 |
/images/archive/gallery/130/463.jpg
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| 13 באפריל, 1943: ד"ר הופמן לוקח את טריפ
האל. אס.די. הראשון בהיסטוריה. תולדות הניו אייג'. פרק 4
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורי לוטן
30/6/2004 9:24 |
|
|
|
|
|
|
|
באוקטובר 1977, כאשר מהפכת הסיקסטיז כבר התחילה להריח כמו שיעור בהיסטוריה, התקיים באוניברסיטת סָנטָה קרוּז שבצפון קליפורניה סופשבוע אקדמי בשם "ל.ס.ד. - הדור שאחרי". בין המשתתפים היו כמה מאושיות המהפכה, ביניהם טימותי לירי, האיש שנזרק ממשרת פרופסור באוניברסיטת הארווארד בגין סדנאות ל.ס.ד. שערך עם תלמידיו, המשורר אלן גינזברג, משורר החצר של ממלכת הפסיכדליה, הסופר קֶן קיזי שכתב את יצירת המופת "קן הקוקייה" תחת השפעת אסיד ואַבּי הופמן, מלוחמי המימסד המובהקים של הסיקסטיז, שבין שאר תעלוליו תכנן למהול ל.ס.ד. בקוקטיילים שהוגשו במסיבה בבית הלבן בוושינגטון שאליה הוזמן יחד עם גרייס סליק, סולנית הג'פרסון איירפליין, להקת הדגל של סן פרנסיסקו הפסיכדלית.
כוכב האירוע היה כמובן מי שנקרא "אבי הל.ס.ד.", ד"ר אלברט הופמן, שגילה את התרכובת הכימית שהשפיעה על כמה מיצירות האמנות החשובות ביותר של המאה העשרים, כמו גם על השינויים הפוליטיים והתודעתיים שאפיינו את מחציתה השנייה ופתחו את הדלת לסוג חדש של תודעה, שמאוחר יותר הפכה לאחת מאבני היסוד של העידן החדש. "אני שותף", אמר ד"ר הופמן, "לדעתם
של רבים מבני זמני הסבורים שהמשבר הרוחני המחלחל בכל רבדיה של החברה המערבית המתועשת, יכול להשתנות רק בעזרת טרנספורמציה בהשקפת עולמנו. יהיה עלינו לעבור מהאמונה המטריאליסטית-דואליסטית, שעל פיה האֶגו וסביבתו הם שני דברים נפרדים, ולעבור לתודעה חדשה של מציאות חובקת עולם, מציאות שבה אנשים ירגישו את הפתיחות שבהם בשיתוף עם הטבע והבריאה כולה".
יחד עם זאת הדגיש הופמן את הסכנות הטמונות ב"ילד הבעייתי" שלו, כפי שקרא לו בספר שהופיע ב-1979 ותורגם לפני שנים אחדות לעברית בידי מנחם בן: "בחוויה מיסטית הנגרמת באמצעות ל.ס.ד יש סכנות שאין להקל בהן ראש. המשתמשים חייבים להיות מודעים להשפעות החריגות של החומרים האלה, ובעיקר ליכולתם להשפיע על התודעה, המהות הפנימית של ההוויה. ההיסטוריה של הל.ס.ד. עד כה מצביעה על תוצאות הרות אסון העלולות לצוץ כאשר השפעות אלה אינן מובנות כראוי, והחומר נתפס כסם שמטרתו היחידה היא לגרום הנאה. אני מאמין שאם ילמדו כיצד להשתמש ביכולת המיסטית של הל.ס.ד. בצורה חכמה יותר, בפיקוח רפואי ובשילוב עם מדיטציה, יוכל הילד הבעייתי להיות יום אחד ילד פלא".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ד"ר הופמן
|
|
|
 |
|
 |
|
ל.ס.ד-סי.איי.איי
|
|
|
 |
|
|
|
פן אחר לחלוטין של תופעת הל.ס.ד. הוצג על ידי אלן גינזברג וטימותי לירי. גינזברג, שעשה שיעורי בית לקראת ההרצאה שנשא בכנס, כלומר בלע מנת ל.ס.ד. במטוס שהביא אותו מניו יורק לקליפורניה, פתח את הרצאתו בשאלה "האם אני תוצר של אחד הניסויים הבזויים ביותר, או המוצלחים ביותר של הסי.איי.איי?", ואילו לירי הגיב בנחת: "הכל התחיל בזכות הסי.איי.איי. לא הייתי נמצא כאן בלי ראיית הנולד שלהם".
הצירוף ל.ס.ד-סי.איי.איי אינו מקרי אף שכל הסיפור החל 39 שנים קודם לכן בז'נבה, ב-1938, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר הסי.איי.איי עדיין לא היה קיים, ושנתיים לפני לידתו של ג'ון לנון, מי שהפך את ל.ס.ד לכלי העזר התרבותי החשוב ביותר של תקופתו. למעשה אפשר לומר שההתחלה היתה הרבה יותר מוקדמת, במאה ה-16, כאשר כפרים שלמים באירופה נתקפו בטירוף שכונה "אֵש אנטוניוס הקדוש" - תופעה הכוללת הזיות שמאוחר יותר התבררו כתוצאה של פטרייה בשם אֶרגוֹט (שיפונית בעברית) הצומחת על חיטה. קיימת גם תיאוריה שהנשים שהואשמו בכישוף והוצאו להורג ב-1692 בסיילָם שבארצות הברית (תקרית שעליה מבוסס הסרט "ציד המכשפות" עם דניאל דיי לואיס) סבלו מפסיכוזת ארגוט. אותה פטרייה מסתורית עניינה את ד"ר אלברט הופמן, כימאי צעיר במעבדות סָנדוז בשוויצריה. ב-1938, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, סינתז הופמן לראשונה את החומר הפעיל שבה, חומצה ליסֶרגית, במטרה לייצר תרופה לשיפור מחזור הדם. הוא הכין 24 תרכובות אבל אף לא אחת מהן הניבה את התוצאות הרצויות והוא זנח את הפרויקט. 24 המבחנות ישבו באפס מעשה על מדפי המעבדה למשך חמש שנים, עד 13 באפריל 1943. תאריך שידוע בחוגי הפסיכדליה כ"יום האופניים" וייזכר כנראה לנצח כיום שבו נלקח טריפ הל.ס.ד. הראשון בהיסטוריה. באותו יום חש הופמן תחושה מוזרה, כמעט מיסטית, בנוגע לכך שהחומצה הליסֶרגית ראויה למחקר נוסף והוא הכין עוד מבחנה, מספר 25. במהלך העבודה נשברה המבחנה וכמות קטנה של החומצה נספגה בעור ידו. זמן קצר אחרי כן נתקף חוסר מנוחה (מצב חריג לשוויצרים) מלווה בסחרחורת, והחליט לחתוך ולחזור הביתה על אופניו.
זו הייתה נסיעת אופניים מוזרה ביותר. "הכל", כתב אחר כך ביומנו, "נראה שטוף באור בהיר וביופי עילאי שנגע ללבי כאילו על מנת להכיל אותי בתוכו. התמלאתי בתחושה של שייכות וביטחון". התופעות הלכו והתעצמו, הד"ר חשב שהוא משתגע, אך כעבור שעות מספר חזר לעצמו. הופמן עשה אחד ועוד אחד והגיע למסקנה שהסימפטומים היו תוצאה של החומצה שנספגה בעורו, והחליט לנסות שוב.
|
|
|
|
|
|
|  | | טימוטי לירי | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
