 |
/images/archive/gallery/184/226.jpg ''אושר'', טוד סולונז.
כרזת הסרט.  |
|
|
|
|
| על פי העיקרון הקבלי, תענוג מורגש רק אם קיים רצון מאוד חזק אליו, אך דווקא המילוי הוא זה שמכבה את הרצון, ובכך גם את תחושת העונג |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורן אריאלי,
14/10/2004 10:55 |
|
|
|
|
|
|
|
חייו של האדם הם תהליך של חיפוש תמידי. הוא רודף אחר מזון, עושר, מין, שלטון וידע. הרצונות המתעוררים בו מתחלפים אלה באלה, והוא מצידו עוסק במשך כל חייו בניסיון למלאם. לאורך ההיסטוריה האנושית, לא מעטים הם האנשים שהצליחו למלא ולספק גם את הרצון הרוחני שלהם. הם מספרים לנו על כך בכתביהם, ומתארים בפנינו את מסע החיפוש שלהם אחר המילוי, כמו גם את תהליך ההתמלאות. הסבריהם ותיאוריהם לתהליך זה חוברו בסופו של דבר למדע שלם הנקרא "חוכמת הקבלה" ואילו הם עצמם נקראים "מקובלים".
המקובלים מסבירים לנו שעל כל אדם לעלות במשך חייו בעולם זה לדרגה שממנה ירדה נשמתו טרם שהשתכנה בלבו, כלומר ברצונותיו הגשמיים. תפקידנו בעולם זה מתמצה בכך שחרף כל רצונות הלב, ביכולתנו להעלות את הנשמה לשורשה ולמלא אותה באור העליון.
המקובלים נוהגים לומר שההתמלאות באור גורמת להרגשת העולם העליון. משמעות הדבר היא שהאדם יכול לחיות בו זמנית הן בעולם העליון והן בעולם שלנו, ולאחד בתוכו את שני העולמות.
המצב שבו אדם מתקן את נשמתו במלואה
וממלא אותה בדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר נקרא "גמר התיקון".
כשאדם מתחיל להרגיש שאיפה לעליון, הוא מתחיל לקבל את המידע הראשוני אודות ידע הקבלה, וזו מובילה אותו בשיטתיות עד לגמר התיקון והמילוי.
הקבלה היא שיטה למילוי הנשמה, שעל האדם לממש בעודו חי בעולם הזה - בין אם מתוך רצונו החופשי ובין אם מתוך ייסורים. כל עוד האדם אינו מגיע לגמר התיקון, הוא יוסיף לחזור שוב ושוב אל העולם הזה, השפל שבכל העולמות, על מנת לחפש, לסבול ולהתייסר. הייסורים והסבל מטרתם לדחוף את האדם לקראת הצורך לבחור בחיים - בתחושת העונג והנצח, הידיעה והשלמות.
הקבלה מלמדת את האדם לקבל את האור העליון ולמלא בו את כל נשמתו, כלומר את כל רצונותיו. ומאחר וכל הרצונות נבראו על ידי אותו האור, רק על ידי ההתמלאות בו, יוכל האדם לחוות תחושת שלמות.
היות שהנשמות מתחלפות, מתפתחות ומשתכללות בהתמדה, הרי שעל חוכמת הקבלה לחדש כל הזמן את שיטתה לקבלת המילוי העליון, שיטת מילוי הנשמה באור, ולהתאים אותה לכל דור ודור.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הדינמיקה של הרצון
|
|
|
 |
|
|
|
מאחר ורצונות גדלים באופן תדיר, מרגיש האדם נחיצות קבועה לפתח דברים קיימים ולהמציא דברים חדשים - כלומר לגלות ולממש את הרצונות המתעוררים בו. התפתחות האנושות במשך אלפי שנות קיומה מקבילה להתפתחות ולמימוש רמות שונות של הרצון. מציאת שיטות לסיפוק הרצון היא שמובילה להתקדמות האנושות בתחומי המדע, הטכנולוגיה, התרבות והחברה. הודות לכך שהרצונות משתכללים וגדלים כל הזמן, צועדת האנושות קדימה.
הקבלה מחלקת את מבנה התפתחות הרצונות של האדם לחמישה שלבים:
הרצונות הבסיסיים הראשוניים המופנים למין, מזון ומשפחה. לאחר מכן מופיעה השאיפה אל העושר, לאחריה השאיפה לשלטון ולתהילה, לאחריה הצמא לידע, ולבסוף, בשלב החמישי, מופיעה השאיפה אל הרוחניות, אל הבורא.
הצרכים למין ולמזון מוגדרים כרצונות גשמיים מכיוון שהם מצויים גם בבעלי החיים. השאיפה לעושר, לשלטון ולידע הם רצונות אנושיים ועל מנת לספקם על האדם לשהות במחיצתם של בני מינו - בחברת בני האדם.
כשהאדם נולד, מתפתחים בו הרצונות הגשמיים והאנושיים והוא רודף אחר מילויים. בשלב מאוחר יותר מגלה הוא שמימושם אינו מעניק לו סיפוק, וכי עדיין חסר לו דבר מה. זאת מפני שרצונו הסמוי מחד, אך האמיתי מאידך, נמצא מעבר לתחומי העולם שלנו, אלא שהוא עדיין אינו יכול להכיר בו ולנסחו.
