 |
 |
|
|
|
|
| מיתוסים הם דרך טובה לדבר על מה שאי אפשר אף פעם לדבר עליו: אלוהים. סדרה של ה-BBC מפענחת את החוכמה שמיתוסים היווניים
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
תומר פרסיקו
15/11/2005 18:50 |
|
|
|
|
|
|
|
המיתולוגיה היא אחד הכלים המרכזיים שפיתח האדם במסעו אל האלוהי. הצורך לדבר על האלוהות (ועל הדרך אליה) היה קיים תמיד, ותמיד המענה עליו לא היה פשוט. קל לראות שהשפה שלנו פשוט לא בנויה לדבר על האלוהים: כל מילה בשפה, כל מושג, מבדיל ומבודד את העצם אליו הוא מכוון, מוציא אותו מתוך קבוצת הכלל ומצביע עליו ספציפית, כלומר במנוגד לכל דבר אחר. הדבר בולט לעין כאשר אנחנו משתמשים בניגודים ("שחור" מול "לבן", "יפה" מול "מכוער"), אבל הוא קיים תמיד: כאשר אנחנו אומרים "שולחן", אנחנו בעצם אומרים "לא-כל-הדברים-שאינם-שולחן". המילה מגדירה, כלומר מגדרת: תוחמת גבולות, מבליטה, מבדלת. כמו שדמות בתמונה אפשר לראות רק בקונטרסט לרקע, מילה אפשר להבין רק אל מול כל המילים האחרות, דבר אפשר לתפוס רק בניגוד לכל דבר אחר.
אך מה נעשה עם מה שאינו כלל "דבר", ומה נעשה עם מה שהוא כל הדברים כולם? בין אם נניח שהאלוהות היא מחוץ ליקום, טרנסצנדנטית לו לחלוטין, ובין אם נניח שהיא פשוט כל היקום כולו, ברור שהשפה שלנו לא יכולה "לתפוס"
אותה, ועל כן גם לא שכלנו. אם אלוהים אינו שום דבר, ברור שאי אפשר למתוח סביבו גדר של הגדרה. ואם הוא כל הדברים כולם, ברור שאין אפשרות להנגיד אותו מול משהו אחר. זוהי המשמעות של המימד המוחלט של האלוהות: היא אינה במשחק היחסי כמו כל דבר אחר. אי אפשר להציב אותה ליד דבר אחר כדי "למדוד" אותה. המוחלט אינו מתמסר לדיבור, ועל כן דיבור ישיר על המוחלט הוא תמיד רווי סתירות, פרדוקסלי, ובסופו של דבר גם שקרי.
המיתולוגיה נותנת לאדם כלי חשוב בניסיונותיו להעביר רעיונות גבוהים ועמוקים על מה שאינו ניתן כלל למדידה. דרך סיפור אלגורי אנחנו מונחים להבין אמיתות שאינן ניתנות לדיברור ישיר (או אף כאלה שניתנות, אך שקשה מדי לעכלן בצורה בלתי מעובדת). כבר אפלטון ראה במיתוסים היווניים סיפורים היכולים ללמדנו על המימד המוחלט של המציאות. חז"ל דיברו על ספר איוב כעל משל, וכך רואה גם משנת הרמב"ם וגם תורת הקבלה את סיפור גן עדן: פחות כתיאור עובדתי בעל משמעות מילולית, ויותר כאלגוריה לתהליכים כלל-קוסמיים, או פנים-נפשיים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
עידן המיתוסים לא פס
|
|
|
 |
|
|
|
ומדוע כל האקספוזיציה הזו? כדי לספר על הפקה חדשה של ה-BBC שעולה בערוץ 8: שני פרקים המספרים שני מיתוסים יווניים גדולים: יאסון המחפש אחרי גיזת הזהב, ואודיסאוס המבקש לחזור הביתה אחרי הניצחון על טרויה. הסדרה מתייחסת לשיח המיתי כשדה פורה למשמעויות הרלוונטיות לחיינו אנו, גוף של ידע המדבר על החיים כמסע הרוחני יותר מאשר פיזי, ואשר רומז לנו איזו צידה לדרך כדאי שניקח, ואיך כדאי שנשתמש בה.
זו אינה הפקה הוליוודית, לטוב ולרע. מי שמצפה לאפקטים מרשימים יתאכזב. מאידך, מי שמצפה לניתוחים נאים של הנראטיב, מובאים מפי מומחים בעלי שם עולמי, ימצא את מבוקשו. הפרק השני, על האודיסאה, מוצלח הרבה יותר בעיני, ומאפשר הצצה ממשית לחוכמת החיים הרבה החבויה בין פרקי המיתוס האדיר שמיוחס להומרוס, ונכתב כנראה כשמונה מאות שנה לפני הספירה.
מי שחושב שעידן המיתוסים פס טועה מאוד. היום, כמו בעבר, מיתוסים נולדים חדשים לבקרים. מספיק להציץ ברבים מהמאמרים שמתפרסמים באתר זה כדי להיווכח עד כמה המיתולוגיה שוקקת חיים, עולה ופורחת. מיתוסים קבליים מוצגים לצד מיטב מיתוסי העידן החדש, וכל אחד מהם צופן בתוכו משמעויות אינספור, עמוקות יותר ועמוקות פחות. התבוננות מחדש במיתוסים העתיקים יכולה לשפוך בשבילנו אור על גם על מלאכת המיתולוגיזציה של ימינו.
הפרק הראשון בסדרה "ענקי המיתולוגיה" ישודר ב- 20.11 ב- 21:30 בערוץ 8.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
