מי עוקב אחרינו ברשת?
חברות הפרסום מוצאות עוד ועוד דרכים להתחקות אחר הפעילות שלנו ברשת. זה אולי כשר, אבל גם די מסריח
באחד האמשים שמתי לב למשהו מוזר בפייסבוק: כל הפרסומות הציעו לי לרכוש ויסקי. מעולם לא ראיתי אותן קודם לכן, ופתאום הפיד שלי מלא בהן. ולא שאין לי עניין בוויסקי. ערב קודם לכן חיפשתי בגוגל חנות משקאות מקוונת, נכנסתי לאחת מהן ורכשתי לי בקבוק.מה מוזר, אתם שואלים? משום שלחברה של אדון צוקרברג לא הייתה שום דרך לדעת שחיפשתי ויסקי ולא שקניתי אחד כזה. כל המידע על כך עבר דרך השרתים של המתחרים המרים מגוגל, ושל חנות המשקאות שבה קניתי את הוויסקי.

זוכרים את החיפושים שלנו
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מחקר קצרצר הוביל אותי ליקום מקביל.יקום שבו אנשי שיווק חוגגים אפשרויות נפלאות כמו "טִרגוט מחדש". עבורם אלו רק כלי עבודה מקצועיים, עבורנו הכוונה היא לאפשרות לעקוב אחרי הפעילות שלנו ברשת - חיפושים בגוגל, רכישות מקוונות ועוד - ולהפוך אותה לנתונים על לקוחות פוטנציאליים. "פייסבוק בכלל לא יודעת מה חיפשת, הכול נעשה דרך שרתים ממוחשבים ובאופן אנונימי", הרגיע אחד המדריכים הללו.
וכך, כמו הצפרדעים במשל המפורסם, אנחנו הולכים ומתבשלים בסיר הבשר של הפרסום המקוון. כל זה קורה בזמן שבעולמם של אנשי השיווק חוגגים עוד ועוד אפשרויות שמשמעותן כמעט תמיד אחת - דרכים להשיג מידע על הפעילות שלנו ברשת. לכאורה הכול נעשה סטרילי ומותר, אלו הרי רק שרתים חסרי בינה שמתאימים עבורנו את הפרסומות, אבל דבר אחד קצת נשכח שם. נשכחו האנשים שבקצה שרשרת המזון הזו.
כי אולי הכול מותר, חוקי ואתי לפי התקנונים שאותם אישרנו בהינף קליק מהיר, ואולי איש אינו מתכוון לעשות שום שימוש לא תקין במידע הזה. אבל כשמתחילים להעביר מיד ליד את המידע על הפעילות שלנו ברשת, זה קצת מעורר את הצפרדעים האלו - להלן אנחנו - שבסיר המתחמם, והן מתחילות לעשות קולות של מחאה. מפרסמים יקרים, זה הזמן להנמיך מעט את האש, כי אחרת חלק מאיתנו יתחילו לחשוב על לקפוץ מהסיר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg