 |
|
|
|
|
טעם של בחירה |
|
|
|
|
|
המרפא האיורוודי שי ניר מסביר איך חמשת הטעמים יכולים לאזן לא רק את הגוף אלא גם את הנפש
19/7/2005 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
לא יכולים בלי משהו מתוק בסוף הארוחה? לא מתחילים ארוחה בלי להוסיף מלח ופלפל? או שאתם נמנים דווקא על הסוג שאוהב את החריף? לפי האיורוודה התשוקות לטעמים מהווים ביטוי לשאיפת הגוף לאזן את עצמו. לטעמים חשיבות גדולה מכיוון שדרכם יודע הגוף מאילו יסודות מורכב המזון ועל ידי כך הוא יכול לבחור את המזונות המתאימים ביותר בכדי להשלים את החסר לו.
חוש הטעם, כמו ארבעת החושים הנוספים, מאפשר לנו לקבל אינפורמציה מהעולם החיצון. למזון יש צבע, ריח, טעם, צורה ובמקרים רבים גם צליל (בעיקר בבישול). אלו נקלטים ע"י המוח ומאפשרים לנו לתפוש את אופי המזון וכך להחליט על בחירתו. בחמשת החושים תלויות גם רוב ההחלטות שאנו עושים לגבי ביגוד, בן הזוג, מקום המגורים והרבה בחירות נוספות במהלך החיים.
מכיוון שהמזון בונה את הגוף, לתזונה ולהרגלי האכילה חשיבות גדולה ולכן גם חוש הטעם מקבל מעמד חשוב ברפואה האיורוודית. תחושת הטעם כשלעצמה עושה אפקט פיזיולוגי ונפשי על האדם עוד לפני שהמזון נקלט במערכת העיכול והגיע לרקמות. מזון מקולקל לדוגמא יכול לגרום לאנשים מסוימים תחושת בחילה והקאה רק מהריח, לא כל שכן אם יטעמו אותו. אוכל חריף פותח מיד את כל החושים ואת מערכת הנשימה וגורם להזעה, תחושת שריפה ואפילו לעצבנות יתר, בעיקר אצל טיפוסי פיטה (אש).
לפי המדע המערבי הבנה עמוקה של תפישת הטעם דורשת ידע בפיזיולוגיה, פסיכולוגיה וביו-כימיה. גם באיורוודה זהו תחום רחב הקשור להבנת חמשת היסודות ושלושת הדושות ומצוי בבסיס עקרונות מדע החומרים. הבנת הטעמים מאפשרת את הבנת מנגנוני הפעולה של צמחי מרפא, המזון ושאר החומרים. ננסה לפשט מעט את העקרונות ולהבין את ההשפעות שיש לטעמים על הגוף והנפש. הבנה זו תאפשר לנו לפתח מודעות גבוהה יותר לתשוקות שלנו למזונות מסוימים וגם להבין מתי תשוקות אלו מטעות ודורשות תיקון.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
חמשת היסודות והטעמים
|
|
 |
|
|
לפי האיורוודה הגוף מורכב מחמישה יסודות ולכן עליו לקבל אותם באופן קבוע מהמזון והשתייה על מנת להישאר מאוזנים. חמשת היסודות נמצאים בכל - באטום הבודד, בתא, ברקמות ובגוף כולו. הטבע והיקום מורכבים מאותם חמשת היסודות. במובן מסוים, המובן הפיזי, הם מקבילים לטבלת היסודות של הכימיה המודרנית שגם טוענת שכל חומר מורכב בסופו של דבר מאטומים וצירופיהם. הקבלה זו היא חלקית בלבד מכיוון שחמשת היסודות נמצאים גם ברבדים נפשיים ורגשיים. חמשת היסודות מרכיבים את שלושת הדושות, עליהן למדנו במאמרים הקודמים. לאלו שקראו על האלמנטים ברפואה הסינית, מומלץ להמשיך לקרוא, התפישה האיורוודית שונה לחלוטין.
לכל יסוד יש תכונות הבאות לידי ביטוי במרקם, בצבע, בריח, בצליל ובטעם. לפיכך כל טעם מושפע מההרכב הייחודי של היסודות באותו חומר או מזון. לכן, אם נקפיד לאכול מזון המורכב מכל חמשת הטעמים ונתאים את התזונה לסוג הטיפוס שלנו, נוכל לקבל את כל חמשת היסודות במינונים המתאימים ולשמור על איזון ובריאות הגוף. לפי היגיון זה האיורוודה ממליצה לצרוך אוכל המכיל את כל חמשת הטעמים. מסיבה זו המטבח ההודי הוא מגוון ביותר ולתבשילים ההודיים יש שילובי טעמים שלנו כמערביים נראים מוזרים ולא תמיד טעימים. את אותו ההיגיון של הטעמים ניתן ליישם בעצם בכל מקום כך שלא חייבים לאכול אוכל הודי על מנת להישאר מאוזנים.
