ראשי » מדע ומחשבים » מדע » מדעי החיים והחברה

מומחים: על ישראל והרשות לנתק את החיבור בין כלכלותיהם

בכנס שעסק ב"סכסוך הישראלי פלסטיני" הממד הכלכלי ציינו המומחים כי החיבור הכלכלי בין שני הצדדים מונע הגעה לתפקוד טוב יותר של מערכות היחסים בין ישראל לפלסטינים

כמעט 50 שנה חלפו מאז המלחמה ששינתה את פני החברה הישראלית והפלסטינית בארץ. הסכסוך בין שני העמים היושבים בארץ, אשר שניהם רואים בה את מולדתם, לא החל ביוני 1967. אך המלחמה, כדרכן של לא מעט מלחמות, עיצבה את מציאות הסכסוך מחדש. בהקשר לכך כנס שהתקיים אתמול באוניברסיטה העברית, האיר מזווית קצת שונה את הסכסוך וניסה לעמוד על הלקחים הכלכליים שעל שני העמים ללמוד.

"שתי מדינות לשני עמים, שתי כלכלות, עצמאיות ומשתפות פעולה"
כך אמר קבע בכנס, הפרופסור אריה ארנון. לדבריו "זוהי אלטרנטיבה אשר תיצור מצב שנוכל לחיות בארץ בשלום". עוד הוא הוסיף כי "הדרך להשיג את השקט אותו כולנו רוצים, היא באמצעות ניהול דיאלוג בין שני העמים על גבולות כלכליים אמיתיים, אשר יאפשרו כינון משטר סחר חופשי (FTA)  אשר יאפשרו קיום שתי מדינות לשני העמים שלשתיהן ריבונות כלכלית".

 

בכנס הציג פרופ' ארנון את הטענה ההיסטורית כי ממשלת ישראל אימצה מאז 1967 את האסטרטגיה הכלכלית הקרויה "דוקטרינת דיין" כלפי הפלסטינים: כדי להוריד את התמריץ להתנגדות ומרד יש לדאוג לרווחה כלכלית בסיסית. כלומר, המדיניות שאומצה על ידי הממשלה לאחר ויכוח קצר, התירה עבודה בישראל, אך שללה, מצד שני, כל תכנית מקיפה לפיתוח כלכלי יסודי של כלכלת הפלסטינים.

בכך, נוצר מבנה כלכלי מאוד לא מאוזן. ״האסטרטגיה של עבודה מסיבית בישראל, הובילה ליצירת מצב לא שוויוני. אם נמשיך לקבל את דוקטרינת דיין, ונמשיך ליישמה, ובה בעת נרצה לשמור על מבנה דמוקרטי, שתי הכלכלות שיהיו לאחת יצטרכו לנהל עצמן ביחד; הדבר יוליד יותר קונפליקטים, לא פחות״. לטענתו, השינוי היחיד בהתנהלות הכלכלית מול הפלסטינים ב- 49 השנים האחרונות הונהג אחרי הסכמי אוסלו. למעשה, ניתן לחלק את התנהלות ישראל מול הכלכלה הפלסטינית לשתי תקופות, לפני הסכמי אוסלו ואחרי הסכמי אוסלו.

לדבריו "ב -1994 נחתם הסכם כלכלי בין ממשלת ישראל וה-PLO הקרוי הפרוטוקול של פריס, הסכם שלא שינה מהותית את היחסים הכלכליים: לפלסטינים עדיין אין ריבונות כלכלית והם לא שולטים בפרמטרים בסיסיים בכלכלתם. אמנם הוקמה רשות פלסטינית והיא מנהלת את הסקטור הציבורי, אך ישראל עדיין שולטת במדיניות הסחר, ובגבולות החיצוניים, ולמרות שעקרונית הפלסטינים היו אמורים להמשיך לעבוד בישראל, עבודתם בישראל פחתה ומעזה הופסקה".

 

פרופסור אבי בן בסט, מנכ״ל האוצר לשעבר וחבר המחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, הסביר שיש לשמור על פירות ההצלחה הכלכלית בעקבות הסכם פריס: ״בעקבות ההסכם, הכלכלה הישראלית זכתה ביתרונות רבים. המדינה זכתה בצמיחת תחום ההשקעות מחו״ל בארץ, החרם הערבי נמצא בירידה וכן הוצאות הביטחון של ישראל ירדו משמעותית״. בן בסט הוסיף ואמר כי ״לא הכול ורוד בהסכם הזה: הפלסטינים נותרו תלויים בישראלים ואין להם ריבונות או הרגשת שייכות לסמלים של עמם. בנוסףֿ הישראלים ממשיכים לסבול מטרור וחוסר ביטחון אישי."


- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

״על הפלשתינים לדאוג לעצמם מבחינה כלכלית וישראל לא תהיה אחראית עליהם״
הבעיה המרכזית שבן בסט ציין, היא ״כי שני הצדדים סובלים מחיכוך של הרשויות, בעיקר על הסכמי העברת המסים. לכן, על שני הצדדים ליצור הסכמי מס מוסדרים, אשר יאפשרו לצד הפלסטיני ליצור סחר חופשי ולבנות גבולות ברורים, שכך יפחיתו את הטרור ממנו סובלת ישראל״. עוד מוסיף בן בסט: ״על הפלשתינים לדאוג לעצמם מבחינה כלכלית וישראל לא תהיה אחראית עליהם, גם אם השקל יהיה המטבע שלהם״.

בכנס דיבר גם מר סאיב במיה, שאמר כי ״יש להבין שהסכם פריז הוא ההסכם הטוב ביותר עבור שתי הכלכלות בתנאים שהיו. אולם, ניתן לראות שהפרשנות להסכם, היא שונה בין שני העמים״. במיה, שהיה בעבר תת שר הכלכלה ברשות הפלסטינית, תיאר יחד עם פרופסור ג'ימי ויינבלט , רקטור אוניברסיטת בן גוריון לשעבר וד"ר סמיר חזבון, נשיא קבוצת DATA, מצב של כישלון מוחלט של הסכמי פריז ואוסלו: ״אם הפוליטיקה רעה, גם הכלכלה רעה״ אמר ויינבלט והוסיף: ״הכלכלה תמיד תהיה נחותה אל מול הפוליטיקה, אשר לא תמיד הייתה ברורה בכיווניה״.

 

״צריך כלכלה פוליטית אחת, עם שני מוסדות פוליטיים״
את דבריו של ויינבלט חיזק חד"ר סמיר זבון שאמר כי ״אחרי 49 שנה, הגיע הזמן לגירושין. אולי לחיות באותו בית, אבל לא לחיות באותו חדר שינה״. חזבון הסביר כי ״מ-1967 עד היום, הגענו ממצב של שליטה להיפרדות, אולם דבר לא השתנה בתחום המדיני״.

בדבריו, מתאר חזבון את הצלחת הפלשתינים בפיתוח הכלכלה הפלשתינית: החל מייצוא תרופות למדינות כמו אוקראינה ובקרוב גם אוסטרליה, וכלה בפיתוח הבנקאות. ומנגד, הבעיה העיקרית של הפלסטינים היא לדבריו בעיית האבטלה הגבוהה: ״הגדה המערבית סובלת מ- 27 אחוז אבטלה ובעזה, אחוז האבטלה מגיע לכ- 45 אחוזי אבטלה. לכן, הצדדים צריכים כלכלה פוליטית אחת, עם שני מוסדות פוליטיים״ אמר חזבון.

״הדרך לא להתעסק בענייני הליבה- הייתה באמצעות ההתעסקות בענייני הכלכלה״ אמר "מנכ״ל משרד האוצר לשעבר ויו"ר מנהלת "תל אביב- עיר עולם", יורם אריאב. בכך, הוא הסביר את צורת המחשבה אשר מקדמת את הקדנציה השנייה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ״זוהי אשליה לחשוב שההסכמים הכלכליים יוכלו להחליף את ההסכמים הפוליטיים. בממשלה השנייה של נתניהו, זו היתה המחשבה. הדרך לא להתעסק בענייני הליבה- הייתה באמצעות ההתעסקות בענייני הכלכלה.״

 

אריאב טען שהדרך היחידה להגיע לפתרון, הוא באמצעות ״פתרון שתי המדינות.״ השאלה היא האם שתי מדינות, פירושו שתי כלכלות שונות? ״ישנה תלות גבוהה מאוד של הפלסטינים בתשתיות- חשמל, תעופה ועוד. ישנה דרך ארוכה ללכת בה עם גביית המיסים.״ עוד הוסיף אריאב כי: ״יש לעבור מתלות לעצמאות ומשם לעצמאות הדדית. הדרך לעשות כך, היא באמצעות בניית רשות מסים חזקה, מבנה תשתית עצמאי, כאשר אזור הסחר יהיה ללא מס״.

משתתפי הכנס הסכימו כי החלטות שנעשו מאז 1967, הן אלה אשר עיצבו את המשך הסכסוך. מי שמחפש דרך לסיימו, יצטרך לחשוב על מבנה אחר, מיוסד על השקפה אחרת, כזו שבה שני הצדדים מבינים כי שניים חיים בארץ, לא אחד, והם חייבים להכיר בקיומו ובזכויותיו של השני.

הכנס נערך במסגרת שיתוף הפעולה בין קבוצת AIX מכון טרומן ומרכז DATA. כותרת הכנס היתה "49 שנים של יחסי כלכלה בין הפלסטינים לישראלים"

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg