בחזרה לגבעתיים: היום
העצוב של משה ליאון
זה היה קרוב: ירושלים כמעט נכבשה על ידי מועמד אלמוני, מאחוריו עמדו כוחות שאיבדו את קסמם. כך נראה היום הטרגי של המועמד המובס
בפנטזיות הם רצו לראות את ליאון נופל בחיוך הענק שלו על צוואריהם של פטרוניו,
חוץ מעוזי לנדאו, כמה עסקנים של ישראל ביתנו, ירון צדקיהו מהשוק, הרבה עסקנים חרדים ואיש העסקים סימו טובול שזכור לטוב כאיש שארגן לשולה זקן יומולדת 50 של נסיכה בים המלח, לא היה על מי ועל מה לכתוב. הרבה מאכערים ומקורבים ניסו לנכס את אחוז ההצבעה הנמוך לניצחון של ליאון: "עד 38 אחוז הצבעה, הניצחון בכיס של ליאון, מ-38 עד 40 אחוז זה נדנדה, ומעל 41 אחוז זה אומר שברקת יכול להירגע", הסביר לי עבדקן חבוש כיפה, שכלל לא נראה לי חסיד שוטה, אבל התקשה מאוד להסביר לי כיצד רק 36 אחוז הצביעו, ובכל זאת ברקת השאיר להם עשן בישורת האחרונה.
הבשורות מקלפיות האמת התקשו ליישר קו עם החלומות. ההפרש לטובת ברקת עמד באותה שעה על 15-12 אלף קולות, פער בלתי ניתן למחיקה עם ספירת יותר מ-70 אחוז מהמצביעים. די היה אם היו מצליחים במשך היום להעביר 6,000 או 8,000 קולות מצד לצד כדי שהכל ייגמר אחרת. עכשיו ליאון יישאר עוד כמה ימים, אולי שבועות, בביתו החדש בירושלים כדי להראות לכולם שהוא לא נוטש, ויש להניח שיחזור בשקט לכור מחצבתו, גבעתיים. הוא יוכל להתנחם בכך שלפחות בעירו התחולל מהפך.
וביבי ? אפילו לא שלח מכתב תמיכה.
"עזוב את זה. אתה לא טיפש. תחשוב לבד. אתה רוצה, נדבר על זה יום אחרי שהכל ייגמר".
בטח לא תענה לטלפון.
"נסה אותי".
עוד ליאון מדבר, וזה בא. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', לא פחות, מגיע כדי לתת חיבוק ולתמוך. ליאון יוצא אליו אל מדרגות הכניסה, משל היה פרנסואה מיטראן שמוכיח את אהבתו לאורחו על מדרגות ארמון האליזה. אהרונוביץ' ממהר לבשר לכולנו: "הלילה יהיה ראש עיר חדש בירושלים".
ליד הדבוקה עומד חיים אלדר, בעברו היועץ של גומא אגייאר, מנהל מחוז קדימה בירושלים, איש חיי לילה מוכר ומי שתמך לפני עשר שנים בברקת, היום מראשי מטהו של ליאון. "הולך להיות מהפך", הוא משוכנע. "אני מכיר ומבין את השכונות. בכל שכונות התפר - קריית מנחם, שמואל הנביא, קטמונים - שם יהיה מהפך של אלף אחוז, ומינימהפך יהיה גם בפסגת זאב, תלפיות וגילה. טלביה ורחביה הן מחוץ לתחום עבור משה, ואין לו סיבה לבזבז בהן אנרגיות.