התזונה בימינו רחוקה מלהיות מאוזנת בייחוד כאשר בוחנים את הטעמים השונים. הטעמים מר, חריף ומצמת (Astringent ) כמעט שלא קיימים במזון של מרבית האנשים. הרבה מהמאכלים, בייחוד המזון המהיר והחטיפים, הם דומיננטיים בטעמים מתוק ומלוח. טעמים אלו מעלים בעיקר את הדושות קאפה (מים) ופיטה (אש) וזה אולי אחד המפתחות להבין את הסיבות להרבה מן המחלות של העולם המודרני כמו סוכרת, לחץ דם, מחלות לב ומחלות אחרות.
בשלב זה, לפני שאפרט את תכונותיו של כל טעם, מומלץ לעשות את האבחון העצמי של סוג הטיפוס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הטעם המתוק: הזנה, בנייה וחיזוק הגוף
|
|
|
|
|
לטעם המתוק כולנו מורגלים מרגע הלידה מכיוון שחלב האם על פי האיורודה טעמו מתוק. קביעה זו נשמעת מוזרה במקצת, למרות שאם משווים את החלב למלח, קפה או ללימון המייצגים את הטעמים מלוח, מר וחמוץ הרי שהחלב באופן יחסי מתקתק יותר. כאשר בוחנים את הטעמים באיורוודה מתייחסים לדקויות ולגוונים השונים ומדובר בעצם על מתיקות ברמות שונות.
לא תמיד קל לומר איזה טעם יש למזון מסוים, זאת מכיוון שכל מזון מורכב ממספר טעמים כאשר טעם אחד או יותר שולטים. את הטעם ניתן להסיק גם דרך ההשפעה על הגוף. למזונות מתוקים יש השפעה של הזנה, בנייה וחיזוק הגוף. כמובן שכאשר בוחנים את ההשפעות החיוביות של הטעמים צריך לבדוק מזונות באיכות טובה וטבעיים ככל שניתן. אורז, בננה ואפילו בשר נחשבים לבעלי מתיקות. שוקולד וגלידה לא ממש נכנסים בהגדרה של מזון טבעי ולכן לא יזינו את הגוף בצורה אופטימלית, אבל השפעותיו הנפשיות המאוד חיוביות של הטעם המתוק גורמים לנו לחשוק בהם.
היסודות הדומיננטיים בטעם המתוק הם אדמה ומים. האדמה היא הגורם היציב הנותן את המשקל והמסה, ומים הם היסוד המאחד, המחבר הקשור לזרימה. אלו אותם יסודות המרכיבים את הדושה קאפה (מים). לכן הטעם המתוק יגרום לעלייה בקאפה, ומהצד השני יאזן את הדושות פיטה (אש) וואטה (אוויר). מזונות בעלי טעם מתוק יעניקו לגוף את אותן תכונות של היסודות מים ואדמה - תכונות של כובד, יציבות, לחות, שומניות.
הטעם המתוק נותן תחושת סיפוק ומעורר רגשות של אהבה וחמלה. כמו כן הוא מעורר את החושים. מזונות מתוקים מחזקים ומזינים את כל רקמות הגוף ותורמים לגדילה. אולם אם נרבה בצריכת מזונות מתוקים, בייחוד מזונות תעשייתיים המורכבים מפחמימות ריקות אנו עלולים להביא על עצמנו מחלות ובעיות שמאופיינות בעיקר ע"י קאפה גבוהה. מחלות כגון סוכרת, השמנה, אסתמה, סינוסיטיס, גידולים, חסימות מסוגים שונים ובעיות של כולסטרול, כבדות, עצלות, דיכאון וליחה יכולות להיגרם כתוצאה מצריכת יתר של הטעם המתוק.
