 |
|
|
|
|
הדרך היא האושר |
|
|
|
|
|
מדור חדש של ינץ לוי ינסה לבדוק מה עומד מאחורי מילים רוחניות פופולריות. השבוע: אושר
9/8/2005 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
כולנו מכירים את הסיומת המקובלת באגדות הקלאסיות שגדלנו עליהן: אחרי שהתגברו הנסיך והנסיכה על כל המכשולים, הם מתחתנים והאגדה מסתיימת במילים "ומאז הם חיו בעושר ואושר". זה קרה לסינדרלה, לשלגיה, לנסיכה על העדשה ולאחרות. אבל כולנו גם יודעים שהחיים הם לא מעשייה, ואחרי הסוף תמיד יש המשך. האגדות לא מספרות לנו מה קרה לשלגיה או לסינדרלה אחרי סוף הסיפור, ואנחנו יודעים שהאושר תמיד מתפוגג לו ושהחיים הם לא מעשייה לילדים.
בצמד "עושר ואושר" של עולם המעשיות והאגדות, המילה עושר די ברורה לנו, אפילו אם לאוברדרפט שלנו אין מושג במה מדובר. אמנם גם המילה אושר מוכרת לנו, אך האם היא ברורה לנו? מהו למעשה אושר?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
נקודות ורודות
|
|
 |
|
|
האושר מבחינת רובנו הוא היעד המיוחל, גם אם מדובר למעשה ברגעים מעטים שיחלפו במהרה. כל אחד ואחת והצורה שבה מצטייר אצלו/ה יעד המבטחים: אהבה, זוגיות, הצלחה בקריירה, זכייה בבחירות לראשות הממשלה או פלוס בעו"ש. אבל רגעי האושר, השיאים שאליהם אנחנו משתוקקים, חמקמקים. גם לאחר שהושג היעד המבוקש, לאחר שהגענו אל "האושר", השמחה הגדולה הזאת נעלמת, ואנחנו שואפים מייד ליעד אחר, שרק אם נשיג אותו נהיה מאושרים. אם היעד הזה מציאותי, אנחנו עובדים קשה כדי להשיג אותו וחיינו הופכים למסע ארוך של מאמץ שבמהלכו כמה נקודות אושר ורודות שחולפות להן במהרה. לעומת זאת, אם יעד האושר נראה לנו חלומי, פנטסטי או לא-מושג, תלווה אותנו תחושה תמידית של תסכול או החמצה. כך או כך, האושר אינו מנת חלקנו בצורה תדירה, אלא מופיע לפרקי זמן קצרים, לרגעים.
בבדיקה זריזה במילון אבן-שושן תחת המילה אושר נגלה שמדובר ב"נחת, מזל טוב, הרגשה כללית של נעימות הנובעת מהצלחה ומשביעות רצון רבה". אך האם רק בזה מדובר? האם מבחינת העברית האושר הוא בסך הכל תחושה ספציפית אך ארעית שנמצאת אי שם בנקודת מטרה רחוקה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדרך והאושר
|
|
|
|
|
בספר משלי, פרק ט', פסוק ו' כתוב: "עזבו פְּתאים וחיו ואִשְרו בדרך בינה". ומה משמעות אשרו? הלכו. אָשַר הוא הלך. השורש א.ש.ר. מציין "הליכה ישרה, בבטחה ובאומץ". מכאן אנחנו מבינים כי המילה אושר קשורה במשמעותה להליכה, לדרך. השורש א.ש.ר. אינו מצביע על שמחה או על ריגוש כלשהו, לא על הישג ולא על יעד.
אמנם אושר קשור בהליכה ובדרך, אבל לאן הדרך הזאת מובילה ומהי הדרך הנכונה ללכת בה? השפה הסינית מציעה תשובה לשאלות הללו: דַאוֹ בסינית זה דרך. בסינית למילה דאו (דרך) משמעות של דרך רוחנית, אלוהים או ממשות. חכם הדאו הסיני ג'ואנג-דזה כתב שאין מקום שבו אין דאו. הוא הוסיף וכתב שהדאו, כלומר הדרך הרוחנית, מצוי בצרצר, בצואה, בשתן וכו'. הדרך, לפי ג'ואנג-דזה, מצויה בַּכל, בנחות ובגבוה, במה שהינו מלוכלך לכאורה או טהור לכאורה, במה שנחשב ל"טוב" ובמה שנחשב ל"רע".
בפתיחת הדאו דֶה צ'ינְג, ספר היסוד של הדאואיזם, כתוב: "הדאו שתוכל להגדירו איננו הדאו האמיתי". הדרך הרוחנית שנוכל להגדירה, לנסח אותה, לסמן אותה מראש, איננה הדרך האמיתית. החלוקות לדרך וליעד, לאמצעי ולמטרה, לדרך נכונה ולדרך שגויה הן אשליה. הדאו הוא דרך ללא יעד, דרך שלא נועדה להשיג משהו.
נחזור אל העברית: "אושר" מילולית הנו דרך, לפחות מבחינת השורש של המילה. ודרך, ברוח הדאו, אין לה יעד. אין לה גם סוף. אם כן, לחיות באושר זה לחיות בַּדרך, ללכת בבטחה בדרך. להיות מאושר זה להימצא בדרך. אבל בכל דרך יש לעתים מהמורות, מכשולים, קשיים, עליות ומורדות. האושר הוא האישור להימצאותך בדרך - גם ברגעים של קושי, עצב או כאב. האושר איננו דרך ספציפית ומוגדרת. על משקל הפסוק הסיני נוכל לומר: האושר שתוכל להגדירו איננו האושר האמיתי. מטרת הדרך מתממשת בעצם ההליכה בדרך, ולא ביעד או ברגש אחד ספציפי שהושג או יושג. אושר הוא דרך ולא יעד, הוא דרך ולא שיא או פסגה בדרכנו. ושתהיו מאושרים.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | מאחורי מילים רוחניות מסתתרות לעתים קרובות טעויות גדולות וחוכמות קטנות. המדור תרבות הדיבור ינסה לעשות סדר בבלגן.
ינץ לוי הוא סופר, מתרגם, מרצה וטייל ששב וחוזר להודו. בין ספריו "סיפורים מי תהום" ו"הימלאיה בשר ודם" שייצא בקרוב בהוצאת זמורה ביתן. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