"את ברקת אני מכיר כמו את היד שלי. הוא איש של גימיקים, של מיתוג ובלי כיסוי ותהליכי עומק. כל הצעירים עוזבים, כל שניים מתוך שלושה בוגרים ב' רנה קאסן' לא גרים בירושלים. למה כולם נוסעים ללמוד במכללת אריאל, בקריית אונו ובבינתחומי? למה אין שלוחות בירושלים? ב-2003 הייתי אחראי מטה הצעירים, ואני יודע שהכל סתם. לברקת יש את איל ארד שהוא גאון וקובע לו מה להגיד. עכשיו ניר משתמש בשתי מילים שאמרו לו להגיד: גבעתיים וקומבינה. לצערי זה תפס, אבל האזרחים פה לא טמבלים. כשאמרתי בכנסת לרביב דרוקר, עמית סגל ונדב פרי שמופז ינצח את ציפי לבני 30:70, הם צחקו עליי. תזכור מה אמרתי לך שיקרה היום בערב. משה לוקח".
המספרים ידועים לכל. במהלך יום הבחירות ההערכה הייתה שמתוך כ-580 אלף בעלי זכות הצבעה בעיר, כ-240 אלף , בערך כמו ב-2008, יצביעו . כ-120 אלף קולות יספיקו כדי להיבחר. ברקת ניצח בפעם שעברה את מנחם פרוש ב-116 אלף קולות לעומת 94 אלף. החבילה המנצחת לליאון אמורה להביא בין 70 ל-80 אלף חרדים, 10,000 יוצאי רוסיה שיביא ליברמן וכ-30 אלף חילונים.
בבוקר הבחירות אמר עמית סגל, פרשן ערוץ 2, שברקת ינצח בהפרש דו-ספרתי. הפרשן של "קול ישראל" חנן קריסטל אומר שהדברים האלו של סגל ודומיו יצרו בירושלים את התחושה שהסיפור גמור, ושהעכברים על הספינה הטובעת של ליאון מנסים לרדת ממנה ושוקלים לתפוס טרמפ על העגלה של ברקת.
"מכיוון שנתניהו ערק מליאון ולא שיתף פעולה, כששמעתי שאחוז ההצבעה עצר על 36 אחוז הבנתי שזה לא שהחילונים לא הגיעו, אלא שהחרדים לא תמכו במלוא הכוח בליאון. ידענו שאחוז ההצבעה בירושלים לפני חמש שנים היה 43, וברקת ניצח עם 52 אחוז, והגיוני שהרצפה הנדרשת לו הפעם היא היא שהחרדים מצביעים בבוקר, וכשאנחנו העלינו לשידור אחרי סגירת הקלפיות את פרופ' אברהם דיסקין, הוא סיפר לנו שבקלפיות של החרדים היו אחוזי הצבעה של 45 אחוז, 57 אחוז ו-70 אחוז , אבל לא 90 או מאה כפי שליאון היה זקוק, וזה חרץ את גורלו. אם הייתה אווירה של ליאון מנצח, גור ובעלז לא היו ממהרים לסגור דיל עם ברקת. מספיק שאפשטיין (המועמד החרדי, א"פ) שלקח 7,000 קולות רץ כדי לחסל את ליאון. חוץ מזה, חשבת רגע מה הצביע אלי ישי? נראה לך שהוא הצביע עבור ליאון, המועמד של אריה דרעי? תשכח מזה, אני משוכנע שהוא הצביע לברקת".
איפה הייתה השגיאה של ליאון?
"מכיוון שהליכוד לא בא במלוא הכוח לתמוך בליאון בגלל ביבי, בחצרות החרדיות נוצרה אווירה שסגרו הסכמים פרטיים. עברו הימים של גדולי הדור שהביאו את כל המחנה. ש"ס נזכרה לנפנף בליאון יום אחרי שעובדיה יוסף מת, והודיעה שהרב תמך בו כי הוא מזרחי עם כיפה על הראש. הבעיה הייתה שליאון לא הופנם כירושלמי. כשקהלני היה מועמד לראשות עיריית ת"א, הוא היה בכלל מנס ציונה, אבל הביאו אותו מספיק זמן לפני הבחירות לתל אביב, וזה לא היה בכלל אישיו. ליאון נפל במבחן הבקיאות על מפגש השייח' וקולנוע אדיסון. חבל, הוא היה צריך לדעת שמנחם בגין היה נואם הרבה פעמים מול הקהל שלו באדיסון".
ומה יהיה עם ליברמן?
