 |
/images/archive/gallery/303/248.jpg עיינה אילון
 |
|
|
|
|
| שרונה קראה קטע מסיפור שלך. טייפ שהגיח משום מקום השמיע לך את ג'רי וירון ניגן ושר חנוק מדמעות את דילן. היה מרגש ומכובד, לא זרוק ולא מכופתר. עיינה אילון כותבת מכתב אחרון לאורי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עיינה אילון
11/5/2005 18:40 |
|
|
|
|
|
|
|
כל החברים היו שם, כאלה שהיו איתך בקשר כל יום וכאלה שלא, כאלה שביקרו אותך באיכילוב וכאלה שלא, כאלה שמכירים אותך שנים רבות וכאלה שלא הכירו אותך אישית אבל שמעו אותך ברדיו, קראו את הספרים, התרגומים, הסיפורים והכתבות שלך. היו שם גם אנשים צעירים בהרבה מאיתנו, דור חדש שהיית לו אבא רוחני ומורה לחיים (זוכר שבין שאר המקצועות היית פעם מורה דרך אמיתי באירופה?)
התאספנו שם עצובים, פגשנו פה ושם אנשים שלא ראינו שנים, אתה יודע, כמו בהלוויות. ואז הודיעו ברמקול שהלוויה שלך מתחילה וביקשו לכבות פלאפונים. הרב התחיל בתפילות ומיקי אמר עליך קדיש. היית מת אם היית שומע אותו.
על הקבר הטרי שמנו המון פרחים כי אתה אוהב פרחים. פעם מילאת את הגג שלך בעציצים וצמחים והבאת גנן שיטפל בהם כראוי, אז היו פרחים. ושרונה קראה קטע מסיפור קצר שלך ואז הגיח משום מקום טייפ שצנח ממש למראשותיך והשמיע לך את ג'רי. ירון הביא גיטרה ושר לך חנוק מדמעות את דילן. היה מרגש ומכובד, לא זרוק ולא מכופתר היו שם הרבה אהבה ועצב וגעגועים.
אף אחד לא ממש רצה לעזוב אותך שם ונשארנו לשבת על הרצפה עוד שעות אחדות. הלוואי והיה לי את כשרון הכתיבה שלך, ההומור שלך והיכולת הרגישה שלך לתאר ולרתק. קראתי עכשיו כמה מהמכתבים ששלחת לי במשך השנים מכל מיני מקומות בעולם - כל מכתב הופך אצלך לשירה.
אה, וגם כתבו עליך בעיתונים, ואפילו במבזק של גל"צ הודיעו. היית מאמין? וכאן בערוץ שכתבת בו בשנה האחרונה לא מפסיקות להישלח תגובות מרגשות על אישיותך שהילכה קסם.
כל 26 בפברואר נהגנו לחגוג את יום פגישתנו, אי שם לפני שלושים שנה באולפן המעופש ביפו. אני אמשיך לחגוג כל שנה יקירי כי אתה נצור בלבי לעולמים.
אין ספק אוריליין, העולם יהיה פחות יפה בלעדיך. נשיקות.
עיינה, או כמו שנהגת לכנות אותי בובי.
עיינה אילון היא עורכת בטלוויזה וחברה של אורי מימי גל"צ
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
