 |
/images/archive/gallery/111/452.jpg
צילום: ארכיון מעריב  |
|
|
|
|
| כיצד מצליח גור הדולפינה לשחות צמוד לאמו במשך שלוש שנים תמימות?
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
NRG מעריב
20/5/2004 10:31 |
|
|
|
|
|
|
|
הנה שאלה שהעסיקה הרבה מאוד חוקרים ולמרות זאת הצליחה במשך זמן רב להישאר בגדר תעלומה: איך מצמידה הדולפינה את הצאצא שלה לגופה במשך שלוש שנים תמימות?
הפרופ' הישראלי דני וייס מהפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון בחיפה מציע הסבר לתופעה מופלאה זו.
וייס מצא כי נקבת הדולפין מצמידה לגופה את הגור בעזרת ניצול של שתי תופעות טבע פיזיקליות. התופעה הראשונה היא ''אפקט ברנולי'', הקובע שכאשר שני גופים נמצאים במים בסמיכות זה לזה, נוצרת ביניהם משיכה. כאשר המשיכה חזקה דיה, גוף אחד יכול להיצמד לגוף האחר או להצמידו אליו.
את התופעה השנייה מסביר פרופ' וייס כך: כשגוף מתקדם במים, הוא דוחף מים קדימה וסוחב מים מאחור. הגור, בסיוע אמו, מוצא את המיקום המדויק שלו ביחס לגוף האם, בו נדחפים המים קדימה. באופן זה, הגור מפעיל פחות כוח, אך שומר על מהירות זהה לזו של אמו. תופעה זו מתרחשת גם בעת תנועה באוויר.
במהלך המחקר ערך פרופ' וייס סדרה של צילומים ומדידות וגילה שהדולפינה מנצלת את שתי התופעות וכן את השובל האחורי הנוצר בשחייתה, כדי להעביר לצאצאה בין 50 ל-65 אחוז מהכוח הדרוש לו לשחות כשהוא צמוד אליה.
פרופ' וייס מסביר כי הנושא מעסיק את דייגי הטונה האמריקאיים, שמנסים להבין כיצד להימנע מדיג דולפינים. בארה''ב נחקק חוק האוסר למכור טונה אם מתברר שבמהלך הדייג מתו גם דולפינים. בעקבות זאת ביקש מינהל האוקיאנוסים האמריקאי לברר כיצד ניתן לפתור את הבעיה ולמנוע מהדולפינים, ובמיוחד מהנקבות שגוריהן צמודים לגופן, להילכד ברשתות.
מחקר ראשוני העלה כי בעת שהן שוחות מעל למהירות מסוימת ומנתרות, הקפיצה שלהן גבוהה יותר. סירות דייגים מיוחדות שמשתתפות בדיג טונה נמצאות כיום באזורי הדיג רק כדי להפחידן - וכך להציל חייהן - כדי שלא ינתרו ויילכדו ברשתות הדייגים. אלא שרוב גורי הדולפינים לא מצליחים לנתר יחד עם אמן ונוחתים ברשתות, שם הם מתים. הנושא האחרון, והכאוב, ציין פרופ' וייס, מחייב עדיין מחקר נוסף.
מתוך: www.hayadan.org.il
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
