 |
/images/archive/gallery/265/958.jpg אנשי הביצות.
צילום: רויטרס  |
|
|
|
|
| במשך כ-5,000 שנה חיו להם בשלווה תושבי "ארץ הביצות" בעירק, אבל אז בא סדאם, חיסל את תשתית הביצות הייחודית והתעלל באוכלוסייה הפרימיטיבית. לאחרונה מתחיל המקום להתאושש, דווקא בזכות האמריקאים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
גד שמרון
|
|
|
|
|
|
|
|
גורלם של "אנשי הביצות", כ-500 אלף עיראקים שחיו באזור ייחודי, בין הפרת והחידקל, שלדעת לא מעט ארכיאולוגים והיסטוריונים הוא "ערש התרבות האנושית", מעולם לא ממש עניין את פעילי מאות הארגונים השונים לזכויות האדם, החי והצומח.
אורח החיים של אנשי הביצות כמעט לא השתנה ב-5,000 השנים האחרונות. מבני המגורים שלהם היו שילוב של טיט וקש, שנבנו בשטחים גבוהים ומוגנים מהצפה. הם התפרנסו מדגה, מגידול מקנה, קצת חקלאות, ונעו בביצות על גבי סירות מיוחדות, עגולות, בנויות מקני סוף. עד שלפני 14 שנה נחרץ גורלם והכל בגלל רודן אחד בשם סדאם חוסיין. אגב, כאן המקום לתהות ולהתפעל באיזו מהירות התרגלנו להיעדרו של האיש ששנים ארוכות היה חלום הבלהות של הישראלי הממוצע, ושעצם קיומו הצדיק בעיני רוב אזרחי ישראל תקציבי ביטחון אדירים, שהסיטו מיליארדים נדרשים ממערכת החינוך והבריאות לבניית עוצמה נגד "האיום ממזרח", שבדיעבד התברר כריק מתוכן.
אבל נחזור לאנשי הביצות. בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה, ב-1991, מרדו אנשי הביצות נגד שלטונו של העריץ מבגדד, בהנחה שהאמריקנים יבואו לעזרתם. זאת היתה טעות קטלנית, והעובדה שאנשי הביצות הם שיעים, שנחשדו על ידי סדאם כתומכי איראן היריבה, רק האדירה את עוצמת נקמתו. אז, בסך הכל לפני 14 שנה, נושא הדמקורטיה בעיראק עוד לא ממש בער בעצמותיהם של מקבלי ההחלטות בוושינגטון, וכך ניתנה לסדאם חוסיין, שאוצר המילים שלו לא כלל את המילה "רחמים", יד חופשית לצאת מהבוץ ולדכא את המרד של אנשי הביצות. סדאם פעל מהר וביעילות. כמעט כל הכלים המכניים הכבדים בעיראק רוכזו בשולי ארץ הביצות, שטח שגודלו כשטחה של מדינת ישראל.
וכך, בנחישות שמזכירה את הלהט הציוני לייבש את ביצות עמק חפר, עמק יזרעאל והחולה, הוקמו סכרים על כל התעלות שהזרימו מים לארץ הביצות, ועצרו כמעט לחלוטין את אספקת המים לביצות. כל זה נעשה במקביל לפעולת טיהור אלימה של האוכלוסייה, שגורשה בכוח מחוץ לארץ הביצות, מלווה באינספור הוצאות להורג של מי שנחשדו כמסיתים וכמורדים. והעולם שתק. העולם שתק גם כשהתברר שייבוש הביצות הרס את אחד מבתי הגידול החשובים ביותר של עופות המים בחלק זה של העולם, שמיליוני ציפורים נודדות נהגו לפקוד אותו במהלך ההגירה השנתית מאירופה ומסיביר לאפריקה, ובחזרה.
העולם גם שתק נוכח האסון האקולוגי שפקד את האזור בעקבות ייבוש הביצות. האדמה הלחה התייבשה במהירות והפכה לאבק עמוק שנישא לכל עבר. בערים הסמוכות למה שהיה פעם שטח ירוק, נאלצו התושבים להתמודד עם אבק דק שכיסה הכל במעטה לבן כמו שלג. אבל כל זה היסטוריה. תחת הכיבוש האמריקני, השנוא כל כך על רוב אוהבי זכויות האדם, החי והצומח, נהרסו חלקים גדולים של מערכת הניקוז הנקמנית שסדאם ואנשיו בנו. כבר עכשיו, פחות משנתיים אחרי סיום המלחמה, הוצפו מחדש כ-20 אחוז משטח הביצות, ומדענים מדווחים לא רק על התאוששות מהירה של אוכלוסיית הציפורים, אלא גם על תנועת שיבה של אנשי הביצות הביתה, לביצות, ליתושים ולסירות העגולות.
המדענים עדיין תוהים עד כמה הטבע אכן יצליח להתאושש והאם אזור הביצות יחזור להיות כפי שהיה לפני 5,000 שנה , אבל אין ספק שלפחות חלק מהעוול לאדם ולטבע, מעשה ידיו של סדאם, תוקן.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
