 |
|
|
|
|
האם החמלה מתה? |
|
|
|
|
|
אם סבל הוא חמלה, האם עלינו לשקוע בסבל תמידי כדי להיות בני אדם חומלים? השבוע ינץ לוי בודק מה עומד מאחורי המילים סבל וחמלה
16/8/2005 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
בעידן הטלוויזיה והאינטרנט סבלותיהם של אנשים לכאורה נגישים יותר. תמונות של טרגדיות קרובות ורחוקות מגיעות לסלון ביתנו בשידור ישיר. היה אפשר לצפות שהשידורים השכיחים של סבל בטלוויזיה (צונאמי, פיגועים, פינוי או מלחמה) יסייעו לנו להכיר את סבלותיהם של אנשים אחרים בצורה ברורה יותר. בכך נהיה מודעים יותר לסבל ששורר בעולם, ואולי אפילו נחוש יותר חמלה. אולם הדיווחים התדירים על סבל גורמים רק לקהות חושים. הצפייה בטלוויזיה הופכת כידוע למסע מתמיד מסנסציה לסנסציה. התמונות מעסיקות אותנו לרגע, אך כמו בנטילת מנות סם, אפקט ההתרגלות חזק מכל. אנחנו פשוט לומדים להתעלם. המוח, הגוף והלב מתרגלים ומנת הסם הרגילה אינה משפיעה עליהם. צריך מנה גדולה יותר.
ההיכרות הטלוויזיונית המרוחקת עם אסונות יוצקת כל סוג סבל לתבניות קבועות שמעוררות בנו פחד, אך לא חמלה. הרי העובדה שכל ילד מתרגל, לדוגמא, לראות חלקי גופות מטשטשת בסופו של דבר את הסבל שבאירועים טרגיים כאלה, והחמלה נשכחת. ערוצי התקשורת אינם מעוררים בנו חמלה, אלא מרדימים אותה. האם החמלה מתה?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
סובלים וחומלים
|
|
 |
|
|
כולנו חווים סבל. הסבל עשוי להיות פיזי או מנטלי, קטן או גדול, מודע או לא-מודע. יש כאלה ששומרים את המילה הזאת רק לחוויות קשות מנשוא, טרגיות במובהק. אך הסבל נפוץ הרבה יותר: הוא עשוי להיות קטן או גדול, נדיר או יומיומי. האם חשבתם פעם על המילה סבל, המילה עצמה בעברית? מה מסתתר מאחוריה ולאילו מילים אחרות היא קרובה?
המשמעות הפשוטה של סָבַל היא "נשא משא". המשמעות הראשונית של סֵבֶל היא "משא, נטל, מעמסה" (מכאן המילה סַבָּל). העברית מספרת לנו שסֵבל הוא נטל, מעמסה או קושי שאנחנו נושאים על גבינו. את המידע הזה תמצאו בכל מילון עברי.
קשר מפתיע שלא תמצאו במילון עברי רגיל הוא הקשר בין סבל לחמלה. בהמשך הדברים נראה ששתי המילים הללו קרובות אחת לשנייה יותר ממה שנראה לעין. המילונים הרגילים אינם מגלים לנו את המשמעות החבויה במילה חמלה.
לפי אבן שושן חמלה היא "רחמים, רגש של אהבה ורצון לעזור לזולת בצרתו". ואכן, בדרך כלל אנחנו מתייחסים לחמלה כאל רגש. אולם כדי לברר מהן המשמעויות המסתתרות מאחורי המילה חמלה, עלינו לברר מה מקור השורש שלה. וכדי לעשות זאת, יש לבקר במחוזות הערבית, אחותה של העברית:
חַמַלַ בערבית זה נשא. משמעותו של אותו השורש במשקלים אחרים היא פשוט "סָבַל, נשא בעול, העמיס משא, הטיל (תפקיד או אחריות)". חַמְל זה "סֵבל, משא, נטל".
חמלה וסבל נובעים משורשים שונים אך זהים במשמעותם. שניהם מציינים נשיאה של משא. העברית מספרת לנו שגם בסבל וגם בחמלה אנחנו נושאים משא, סובלים/חומלים. מבחינה זו העברית מזהה בין סבל לחמלה ובכך היא מציעה לנו חידה שמעלה שאלות כמו האם העברית מתכוונת לומר לנו שחמלה היא פשוט סבל או שסבל הוא פשוט חמלה? אם סבל הוא חמלה, האם עלינו לשקוע בסבל תמידי כדי להיות בני אדם חומלים? האם יש משמעות לכך שסבל וחמלה כל כך דומים?
בואו נעמיד את שתי המילים, חמלה וסבל, זו מול זו ונראה מה הדמיון ביניהם חושף בפנינו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האם חמלה היא רגש?
|
|
|
|
|
חידת הזהות או הדמיון בין סבל לחמלה עשויה לשלח אותנו למסע שבו נבדוק את הקשר והזהות בין השניים בחיינו. החידה הזאת רחבה, אישית וחורגת ממה שאפשר לכתוב בעמוד אינטרנט אחד.
סבל איננו רגש. הקדישו לזה מחשבה קצרה ותראו שכך הדבר. רגש עשוי להסב לנו סבל (עצב, כעס, אבל וכו') וגם תחושות גופניות מסבות לנו סבל (כאב, גירוד, עקצוץ וכו'). הסבל הוא תחושת המעמסה שיוצרים הרגשות והתחושות הגופניות האלה, אך הוא עצמו אינו רגש. אם כן, חידת הזהות בין סבל לחמלה אומרת לנו שגם חמלה איננה רגש. ברור שבשפה המקובלת כיום חמלה היא רגש, אך העברית מספרת לנו שבמשמעותה המקורית, בדומה לסבל, היא אינה רגש.