לטיפוסי ואטה ופיטה או אנשים הסובלים מבעיות של דושות אלו קיימת משיכה טבעית למזונות מתוקים מכיוון שכך הגוף מאותת להם על הצורך באיזון. טיפוסים אלו צריכים להקפיד על תזונה עשירה בטעם המתוק, כלומר התבססות על מזונות מזינים כגון עוף, עדשי מונג, יוגורט ומוצרי חיטה (עדיף כמובן מלאה). כאשר טיפוסי קאפה נתקפים בתשוקה למתוק הדבר יכול לנבוע מתזונה לא מאוזנת שאינה מכילה מתוקים או כתוצאה מרעלים במערכת הגורמים לאובדן השיפוט הטבעי. בבעיה של עודף רעלים, הנקראת "אמה" באיורוודה, יש לטפל באמצעות תזונה וצמחי מרפא לאחר אבחון אצל מטפל איורוודי. טיפוסי קאפה הנתקפים בדחף למתוק צריכים לצרוך מזונות בעלי איכויות טובות שלא יגרמו לבעיות, כמו למשל אורז ופירות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הטעם החמוץ: ממריץ את אש העיכול ומעורר את הגוף
|
|
|
|
|
למזונות חמוצים השפעה מיוחדת. מיד כשהם באים במגע עם הלשון הם גורמים לעיניים להתכווץ, לתיאבון להתעורר ומגבירים את ייצור הרוק בפה. הטעם החמוץ מעורר את הגוף החושים ואת הלב. לכן באיורוודה חומרים בעלי חמיצות כגון רימון, לימון ותפוז משמשים לחיזוק הלב.
במזונות חמוצים שולטים היסודות אדמה ואש. מכאן מגיעות תכונות היציבות והחוזק, שכן יסוד האש מגרה את התיאבון ומחייה את החושים. הרכב היסודות השולטים במזונות אלה מביא לכך שהטעם החמוץ מעלה בעיקר את הדושות קאפה ופיטה ומאזן את ואטה. מזונות אלו הם השניים בחשיבותם אחרי המתוקים בתחום הזנת הגוף וחיזוק.
הטעם החמוץ מעניק חום ושומניות לגוף ולכן בעיקר טוב למערכת העיכול גם ע"י המרצת אש העיכול וגם בכך שהוא משמן את המעיים ומקל על היציאות. צריכת יתר של הטעם החמוץ עלולה לגרום לבעיות שונות הנובעות בעיקר מעודף חום ושומניות. צרבות, בעיות בדם, מחלות עור, בעיות ראייה ובצקות נגרמות עקב צריכה לא מבוקרת של הטעם החמוץ.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הטעם המלוח: פורץ חסימות ומגביר תיאבון
|
|
|
|
|
לטעם המלוח סגולות מיוחדות ולכן נעשה בו שימוש בתרופות איורוודיות מסוימות. אולם בשל כוחו הרב הוא עלול לגרום לבעיות רבות ולכן לא צורכים אותו בכמות רבה מדי בשום מקרה. מזונות מלוחים כגון המלח השולחני ואצות נשלטים על ידי שני יסודות הנחשבים ל"אויבים" - המים והאש, כאשר האש דומיננטית יותר. יסודות אלו מקנים לו את היכולת לפרוץ חסימות, לרכך שרירים נוקשים ולהגביר בצורה דרסטית את התיאבון. הטעם המלוח מגביר את הפרשת הרוק ומעורר את בלוטות הטעם ולכן עוזר בהגברת חוש הטעם ובשיפור תפישת שאר הטעמים, זו אולי הסיבה שמוסיפים מלח כמעט לכל מאכל.
יסוד האש בטעם המלוח מסביר את התופעה שכאשר שמתחילים לאכול מזונות מלוחים התיאבון גדל, מיצי הקיבה מופרשים במהירות, חוש הטעם מתחדד וקשה להפסיק לאכול. תכונה ממכרת זו של המלח גורמת ליצרני המזון להוסיף אותו בכמויות גדולות לכל דבר, בייחוד לחטיפים למיניהם, בכדי לגרום לנו לאכול יותר ממה שאנו צריכים. בכדי לא להגיע להתמכרות וצריכת יתר יש לבדוק את כמות הנתרן על האריזה ובאופן כללי להמעיט בצריכת מלח.
היסודות השולטים בטעם המלוח גורמים לו להגביר את הדושות קאפה ופיטה ולאזן את ואטה. לכן רק טיפוסים מסוג ואטה מרגישים צורך עז במלוח ורק להם מותר לצרוך כמויות יותר גדולות ממנו. לטעם המלוח יש תכונה ייחודית, יסוד המים שבו גורם לספיגת מים מהסביבה. תוכלו לצפות בתופעה זו אם תשאירו מלח בתוך קערית מחוץ לבית. אותה תופעה קיימת בגוף, המלח גורם לאגירת נוזלים, מעמיס על הכליות ועלול להחמיר בעיות של לחץ דם ובצקות. יסוד האש החזק שבו, כאשר נלקח במתינות, יכול לעזור בריכוך שרירים תפוסים ובבעיות של תיאבון, אולם כוח זה מסוגל גם להרוס את הרקמות ומכאן ההמלצה לצרוך מלח במתינות.