את הרצון הזה מקבל האדם מלמעלה. הוא לא מוענק לו על ידי הטבע כרצון בהמי, והוא אינו מתפתח בהשפעתה של החברה כפי שמתפתחים הרצונות האנושיים. הקבלה מכנה רמת רצון זו בשם "הרצון לאור רוחני", או "נשמת האדם". מבנה רוחני זה מורכב על פי הקבלה מ-600 אלף חלקים, שכל אחד מהם נחלק לחלקיקים רבים נוספים המתלבשים בתוך הרצונות החומריים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מה זה תענוג?
|
|
|
|
|
|
|
על פי הקבלה תענוג מוגדר כמילוי (סיפוק). הוא יכול להופיע בצורות שונות: חומרית, נפשית, אינטלקטואלית ופיזית. תענוג על פי הקבלה משמעותו - מילוי מוחלט, תענוג שאינו בר חלוף, נצחי, שלם.
תענוג מורגש רק אם קיים רצון חזק מאוד אליו, כלומר כשברור לאדם מה הוא רוצה, וישנה בו תחושה חריפה של חסרון. אך המילוי המתקבל מכבה וממעיט באופן מיידי את הרצון, ובכך גם את תחושת העונג.
ההנאה המרבית מורגשת במפגש הקצר בין הרצון למילוי. בדומה לרגע שבו טעמה של נגיסת המזון הראשונה מורגשת על ידי אדם רעב. בעקבות השובע - הרעב נמוג, הרצון הולך וקטן, והאדם אינו מרגיש את אותו התענוג מהנגיסות הבאות כפי שחש בנגיסה הראשונה. זו כנראה הסיבה לכך שיש מי שמשאירים לסוף הארוחה את המאכלים הטעימים במיוחד, ובכך מגבירים את התענוג, למרות הרעב ששכך במידה ניכרת.
אם נחקור את התענוגות שלנו, שנובעים מהשגה של ידע, עושר, מין ומזון, נראה שכולם פוחתים והולכים ברגע קבלת המילוי. פעמים רבות אפשר לראות אדם שעומל עשרות שנים על מנת לרכוש את המילוי הרצוי, אך ברגע שהוא רוכש אותו, הוא מאבד את הרגשת התענוג. דווקא היעלמות תחושת המילוי וההנאה, הם אלה המעוררים בנו את הדחף לחיפוש אחר תענוגות חדשים.
פרסומות ואופנה עדכנית שמתחדשת כל הזמן מספקים לנו רצונות חדשים, והרדיפה אחר מילויים כופה עצמה על כולנו. אנחנו צרכני הנאות, וקבלת המילוי דוחפת אותנו כל הזמן לחפש תענוג חדש. תהליך זה הוא אינסופי והמשמעות שלו היא שבסופו של דבר האדם אינו מתמלא לעולם, ולכן נמצא בתנועה מתמדת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שלא ייגמר לעולם
|
|
|
|
|
|
|
הקבלה מלמדת את האדם לקבל תענוגות שאינם נמוגים, תענוגות נצחיים, מוחלטים, שלמים. לכן השיטה נקראת "חוכמת הקבלה" - חוכמה המלמדת כיצד לקבל.
את השיטה הזאת העניק לנו הבורא כדי שניהנה, נתמלא, ובו בזמן נרגיש רצון שלא רק שהוא אינו נפסק, הוא גם מתגבר והולך כל הזמן. כך הרצון נותר תמיד מלא, ומותיר אותנו שרויים בשלווה ובתענוג תמידיים. וככל שנגביר את הרצון - הרגשת התענוג תהיה גדולה יותר.
כיצד יוצרים רצון שלא נפסק? רצון כזה אינו קיים בעולם שלנו. מדובר ברצון המנוגד לעולמנו, רצון בעל תכונה אלטרואיסטית הקרויה בקבלה "מסך". רכישת מסך היא נושא מרכזי בלימוד הקבלה, והיא גם גישה מעשית מאוד הנלמדת בספרי קבלה מסוימים.
ניקח לדוגמה את ספר הלימוד העיקרי בחוכמת הקבלה בימינו, "תלמוד עשר הספירות". ספר זה בנוי כספר לימוד אקדמי לכל דבר. הוא כולל בתוכו חלקים נבחרים מכתבי האר"י הקדוש (המאה ה-16), ובהקשר לדברי האר"י, מובא פירושו של המקובל הגדול בן המאה העשרים - רבי יהודה אשלג (המכונה "בעל הסולם"). כמו כן כולל הספר חלק הנקרא "הסתכלות פנימית", המסביר את הכתוב בשפה פשוטה וביתר פירוט, ולאחריו חלק נוסף בשם "פירוש המילות" המגדיר בצורה מדויקת את המילים בהן משתמש הספר וכן "שאלות ותשובות" המסייעות ללומד להבין את המצבים הרוחניים המוזכרים.
ספרי הקבלה המותאמים לדורנו בנויים על פי דגם אקדמי. וזאת למרות שהם נכתבו על ידי מקובלים שלא למדו במוסדות להשכלה גבוהה ולא הכירו כמובן את שיטות ההוראה העכשווית, אלא נכתבו על ידם מתוך הכרתם הפנימית את טבע האדם. ועם זאת, הם ערכו והגישו לנו את החומר בצורה דייקנית ועקבית, בדיוק כפי שהוא מוגש במחקרים מדעיים - עוד עובדה המחזקת את הטענה כי הקבלה היא אחרי הכל גם מדע.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