"הוא יודע שביבי מנע ממנו את הניצחון. הוא יחפש נקמה".
המטה של ליאון ישב בשכונת רוממה, מרחק יריקה מבניין הטלוויזיה המיתולוגי של רשות השידור. לפני 20שנה רוממה הייתה שכונה חילונית לחלוטין, והיום היא מתחם חרדי צפוף. בכלל, רוממה היא מיקרוקוסמוס של תבנית נופה של ירושלים: כעורה, צפופה, עמוסת חריגות בנייה. מול האף שלנו, מטר מהמטה של ליאון, מורם עכשיו בניין דירות חדש וענק. אחד הפעילים משקיף קדימה ומפנה אותי לקומה שביעית: "אתה רואה טוב? פה זה 280 אחוז חריגת בנייה. בונים פה את המרפסות על זיזים, שייחשבו סוכות ולא ייספרו במטראז'. ככה זה פה. טלאי על טלאי. קומבינה שלמה ועצימת עיניים. ירושלים היא המקום היחיד בארץ שמצביעים בו עם שלוש מעטפות", הוא מתלוצץ.
למה שלוש?
"אחת לראש העיר, אחת למועצת העיר ועוד מעטפה לאהוד אולמרט".
עבור עוזי ברעם, שירד לתל אביב מזמן, זו מערכת הבחירות השלישית בעיר שבה הוא לא מצביע. אם היה בירושלים, היה תומך בברקת, אף על פי שהוא רחוק מדעותיו כמזרח ממערב. "הקומבינה של דרעי וליברמן עם ההצנחה של לא ירושלמי העיקה מדי", אומר ברעם. "אני המון שנים לא גר בעיר, וכל בוקר אין שלושה שלא שואלים אותי אם הגעתי הרגע מירושלים. ברקת הוציא הרבה כסף, אבל המערכת הארגונית שלו לא עבדה. החילונים לא באו, ולמזלו לא כל החרדים הצביעו נגדו. אם זה היה קורה, ליאון היה ראש עיר עכשיו. רצו פה מועמד גרוע מול מועמד סביר.
"ברקת עשה חמש שנים לא משגעות. הוא לא קצר תהילה, לא היה פרויקט דגל על שמו. הוא קידם את תרבות הפנאי, עזר במידה מסוימת בחינוך וסייע לנוער החילוני; אבל חסר לו סקסאפיל פוליטי, ואין לו יכולת ביטוי מרשימה. ליאון היה לא בחיר. הוא חצוב במעמד של פקיד. פקיד זו לא מילת עלבון, אבל הוא היה לכוד בברית לא טבעית בין אוכלי השינקן של ליברמן ואלו שנשבעים בזקנו של המרן".
שעתיים לפני שהכל נגמר, נכנס לרמדה מספר שש ברשימה של ליאון, אברהם נגוסה, שעלה לישראל מגונדאר ב-85'. 3,000 יוצאי אתיופיה יש בירושלים, ונגוסה מודיע ש-2,400 לפחות שמו ליאון בקלפי. הוא עשה את שלו. למחרת ההפסד אומר לי מספר שלוש וראש המטה של ליאון מטעם ישראל ביתנו, ולדימיר שקלאר: "תבין מי זה האיש הזה. נכנסתי עם משה באחד הסיורים שלו למרכז קליטה בגילה. מקום זוועה שלמדתי בו עברית לפני 22 שנה.
יותר גרוע מלגור בקרוואן. עמדה שם אישה שהזמינה את משה להיכנס, לראות איך הם חיים. הוא, שצריך לראות אלפי אנשים, ישב איתה שעה והסתכל על החורים בקיר שנכנסים מהם עכברים וגשם. כשיצאנו הוא אמר לי שבלי קשר, כדאי שאשלח מישהו לשפץ לאישה את החדר. ראש עיר הוא לא יהיה, אבל לפחות רכשתי חבר טוב".