למשקיעים מביניכם, המלח הבריא ביותר, לפי האיורוודה, הוא מלח הסלעים הנחשב למלח היחידי שאינו גורם לבעיות של חום בגוף. המליחות שבו עדינה יותר וניתן להשיגו רק בחנויות טבע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הטעם החריף: אנטי בקטריאלי ומעורר חושים
|
|
|
|
|
לחלקנו החריף גורם להזעות, שלשולים, עצבנות, תחושת גרון בוער, ואחרים לא יכולים בלי. ההודים והתאילנדים מכורים לחריף ואוי לו לתייר הרגיש שיאכל באחד מדוכני הרחוב שלהם. בתזונה המערבית הטעם החריף פחות נפוץ. כורכום, זנגביל, כמון, הינג, פלפל שחור ואחרים נחשבים לחריפים במידות שונות. החריף, אם נצרך כתוספת של תבלינים לתבשיל יכול לתרום באופנים שונים לבריאות, וכמו שאר הטעמים אם נאכל ללא בקרה יגרום לבעיות שונות.
הטעם החריף נשלט על ידי יסוד האוויר ויסוד האש. יסודות אלו מקנים לו תכונות של חום, יובש, קלילות, יכולת חדירה ועוד. החריף לפיכך יגביר את הדושות ואטה ופיטה ועם זאת יאזן את הקאפה. אם נצרך במידה, תכונת החום של החריף תאזן את ואטה ותעזור בבעיות עיכול כגון גזים או כאבים. לכן לטיפוסים מסוג קאפה מומלץ יותר לתבל את מזונם בתבלינים, התיבול יעזור בשריפת השומנים והליחה. תופעה מעניינת נצפית אצל טיפוסי פיטה, כאשר הם צורכים חריף הוא מעלה את הפיטה הגבוהה וגורם להם לתחושת כוח וביטחון עצמי מופרז. השפעה זו גורמת להם להתמכר באופן לא בריא לחריפים, ועליהם לפתח מודעות ולהמעיט בהם.
החום והקלילות של החריף מגביר מאוד את ה"אגני", אש העיכול, ולכן הוא טוב לבעיות עיכול המאופיינות בעודף ליחה, כבדות וחוסר תיאבון. החריף מעורר את החושים, גורם להזעה העוזרת בסילוק הרעלים ועוזר בפתיחת חסימות בנשימה ובמקומות נוספים. כמו כן, יש לחריף תכונות אנטי-בקטריאליות והוא אינו חביב גם על טפילי המעיים. מזונות ובעיקר תבלינים חריפים, מסייעים במניעת קרישה (בדומה לאספירין) ולכן מומלצים בבעיות של שומנים ועודף כולסטרול בדם. תכונות אלו הופכות את צמחי המרפא החריפים לשימושיים ביותר למגוון בעיות.
צריכת יתר של החריף עלולה לגרום לבעיות של חום ויובש. אצל אנשים מסוג ואטה זה יתבטא בעצירות וטיפוסי פיטה עלולים לסבול משלשולים. אולקוסים, צמא מוגבר, סחרחורות, אי סבילות לחום, פריחה ובעיות עור שונות יכולות להיגרם מאכילת יתר של חריפים. הזנגביל היבש הוא ייחודי בכך שיש לו גם טעם מתוק המאזן את החריפות ולכן מומלץ יותר מהשאר. גם ההל והציפורן הם תבלינים מיוחדים מכיוון שהאפקט הכללי שלהם הוא קירור, ולכן הם פותחים חסימות ובאותה העת לא מגבירים את האש או הפיטה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הטעם המר: ממריץ את הנפש ומטהר את הדם
|
|
|
|
|
הטעם המר כמעט ואינו מצוי בתזונה המערבית. זו כנראה הסיבה לצריכה המוגברת של הקפה, שהוא אחד המקורות היחידים לטעם זה במערב. דרך השפעותיו של הקפה ניתן לחוש בכל אותן השפעות פיזיולוגיות ופתולוגיות של הטעם המר. הקפה מעורר, ממריץ את הדם ואת מערכת העיכול ומסלק את העייפות והליחה של הבוקר. צריכה מוגברת של קפה מעלה את יסוד הוואטה באופן לא מבוקר וגורמת לבעיות עיכול, עייפות, לחץ דם, נדודי שינה, עצבנות ולתופעות נוספות.
היסודות של מרחב ואוויר שולטים בטעם המר, אותם יסודות הדומיננטיים גם בדושה ואטה (אוויר). יסודות אלו יגרמו לעלייה ביסוד הוואטה ועם זאת יאזנו את העלייה של פיטה וקאפה. פיטה וקאפה הן הדושות השולטות בהרבה מתחלואי העולם המודרני (צריכת יתר של מלוח ומתוק מעלה אותן) ולכן צמחי המרפא המרים הם שימושיים ביותר בהרבה שיטות רפואה כולל הרפואה המערבית. מחקרים שנעשו על אנטיביוטיקה גילו שטעמה מר! לכן הרבה צמחים שניתנים בפורמולות של האיורוודה לא ממש טעימים.
לטעם המר מיוחסות תכונות רפואיות רבות. הוא אנטי-בקטריאלי, אנטי דלקתי, מוריד חום, ממריץ את הכבד ואת הפרשת מיצי הקיבה, מטהר את הדם, מסייע בבעיות עור, מייבש שומנים ומטהר את חלב האם. תכונת הייבוש עלולה לגרום להיחלשות הרקמות ולבעיות פוריות. לכן צריך לנקוט במשנה זהירות גם כאשר לוקחים צמחי מרפא מרים. הטעם המר מצוי באלוורה, דנדליון, פטרוזיליה, כוסברה, חסה וחילבה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הטעם המצמת: מעניק את כוח החיבור, היציבות והקירור
|
|
|
|
|
טעם זה ידוע ברפואת הצמחים המערבית בשם astringent. המצמת הוא הטעם היחידי שאין לו מקבילה במדע המערבי מכיוון שלא נמצאה לו בלוטת טעם בלשון. האיורוודה גילתה שלצמחים ולמזונות בעלי טעם זה יש השפעות מיוחדות ולכן הם מקוטלגים באופן נפרד. בטעם המצמת ניתן לחוש כאשר נוצר יובש בפה ובגרון אך למעשה לא קיימים מזונות רבים המאופיינים בטעם זה. הרימון, בעל כמה טעמים, הוא המפורסם מבין המזונות הידועים כמצמתים, על כן הוא פופולארי מאוד ברפואה האיורוודית. האסטרינג'נטס, המצמתים, שימושיים ביותר במגוון מצבים. המצמת מאופיין ביסודות אדמה ואוויר. יסודות אלו מקנים לו בעיקר תכונת יובש ואת כוח החיבור, היציבות והקירור.
הטעם המצמת מייבש את הדושות קאפה ופיטה שבשתיהן קיים אלמנט המים ולכן מאזן אותן. מהצד השני הוא עלול להוציא את ואטה מאיזון, שהרי הוואטה היא יבשה מטבעה. לטעם המצמת מגוון השפעות רפואיות. הוא בעיקר מסייע בעצירת יציאת נוזלים מהגוף. על פצעים ודימומים נהוג למרוח צמחים בעלי טעם מצמת, הם עוזרים בייבוש הפצע מהדלקת, עצירת הדם ובאיחוי. פנימית, צמחים מצמתים עוצרים שלשולים ומונעים בכך איבוד נוזלים. כמו כן המצמתים מייבשים עודפי נוזלים ברקמת השריר ועל ידי כך מחזקים את שרירי המעי בבעיות עיכול כרוניות ומסייעים בחיזוק שרירי הרחם במצבים של הפלות חוזרות.
שימוש יתר בטעם המצמת יגרום לייבוש יתר, שיביא לעליית ואטה. היובש עלול להביא לכאבים, עצירות, חסימת צינורות ומעברים, יובש בגרון ובעיות נוספות. מספר סוגי עדשים נחשבים למצמתים כמו כן זרעי מנגו וזרעי לוטוס.
המאמר נועד לספק אינפורמציה בלבד ואינו בגדר עיצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה.
בשבוע הבא: מהן תת הדושות?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | מטפל איורוודי מוסמך, סיים לימודי איורודה ב-Pune University ו-Ayurved Shishan Mandal בהודו. התמחה בבית חולים ובקליניקה איורוודית בהודו. מנהל האתר הישראלי לרפואה איורוודית ומטפל בתזונה, אורח חיים, עשבי מרפא וטיפולי פאנצ'ה קארמה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
