'ניו אייג NRG - האושר ועונשו

ראשי > ניו אייג' > תולדות הניו אייג'

האושר ועונשו

ארבע וחצי שנים באמריקה, 135 שנות מאסר מצטברות ועיסקת טיעון של חצי מיליון דולר. אושו והעיר הגדולה. תולדות הניו אייג', פרק 21, חלק ג'

דפדף בניו אייג'

אורי לוטן,
27/10/2004 1:08

תקציר הפרקים הקודמים: בשנות השבעים הקים רג'ניש צ'אנדרה מוהאן מרכז רוחני בפונה, הודו. הוא קרא לעצמו באגוואן (הכינוי הקרוב ביותר למונח המערבי "אלוהים" בסנסקריט) ומשך אליו אלפי חסידים מכל מקום אפשרי על הגלובוס. תורתו היתה מבוססת על שילוב ייחודי בין מסורות מזרחיות ותרפיות מערביות רדיקליות. אלא שמאחורי הקלעים התנהלו עסקים שניתן להגדירם כאפלים ופונה, המרכז הרוחני הפופולרי ביותר באותם

שנים, היתה גם מרכז משגשג של הברחות סמים וזנות.

לקראת שנות השמונים החלה להתרקם תוכנית סודית להעביר את רג'ניש, שלימים ייקרא אושו, שהיה חייב ארבעה מיליון דולר למס ההכנסה ההודי, לאמריקה. בתחילת 1981 נעלם רג'ניש מפונה והופיע בניו יורק. משם עבר לחווה באורגון שנקנתה בשבעה מיליון דולר וגודלה היה פי אחת וחצי מסן פרנסיסקו. כך החל הפרק האמריקאי במסעותיו של הגורו.


	הקאפו של אלוהים


	בדרום אפריקה נופל ערב הסילווסטר באמצע הקיץ. תופעה טבעית שלא השתנתה אפילו עם מיגור האפרטהייד. הדבר מחייב את היא"פים הדרא"פים לבלות את החג החורפי הזה על חופים שטופי שמש ואפילו סנטה קלאוס צריך למצוא לעצמו רכב חילופי למזחלת השלג המיתולוגית שלו - גלשן גלים למשל. ובכל זאת היה דצמבר 2002 - הראשון בלי מגדלי התאומים והאחרון בלי ג'ורג' הריסון - הקיץ הקר ביותר בחייה של פיליס מקארת'י, תרפיסטית יהודייה מיוהנסבורג. בימים טובים מאלה היא נקראה יוגה וידיה ושימשה אחראית על העובדים בחווה שהקים הגורו שלה, רג'ניש אושו במזרח אורגון. והנה, בפרוס השנה החדשה התעוררה בעיה. האם תיאלץ פיליס לבלות את החופשה המתקרבת תחת השמש האפריקאית הנעימה או מאחורי סורג ובריח באורגון, שכנתה הצפונית של קליפורניה, שם הטמפרטורה בדצמבר היא הרבה מתחת לאפס? שבע עשרה שנים הסתתרה פיליס מידו הארוכה של האפ.בי.איי בשל האשמות חמורות שכללו ניסיון לרצח, מרמה, עבירה על חוקי מקרקעין והאזנה בלתי חוקית. צו הסגרה של האינטרפול היה תלוי נגדה ומנע ממנה לצאת את גבולות מולדתה. במשך השנים ניסתה את כל הערכאות החוקיות האפשריות כולל בקשת חנינה מנשיא דרום אפריקה, אבל בסופו של דבר הגיע הרגע שבו נותרו בפניה רק שתי ברירות: להסגיר את עצמה או לחכות שנציגי הדוד סאם יבואו לקחת אותה, מן הסתם לא במרצדס כפי שהיתה מורגלת עת היתה הקאפו של אלוהים. היא בחרה באפשרות השנייה. הטיסה מיוהנסבורג לאורגון ממריאה בקיץ ונוחתת שמונה עשרה שעות אחרי כן בחורף. פיליס/וידיה ירדה מהמטוס בפורטלנד ולוותה למשפט שהיה קצר והחלטי. היא הודתה בכל ההאשמות ונשלחה לכלא. בגלל חוקי ההתיישנות היא יצאה בזול - שנה בלבד - לעומת שותפותיה לפשע שילה בירשטיק, סאלי אן קרופט וסוזן הייגן, שנתפסו שנים לפני כן ובילו שנים ארוכות בכלא.


