בגוף בו הוא חש כאב ועל ידי כך ייבנה סולם של כאב מפושט (Widespread pain index). במקביל, יחושב מדד נוסף אשר מתעד נוכחות וחומרה של תסמינים נלווים (תסמינים גופניים)  לרבות הפרעות שינה, תשישות, הפרעות קוגניטיביות, דיכאון משני, כאבי בטן וכו'.

תסמינים אלו יאוגדו בתוך מדד הנקרא מדד חומרת התסמינים (Symptom severity score). הקביעה הסופית של אבחנת פיברומיאלגיה (וחומרתה) תיקבע על סמך השילוב בין שני המדדים שהוזכרו לעיל. אף כי עדיין לא אומצו באופן רשמי על ידי הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה, לקריטריונים החדשים יש יתרונות ניכרים על פני הישנים, בשים לב להתייחסות המכלילה לכלל התסמינים של פיברומיאלגיה. כמו כן, קריטריונים אלו מאפשרים גם מעקב אחר חומרת המצב, ואף מאפשרים לסקור טלפונית את מצבם של נבדקים ללא צורך בבדיקה גופנית פנים אל פנים. עם זאת, יש לזכור שגם הקריטריונים החדשים מתבססים על הדיווח הסובייקטיבי של הנבדק.

מה צופן העתיד?
אין ספק שכל העוסקים בתחום (ובוודאי גם החולים) היו מרגישים נוח יותר אילו היו בידינו כבר כעת בדיקות אובייקטיביות, בין אם בדיקות מעבדה או בדיקות הדמיה, על מנת לאבחן כי נבדק סובל מפיברומיאלגיה ועל מנת לעקוב אחרי חומרת מצבו. יש לקוות שההתקדמות – הן בתחום הגנטיקה של התסמונת והן במישור של הדמיה מוחית תפקודית, יחד עם פריצות דרך נוספות, עשויות בסופו של דבר להגיע לתוצאה זו. ובינתיים, עד שזה יקרה, יוסיפו הראומטולוגים לנסות לזקק את הסט היעיל והמהימן ביותר של קריטריונים קליניים כדי לקבוע בוודאות מי סובל מתסמונת הפיברומיאלגיה ומי ממש לא.

הכנס השנתי של עמותת אס"ף, יערך ביום רביעי, ה-18/5/2016 בבית החולים איכילוב, לרגל יום המודעות הבינלאומי לפיברומיאלגיה ו-CFS.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg