פעילי הבית היהודי מתמרדים נגד בנט
הבחירות המקומיות הכניסו את בנט למסלול התנגשות עם ראשי הסניפים של סיעתו. פעיל מרכזי: "יש אווירה של מפלגה דיקטטורית וברוטלית"
את מה שקורה בתקופה האחרונה בשטח הבית היהודי לא ניתן להגדיר אלא כמרד לכל דבר, כשהחצים מופנים אל עבר היו"ר נפתלי בנט. הרקע לכעס - התנהלות המפלגה סביב הבחירות המוניציפליות ההולכות ומתקרבות.
טענות דומות ואחרות מגיעות גם מסניפים רבים ברחבי הארץ, והמסר הוא אחד - המפלגה כופה את אנשיה ואת מועמדיה בכל עיר ועיר, בניגוד מוחלט לרצון הסניף ולרצון חברי המפלגה ביישובים הספציפיים.
ראשיתו של הסיפור, כאמור, בסניף הירושלמי של המפלגה. חוקת הבית היהודי קובעת כי כל סניף מקומי הוא גם האחראי לבחירת נציגיו למועצת העיר. אלא שבירושלים הבהירו אנשיו של בנט כי הם כבר החליטו מי הוא מועמדם לתפקיד סגן ראש העיר מטעם הסניף.
שמו הרצל יחזקאל, והוא מחזיק בכיסו כבר כמה חודשים הבטחה ישנה מבנט שימונה לתפקיד. הסניף, מצדו, דרש לבחור בעצמו את נציגיו, וכך גם עשה. בבחירות שקיימו חברי הסניף נבחרה רשימת המועמדים למועצת העיר, כשבראשה התמקם הח"כ לשעבר זבולון אורלב (שגם התמודד בעבר מול בנט על ראשות המפלגה).
באחת מהשיחות שקיימו נציגי הסניף עם מקורבי בנט, הבהירו האחרונים כי רק אדם אחד יחליט בנושא - בנט עצמו - וכי להתנהלות העצמאית של הסניף יהיו השלכות. ואכן, ההשלכות לא איחרו לבוא, בדמות הודעת המפלגה על הרכבת רשימה מטעמה למועצת העיר ירושלים (אחרת לחלוטין מזו שנבחרה על ידי הסניף).
ביום חמישי האחרון התקיימה ישיבת סיעה של המפלגה, וחברי הכנסת נדרשו לאשר את הרשימה שהנחיתה המפלגה בירושלים. "זה פשוט היה מחטף", תיאר אחד הח"כים. "ניסו ליצור מראית עין של תמיכה מצד הסיעה", הסביר ח"כ אחר. "הכל נסגר בתוך כמה שניות".
בשיחות שקיימנו עם לא מעט חברי כנסת במפלגה, וגם בשיחות דומות שניהלו הח"כים עם חברי הסניף הירושלמי, הם הודו כי הם מתנגדים להתנהלותו של בנט, אך סיפרו כי הם נמנעו בהצבעה ואפילו הצביעו בעד מתוך חשש מהיו"ר. "יש תחושה מאוד קשה של פחד", סיפר אחד הח"כים.
היחיד שמוכן לומר את הדברים בשמו הוא ח"כ מוטי יוגב. "אני נגד להכתיב לציבור את הרשימה", טען אמש. "את נציגי הציבור יבחר הציבור בעצמו, ולא המפלגה, ובמיוחד במקום כמו בירושלים". כאמור , ירושלים הרימה את נס המרד, אבל הטענות מגיעות ממקומות רבים נוספים.
כך ביישוב אלקנה, שבו נרשם אחוז ההצבעה הגבוה ביותר לבית היהודי (72 אחוז) בבחירות לכנסת. שישה מועמדים מבקשים לעמוד בראש היישוב, כולם תומכי הבית היהודי. בניגוד לעבר, ובניגוד לדרישת אנשי הסניף המקומי, בחרה המפלגה להתערב בבחירות ולתמוך באחד המועמדים. ביישוב מחו בתוקף, אך במפלגה החליטו להתעלם.
אברהם צימרינג, שמרכז חלק גדול מהטענות והתלונות של הסניפים ברחבי הארץ, מתאר מציאות של מפלגה דיקטטורית שמתנהגת בברוטליות מול תומכיה ואנשיה שלה. "בחצור הנחיתו אדם שלא היה חבר מפלגה והכתירו אותו לנציגה ביישוב", הוא מספר.
"באשקלון הצניחו אדם מלמעלה וללא שום בחירות. ברעננה העיפו ללא מצפון את האדם שנחשב לאחד מנאמני המפלגה. והדוגמאות מגיעות גם מבית שאן, אופקים ורחובות". וזה כמובן בלי שהזכרנו את העיר בית שמש, שם תמכה המפלגה בעליזה בלוך, בניגוד מוחלט לעמדת הסניף המקומי, ואף הוציאה מאות אלפי שקלים במסגרת הקמפיין שהריץ אותה (עד לפרישתה).
אירוע הרמת הכוסית שארגנה המפלגה השבוע במודיעין אולי סיפר את הסיפור כולו. האולם, שהיה אמור להחיל את כל נציגי המפלגה בבחירות המקומיות, היה חצי ריק. כשניסו נציגי הסניף הירושלמי להרים קול צעקה ולמחות במהלך האירוע, ניתנה הוראה להגביר את הווליום של המוזיקה, כדי שלא ניתן יהיה לשמוע את קולם של המוחים.
מהבית היהודי נמסר: "כמו בבחירות לכנסת, גם בבחירות המוניציפליות נגיע לשיא של נציגים מוניציפליים. מתוך כ-90 רשויות בהן אנו מתמודדים, ב-95 אחוז ויותר נפתרו הסוגיות. אנו בטוחים שגם במקומות הנוספים, ובתוכם גם הסוגיה של ירושלים, נגיע להצלחה יחד. אין ספק שדעות אחידות ניתן למצוא רק במפלגות דיקטטוריות, ואנו שמחים שאיננו כאלה".
אז על מי ישראל יכולה לסמוך נוכח האיומים המרחפים מעליה כל העת? אם שואלים את מפלגת העבודה מקבלים תשובה מבולבלת למדי. כך אמרה יו"ר המפלגה, שלי יחימוביץ', בכנס פעילים שנערך ברחובות בימים האחרונים: "המעצמה הדמוקרטית החזקה בעולם בחרה בחירה מוסרית, והיא נוטלת על עצמה אחריות על הזוועות המתרחשות בסוריה ועל צלם האנוש של העולם כולו".
בהמשך דבריה הבהירה כי "הנסיבות מחייבות אותנו לסמוך על בעלת בריתנו וידידתנו, ארה"ב, כי תעשה את שיקול הדעת המוסרי והאסטרטגי כאחד מול משטר רודני שרוצח את אזרחיו". העניין הוא שבכיר אחר במפלגה, פואד בן אליעזר, בכנס פעילים בגבעתיים, אמר דברים הפוכים לחלוטין.
"אינני יודע מה הולך לקרות, אך אני יכול להגיד רק דבר אחד", אמר לפעילים. "יש לנו לקח והוא חשוב - תראו איך העולם עומד ומסתכל על השמדת עם ולא אומר מילה אחת. המסקנה היא שאין לנו על מי לסמוך אלא רק על עצמנו". אז על מי מפלגת העבודה סומכת - על ארה"ב או רק על עצמנו?
נא להמתין לטעינת התגובות