זה לא אמנות אבסטרקטית, זו החתימה של אושו


	סוזן, סאלי וסיסטר מֶנגֶלָה


	סוזן וסאלי חזרו לאורגון מרצונן בדיוק שנה לפני כן, להודות בעבירות נוספות שהתגלו במהלך שהותן בכלא. סאלי, לשעבר מנהלת המרכז הרפואי בקומונה, היתה ידועה בין הסניאסים (חסידיו של רג'ניש) בשם החיבה סיסטר מֶנגֶלָה ותחביבה היה הרעלות. היא הרעילה במשך חמש שנות קיומה של הקומונה מאות אנשים, למען האמת אפילו יוגה וידיה עצמה סבלה פעם אחת מנחת זרועה. סוזן, גזברית הקומונה, היתה בירוקרטית אפורה וזעפנית כמו השמים האנגליים שתחתיהן נולדה. שילה נדדה בין בתי כלא שונים במשך שמונה שנים והשתקעה לבסוף בשוויצריה, במרחק יריקה מהבנקים שבהם אצרה את המיליונים שהרוויחה בתוקף תפקידה כמנכ"לית הארגון. כך הגיעה לסיומה סאגה שלא היתה עולה אפילו במוחו של התסריטאי המבריק ביותר בהוליווד. חוץ מבניינים מתפוצצים היה שם הכל. בעצם גם זה כמעט היה. בשלב מסוים החליט קבינט ההארה להפיל מטוס מלא חומרי נפץ על בניין הממשל באורגון, תוכנית שנמנעה ברגע האחרון כאשר הטייס המיועד העדיף לא להיות השאהיד הראשון באמריקה ונמלט. באורח פלא הוא צץ מאוחר יותר בקוסטה ריקה שם נהרג בתאונת מטוס לפני שנים מספר.


אושו בימים קצת פחות טובים


	הקומונה החדשה


	הצירוף "הקומונה החדשה" היה מנטרה שליוותה את החיים בפונה הישנה כמו צל. רג'ניש דיבר עליה לעתים קרובות, וכולנו ידענו שמתישהו נפרוש לקומונה האידיאלית, הרחק מהעולם העוין, חופשיים ומאושרים להגיע להארה בעקבות מאסטרנו האהוב. החדשות על פתיחתה של הקומונה החדשה תפסו אותי בטוקיו ומילאו אותי, כמו אלפי סניאסים בעולם, בהתרגשות עצומה. סוף סוף עומד החלום להתגשם. לרוע המזל הפך החלום, שלי ושל רבים אחרים, בתוך זמן קצר מאוד לסיוט. הבריכה הטהורה שפעם ביקשה "צלול בי" הפכה לביצה עכורה שאמרה "התרחק ממני" וההרפתקה כולה הכניסה שלושים אנשים לכלא, גרמה למותם של לפחות שניים, והותירה צלקות עמוקות בנפשם של אלפים. למען האמת, עצם כתיבת הפרק הזה ממלאת אותי בנחשולי עצב. מהר מאד התברר שימי פונה העליזים חלפו בלי שוב. ההצטרפות לקומונה היתה כרוכה בהרבה יותר מאשר Surrender ושם חדש. במרבית המקרים היה מדובר בתשלום של אלפי דולרים, וגם האווירה הנינוחה שאפיינה את העבודה בפונה נעלמה. באורגון נדרשו כל ה"קבועים" לעבוד בלי שכר 12 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, כאשר רג'ניש עצמו ספון בווילה הפרטית שלו שכללה בריכת שחייה שרק עלויות החימום שלה עמדו על 15 אלף דולר בחודש. הוא לא הרבה לשחות בה. למעשה, הוא כמעט אף פעם לא עזב את חדרו, אבל גילה כמה משחקים חדשים כמו אקסטזי וגז צחוק או בצפייה בסרטי וידיאו. הסרט החביב עליו היה משום מה פאטון עם ג'ורג' סי. סקוט, סיפורו של הגנרל האמריקאי הנערץ, אחד האחראים העיקריים לשחרור אירופה מעול הנאציזם. אחת ליום היה רג'ניש יוצא לנהיגת צהריים באחד מתשעים הרולס רויסים שצבר, מוקף בחוליית משמר חמושה בעוזים, ומאוחר יותר אף מלווה במסוק חמוש. בכל אחת מהנסיעות הובאו הסניאסים באוטובוסים (למשך זמן מה אני נהגתי אחד מהם) על מנת שיוכלו לנפנף, להתעלף משמחה, או לנוח קצת מהעבודה הקשה תוך כדי צפייה במאסטר החולף, שהיתה אגב על חשבון הפסקת הצהריים. עבור רובם היתה זו ההזדמנות היחידה לראות את המאסטר האהוב.