ירושלים היא עיר של קומבינות-על. תראו את דליה איציק, מי שהייתה סגנית ראש העיר של טדי קולק האגדי ויצקה מים על ידיו. פתאום היא תומכת במשה ליאון לראשות. אני מנסה להבין מברעם מה הקטע שלה, אך הוא בורח מזה כמו מאש. תחשוב לבד, הוא מציע לי וטורק. איציק רוצה להיות נשיאת המדינה. אם ליאון היה מנצח, היא הייתה משיגה את תמיכת ליברמן ודרעי. לכו תדעו.
shabat@maariv.co.il
פחות מעשר שעות קודם לכן, בסביבות שתיים וחצי בצהריים, אנחנו מגיעים לשכונת קריית היובל. ליאון צריך להגיע או-טוטו ולהתחבק עם חבר' ה שאורגנו מראש. ירושלים עיר קשה, מסורבלת ולא נעתרת גם בימים רגילים. היא מתקשה לערוך לליאון מפגני חנופה ספונטניים. בבחירות של 2008 הפכה קריית היובל לסמל במסע הניצחון של ברקת. ראש העיר הקודם לופוליאנסקי הפקיע את מגרש ורבורג בשכונה, העמיד עליו שמונה קרוואנים והכניס לשם מוסדות חינוך חרדיים.
תושבי השכונה החילונים בלמו בגופם את הטרקטורים, והאירוע הפך לסמל בקרב על פרצופה של ירושלים, ולעידוד פרויקטים אזרחיים כמו מתחם התחנה ופארק המסילה ששיקם מתחם אורבני נטוש במרכז העיר. ליאון יוצא מהמכונית היישר לתוך דבוקת פעילים מעודדים עם זמבורה ובלון, שקוראים "הו הא מי זה בא, משה ראש העיר הבא", אך לא נשמעים משכנעים במיוחד. ניכר על ליאון שכל הטקס הזה שצריך לעבור כל מועמד לראשות עיר בישראל גורם לו מבוכה לא קטנה. הוא כבר החזיק בתפקידים בשירות הציבורי; היה מנכ"ל משרד ראש ממשלה, מנכ"ל הרכבת, מנכ"ל החברה הכלכלית לירושלים ויש לו משרד רואי חשבון, אבל איכשהו כל החבילה הזאת לא עוברת מסך. הוא מחייך, אבל היה מעדיף להיעלם במכונית עם היועץ שלו יוסי לוי ולנוח בחדרו במלון. נתוני ההצבעה העלובים, 14.4 אחוז , מפיחים סומק בלחיים.
התיאוריה אמרה שהגוש החרדי התומך בו יבוא מגויס בהמוניו וימלא את חובתו, ואילו הגושים האחרים, הלא מחויבים, ילכו לעבוד או יישארו בבית. אחרי שהתרסק במבחן בקיאות על מוסדות מוכרים בעיר כמו קולנוע אדיסון ומפגש השייח', ליאון עומד על הכביש ברחוב אורוגוואי בקריית היובל וזוכר בראש את שמות הרחובות בשכונה - הנורית, שטרן, גולומב. הוא מבטיח להפוך אותם לאזורים ברמה גבוהה. יועץ התקשורת לוי מעניק לי אותו ל"ראיון בלעדי", וליאון משתחרר לשנייה מעודף המודעות העצמית שלו ומכריז: "אני מנצח הערב. סוף-סוף כל הספינים והשקרים יוצאים החוצה. בכל מקום אני מתקבל באהבה. עשו נגדי קמפיין נגטיבי ונבזי, אבל קיבלתי הכל בהכנעה. ירושלים היא שליחות".
נעלבת כשכינו אותך בובה, מריונטה של דרעי וליברמן?
"לא נעלבתי. ממש לא. אני יודע מה אני מסוגל לעשות. בכלל, מי אמר שאני בעד אחוז הצבעה נמוך, ומי אמר שהחילונים מצביעים לברקת? אני יודע מה קורה בשכונות. אני לא אהיה ראש עיר של חרדים. אני נראה לך חרדי?"
נא להמתין לטעינת התגובות
