 |
/images/archive/gallery/149/304.jpg i heart u - עבודה של טרבור בראון.
מתוך אתר האמן.  |
|
|
|
|
| פרופ' בריטי שבדק חמישה מדיומים שונים הגיע למסקנה שברוב המקרים, כשאנחנו פונים למתקשר אנחנו שומעים מה שאנחנו רוצים לשמוע |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ד''ר דינה ראלט
26/9/2004 11:45 |
|
|
|
|
|
|
|
פחד או שכנוע עצמי הן התכונות העומדות מאחורי חלק ניכר משיחות הנערכות לכאורה עם אנשים מתים, כך עולה ממחקרו של הפסיכולוג פרופ' וייסמן, כפי שהוצג בכינוס ה-47 של העמותה הפארפסיכולוגית בווינה.
הרבה מהפונים למדיומים השונים חווים אבל או מצוקה ורוצים בכל מאודם לקבל רמז מיקיריהם שנפטרו, מה שמוביל אותם לקבל כנכונות תשובות אקראיות ובלתי קשורות ישירות לשאלות.
פרופ' וייסמן עקב בקפידה אחר חמישה מדיומים שביצעו "קריאה" לחמישה אנשים שונים והראה כי למרות שהמדיומים לא היו נוכלים הרי שרוב המידע שהעבירו היה בלתי תלוי בתקשורת עם המתים. חלק מהשיחה היה כללי ביותר, מה שלא הפריע לפונים לפרש אותו על פי מה שהתאים להם. אם נאמר למשל "נערה צעירה" יכלו השומעים לפרש את האינפורמציה כילדה, נערה או אשה בת 40 שנפטרה טרם זמנה.
דבר נוסף שהפך את השיחה ל"אמיתית" היה שהשומע התייחס לחלק שהתאים לו בהרבה יותר תשומת לב מאשר לחלק השיחה שלא התאים לו.
עוד הראה פרופ' וייסמן כי המדיומים, בלא כוונת זדון, התייחסו גם למידע נלווה על מנת לנתב את השיחה לכיוון מתאים, כמו למשל בגדי השואל שיכלו לרמוז על אופי, מוצא והרגלים וכמובן נטייתנו הטבעית להתלהב מנקודות בשיחה המזכירות את הנושא והערותינו המכוונות את המדיום לכיוון המדבר אל לב השואל.
קישורים נוספים:
47th Annual Parapsychological Association Convention, Aug. 5-8, 2004, Vienna
על פרפסיכולוגיה
להמשך קריאה
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