	סקס עם כפפות על הידיים


	גם האווירה ההדוניסטית והמיניות הגורפת של פונה הפכו להיסטוריה. רצה הגורל ומפלצת האיידס זקפה את ראשה המכוער במקביל לימיה הראשונים של רג'נישפוראם. הקונדום ביצע קאמבק היסטרי אבל מי שעד לפני שנה כונה גורו הסקס לא הסתפק בקסדות הגומי הישנות והטובות וחייב את חסידיו בעת קיום יחסי מין ללבוש כפפות גומי גם על הידיים, שזה לדעתי משול למקלחת עם בגדים. התנוחה המיסיונרית חזרה בגדול, וכל ואריאציה אחרת - אוראלית, אנאלית ומה שלא תרצו - היתה אסורה. מאוחר יותר חויבו כל נתיני רג'נישפוראם לעבור בדיקות איידס ומי שנתגלו כנשאים הוגלו למושבת מצורעים מרוחקת ונאסר על הבריאים לקיים כל מגע איתם. אחד מהם, בחור בשם לזרוס, אחד האנשים החביבים ביותר בכל עדת הסניאסים, ומי שהקדיש את כל כולו לבניית הקומונה החדשה, נפטר מכיוון שנמנע ממנו טיפול רפואי. לעומת זאת התברר שלא כל התוצאות היו אמיתיות. סיסטר מֶנגֵלֶה השתמשה בבדיקות הHIV- כמכשיר להיפטר מאנשים לא רצויים. כל מי שידע יותר מדי על הנעשה במרכז הרפואי הוגדר כנשא וסולק לגולאג. מאוחר יותר הוחלט להיפטר לגמרי גם מכל הגייז שהיו בחווה. ההומו היחיד שלא גורש היה בעלה השני של שילה, שוויצרי עשיר שמאוחר יותר, כמה אירוני, מת מאיידס. בעלה הראשון צ'ינמאיה מת, אגב, בנסיבות מסתוריות עוד בפונה.


	תעמולת בחירות: הומלסים וחיידקי סלמונלה


	אבל האויב הראשון היתה העיר הקטנטונת אנטילופ שגבלה בחווה. אחת מאותן ערים אמריקאיות נידחות שנשארו תקועות בנתיביו ההיסטוריים של החלום האמריקאי, 18 תושבים שעבורם אפילו קליפורניה שוכנת ביקום אחר. תושבי העיר טורטרו ללא הרף על ידי סניאסים חמושים בתת מקלעים, אוימו, צולמו, ובסופו של דבר נמחקו מעל המפה, ממש כפי שהבטיחה שילה עוד בהתחלה. כדי להשיג את המטרה היה צורך להוסיף לחווה כמה מאות בעלי זכות בחירה, כדי שרג'נישפוראם תהפוך לעיר רשמית ואנטילופ תסופח אליה באופן דמוקרטי. לשם כך הגה רג''ניש רעיון מופלא. אוטובוסים ריקים נשלחו לכל הערים הגדולות באמריקה, וחזרו עם מאות הומלֶסים שהובאו לחווה בהבטחות שווא. כל שנדרש מהם היה להירשם בפנקס הבוחרים. בעת שהייתם בחווה הוחזקו האורחים בשמורות משלהם, וניתנה להם בנוסף לאוכל, הקצבה של שני בקבוקי בירה ליום. השידוך בין הסניאסים וההומלסים לא היה ממש מוצלח, המתח היה גדול והגיע לעתים למעשי אלימות. גם ההומלסים לא היו מאושרים ואחדים החליטו שהרחוב עדיף וברחו. שניים מתו. אבל טריק הבחירות הצליח, וראג'נישפוראם אכן הפכה לעיר ואם באמריקה. ההומלסים כבר לא היו נחוצים וסולקו שבועות מספר לאחר הבאתם, לא למקומות שמהם הגיעו אלא לפורטלנד, העיר הגדולה באורגון, שם הושארו ליד תחנת הגרייהאונד המרכזית, שידאגו לעצמם. כשנה אחרי כן בוטל הסטטוס העירוני שניתן לראג'נישפוראם, מכיוון שלא עמדה בסטנדרטים הדמוקרטיים המחייבים כל עיר על פי חוקת אמריקה. בשלב הבא הוחלט בחווה, שכבר היו בה מגדלי שמירה, אמל"ח למכביר ושתי משטרות, אחת גלויה ואחת מיליציה חשאית, להשתלט גם על הבחירות המחוזיות. לשם כך היה צורך בכך שכמה שפחות אורגונים אמיתיים לא יופיעו לקלפי. יומיים לפני הבחירות במחוז וואסקו התפרשה יחידת סניאסים חמושים במזרקים מלאי חיידקי סלמונלה (הגורמים למחלת מעיים קשה) על העיר דאלֶאס באורגון, שם הזליפו בשמחת החיים האופיינית להם את הנוזל הקטלני בעשרות מסעדות וחנויות מזון. התוצאה: 750 מתושבי העיר חלו קשות. האירוע הזה נחשב עד היום לפיגוע הטרור הביולוגי הראשון על אדמת אמריקה.


	בשעה טובה אורי מסולק מהחווה


	בשלב זה החלה חקירה של האף.בי.איי בשיתוף עם ממשלת אורגון. בראש החקירה עמד צ'רלס טרנר, אז פרקליט פדרלי בממשלת אורגון. יום אחד הופיעה על דלת ביתו סניאסית שהגישה לו עוגה כמחווה של רצון טוב ולסיפתח ליחסים טובים יותר בעתיד. השליחה הלכה לדרכה, טרנר לקח את העוגה, וזו התפוצצה בידיו. חייו ניצלו, הוא המשיך בחקירה, והעלה כמה ממצאים מעניינים, בין השאר קיומה של מערכת האזנה מתוחכמת שעלתה חצי מיליון דולר, שבעזרתה היה אפשר להאזין לכל מילה שנאמרה בכל חדר בקומונה, ולכל שיחות הטלפון, כולל שלי אגב. בעקבות אחת מהשיחות האלה, שבה אמרתי לאשתי שהמקום מזכיר לי מחנה ריכוז, נדרשתי להחזיר את המאלה (המחרוזת עם תמונת הגורו) וסולקתי מהחווה. יצאתי בזמן, שכן מאוחר יותר נאסר לצאת את החווה ומי שרצה הביתה נאלץ לברוח. שבועות מספר אחרי כן, לאחר שהשתתפתי בראיון בתחנת הרדיו KPFA בברקלי, נעשה ניסיון נוסף להתנקש בחיי, הפעם בסיועה של אלת גולף. ההשוואה למחנה ריכוז לא היתה רק שלי. ג'יידו קרישנמורטי, האדם היחיד שרג'ניש לא פסל מבחינה רוחנית, השתמש באותו דימוי עצמו כאשר נשאל בעניין. בחקירת ההאזנות נמצאו גם שלושת אלפים קלטות שהקליטה שילה תוך כדי שיחותיה הפרטיות עם רג'ניש. הקלטות האלה, אף שאינן קבילות מבחינה משפטית, מוכיחות בלי צל של ספק שהגורו ידע בדיוק מה מתחולל סביבו, והיה שותף מלא לכל ההחלטות שהתקבלו באופן רשמי על ידי שילה, וידיה וסיסטר מנגלה. בשלב זה הפך הסיפור לאייטם תקשורתי חם, בעיקר בחוף המערבי. שילה, כאשר לא הופיעה בבתי משפט בתביעות דיבה ומרמה, כיכבה בכל תוכנית אירוח אפשרית. אופן דיבורה הגס, התנהלותה המתנשאת והופעתה המאיימת (מגפי עור אדומים ולפעמים גם אקדח) הפכו אותה למתחרה רצינית לאלקסיס מ"שושלת", סדרת הטלוויזיה הפופולרית ביותר באותן שנים. טד קופל, מבכירי השדרנים האמריקאים, אירח אותה בתוכנית היוקרתית שלו "נייטלין", אך כשהתחילה לקלל נאלץ לגרש אותה בשידור חי מהאולפן - הפעם היחידה בהיסטוריה של התוכנית.


