 |
/images/archive/gallery/191/330.jpg
איור: דיויד שנון  |
|
|
| לשני שליש מהילדים יש חבר דמיוני |
|
| ילדים שיש להם חבר דמיוני מתרגלים באמצעותו סיטואציות חברתיות מורכבות ולומדים להתמודד עם סמלים אבסטרקטיים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ד''ר דינה ראלט
12/12/2004 15:58 |
|
|
|
|
|
|
|
לכשני שליש מהילדים יש חבר דמיוני עד גיל 7. מחקר חדש שהתפרסם בעיתון המדעי Developmental Psychology מראה שאותם ילדים לא נוטים לוותר כל כך מהר על החברים האלה. ההשערה המקובלת היתה שעם הכניסה לבית הספר יוותרו הילדים על החברים הדמיוניים אבל למעשה אחוז הילדים שדיווחו בגלוי על החברים רק ירד מ- 31 אחוז ל- 28 אחוז.
פסיכולוגים נטו להסתכל על שותפים דמיוניים בעין בלתי אוהדת. כיום משתנה הדעה על פנטזיית החבר הדמיוני. החוקרים הראו שהילד משתמש בפנטזיה הזאת על מנת לתרגל סיטואציות חברתיות מורכבות בסביבה מוגנת ולומד להכיל את הרגשות יחד עם ההיגיון כמו גם ללמוד להתמודד עם סמלים אבסטרקטיים ומחשבות.
המחקר כלל 152 ילדים בגילאי 3-4 ואת הוריהם שרואיינו בנושא, כמו גם מעקב אחריהם שלוש שנים מאוחר יותר כשהגיעו הילדים לגיל 7. בשלב זה דיווחו 65 אחוז מהילדים שבאיזשהו שלב היה להם חבר דמיוני. חבר דמיוני הוגדר כדמות שהילד יכול היה לתאר, כמו למשל פיל קטן, פנתר או ילד נעלם. ככל שהיו הילדים גדולים יותר נטו החברים הדמיוניים להיות מן הסוג הנעלם.
בגיל צעיר, לבנות היו יותר חברים דמיוניים, בגיל 7 הבנים והבנות התאזנו בעניין. 27 אחוז מהילדים סיפרו שהוריהם אינם מכירים את החבר הדמיוני שלהם. לא כל החברים הדמיוניים היו נחמדים, חלקם תוארו כבלתי נשלטים וכמעצבנים.
מעניין מה היו תוצאות סקר כזה בקרב מבוגרים. לאור הנהייה הגוברת אחר סרטי מדע בדיוני נראה שלמבוגרים יש הרבה יותר חברים דמיוניים מאשר לילדים.
Developmental Psychology, 2004, 40, No. 6, 1173–1187
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