דבר נוסף: יש חוויות, מצבים ורגשות שמסבים לנו סבל, כלומר גורמים לנו לחוש מעמסה. סבל גורר אחריו לעתים קרובות פעולה. אנחנו מנסים להפיג את הסבל, כלומר להקל על המעמסה. לפעמים אנחנו מצליחים ולעתים נכשלים. הזהות בין סבל לחמלה מתארת את החמלה באופן דומה: חמלה גוררת לעתים קרובות פעולה שנועדה להקל על המעמסה.
חמלה, כמו סבל, קשורה קשר הדוק לפעולה, פעולה חומלת שנועדה להקל על המעמסה. אולם החידה טרם נפתרה. הרי בכל זאת, סבל וחמלה הן שתי מילים נבדלות. מה ההבדל ביניהן? מה ההבדל בין המעמסה של סבל לבין המעמסה של חמלה? הרי סבל אינו חמלה וחמלה אינה סבל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קלחת הסבל
|
|
|
|
|
כדי להבין מה ההבדל בין החומל לסובל, נפנה אל האנגלית: Compassion זה חמלה באנגלית. מילה זו מורכבת מ-com ומ-passion. משמעות התחילית com היא "יחד", "בשיתוף", "בהשתתפות". משמעותה המקורית של passion שמקורה בלטינית הוא "סבל". Compassion הוא "סבל משותף", "סבל ביחד". האנגלית מצטרפת לעברית ומספרת לנו שחמלה היא סבל משותף: נשיאה משותפת במעמסה. חמלה היא נשיאה משותפת עם זולתי במעמסה, בסבל. הנשיאה הזאת מתבטאת בפעולה, ברגש, בתחושות ובהתנהגות.
אבל איך אפשר לשאת בנטל/סבל של מישהו אחר? לא כאן המקום להציע תשובות כלליות ותיאורטיות בנוגע לנושא כל כך מעשי, אך העברית והאנגלית רומזות לנו כי החמלה שאני לוקח על עצמי קשורה בראייה שהסבל שלי והסבל של זולתי הוא אותו סבל אחד, אותו הנטל. בחמלה אני רואה ששנינו נושאים בנטל. זה מצריך כמובן לראות את הסבל, ולא להתעלם ממנו. כשאני רואה ששנינו נתונים באותה קלחת סבל - ראייה זו מולידה מאליו חמלה: שני הצדדים, הסובל והחומל, נושאים מעמסה. ראייה זו היא בעצם החמלה.
חמלה היא עצם הראייה הכנה של הסבל שלי ושל זולתי, בלי חיפוש אחר צדק, אשמה, דירוג, ניתוח או זיהוי בעיה. הראייה, ההבנה הזאת, מצויה גם כשאנו מביטים בקרוב וגם ברחוק: גם בין בני משפחתי, חברי ועמיתי לעבודה וגם בהתבוננות בבני אדם ויצורים רחוקים, בין אם הם מתנחלים, ערבים, דרוזים, יהודים חובשי כיפה או חשופי קודקוד, בריטים, הודים, פולנים או סתם מישהו שאני נתקל בו ברחוב. ראייה זו משנה את ההתנהגות שלנו ואת דפוסי החשיבה שלנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משפט פשוט אחד
|
|
|
|
|
לנוכח סבלו של מישהו אחר, קלחת הסבל עשויה להתנסח במשפט פשוט אחד: "הסובל שמולי מרגיש כמו שאני הרגשתי כשאיבדתי את _________." כאן המקום שכל אחד ואחת מוזמנים להשלים באופן האישי ביותר: את אמא שלי, את העבודה שלי, את הרגל הימנית שלי, את החברה שלי, את החופש שלי וכדומה. אם ממלאים את החלק החסר במשהו שבאמת היה כואב לאבד אותו, במישהו או משהו ספציפי, התחושה שתעלה בבית החזה תצבע את סבלו של האחר בצבעים אחרים. צבעים שלאורם אפשר להבין את המקום שבו הוא מצוי. זו הראייה הפשוטה שהסבל של זולתי הוא הסבל שלי, שאני וכל אדם אחר מצויים באותה קלחת סבל. לי לקחו דבר שהיה חשוב לי, ולזולתי לקחו דבר שהיה חשוב לו.
בחמלה משתנה אופן הפעולה והדיבור, ההתנהגות והחשיבה שלנו. במקום להחליט מי צודק ומי אשם, האם הסבל ראוי או שגוי, אנחנו פשוט מכירים את החיים, מכירים בכך שהאני הקטן שלי והאני הקטן של האחר די דומים בעצם, שהסבל שלנו בעצם די דומה, שכולנו נתונים באותה קלחת סבל. גם זו חמלה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | מאחורי מילים רוחניות מסתתרות לעתים קרובות טעויות גדולות וחוכמות קטנות. המדור תרבות הדיבור ינסה לעשות סדר בבלגן.
ינץ לוי הוא סופר, מתרגם, מרצה וטייל ששב וחוזר להודו. בין ספריו "סיפורים מי תהום" ו"הימלאיה בשר ודם" שייצא בקרוב בהוצאת זמורה ביתן. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | יש מצבים שמסבים לנו סבל, כלומר גורמים לנו לחוש מעמסה. סבל גורר אחריו לעתים קרובות פעולה. אנחנו מנסים להפיג את הסבל, כלומר להקל על המעמסה. לפעמים אנחנו מצליחים ולעתים נכשלים. הזהות בין סבל לחמלה מתארת את החמלה באופן דומה: חמלה גוררת לעתים קרובות פעולה שנועדה להקל על המעמסה. חמלה, כמו סבל, קשורה קשר הדוק לפעולה, פעולה חומלת שנועדה להקל על המעמסה. אולם החידה טרם נפתרה | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