אושו, מחויך, מובל למעצר


	רג'ניש נעצר ומוחזר לאורגון


	באוקטובר 1985 נודע לשילה על ידי וידיה, ששימשה סוכנת כפולה, כלומר עבדה גם בשביל הדוד סם וגם בשביל הדוד אושו, שהאפ.בי.איי. עומד לפשוט על החווה. היא לא בזבזה זמן ונמלטה לפרנקפורט, שם נעצרה כעבור שבוע. סיסטר מנגלה וסוזן הייגן נמלטו לאנגליה, והוסגרו לממשלת ארצות הברית. וידיה נמלטה לדרום אפריקה. רג'ניש עצמו ניסה להימלט במטוס פרטי לברמודה, עם מזכירתו החדשה וקומץ מאנשיו הקרובים, ביניהם רופאו הפרטי והכנופייה ההוליודית. הוא נתפס בשדה התעופה של דרום קרוליינה, שם נעצר עם כל החבורה והוחזר לאורגון. לאחר שבועיים במעצר הוא הובא למשפט. בסך הכל הורשעו בפרשה כשלושים איש, כולל הגורו עצמו. רופאו הפרטי הפך לעד מדינה, קיבל זהות חדשה ונעלם מהעין. רג'ניש עצמו, שנידון למאה שלושים וחמש שנות מאסר מצטברות, הודה בכל ההאשמות שהועלו נגדו וחתם על עסקת טיעון - חצי מיליון דולר שאותם שילם בכסף היחיד שהכיר, כספם של אנשים אחרים, סכום מזערי בהשוואה ל-120 המיליונים שנשפכו לתוך החור השחור שהקים באורגון, וגורש מארצות הברית. היחידים שהצטערו על לכתו היו אנשי המכירות של רולס רויס שאיבדו את הלקוח הטוב ביותר שהיה להם בהיסטוריה של החברה. 90 המכוניות נקנו במחיר הזדמנותי על ידי מיליונר טקסני, והחווה נשארה עזובה עד שנמכרה, למרבית האירוניה, לארגון נוצרי פונדמנטליסטי. התנועה שהקים הצטמצמה פלאים, כמעט כל ותיקיה עזבו, הרופא שביצע אלפי עיקורים בפונה פרסם מאמר חרטה ב"טיימס" של לונדון, שילה, סוזן וסיסטר מנגלה היו מאחורי סורג ובריח, והבעיה היחידה שנותרה בפני רג'ניש היתה מה עכשיו? ועל כך בשבוע הבא. לפרקים הקודמים בסדרה: פרק א', ראג'ניש באגוואן בפונה, פרק ב', הבריחה לאמריקה