 |
/images/archive/gallery/440/829.jpg מתפללים מוסלמים בחג הקורבן.
צילום: epa  |
|
|
|
|
| גם בקוראן יש סיפור על אב שמקריב את בנו למזבח האל. איד אל אדחא, חג הקורבן המוסלמי שנחגג בימים אלה, הוא חג שמקדש את הכניעה הטוטאלית לאלוהים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
2/1/2007 9:35 |
|
|
|
|
|
|
|
בימים אלה חוגג העולם המוסלמי את חג הקורבן, איד אל אדחא. אז נכון, הבודהא מאוריון לא הכניס את מוחמד לפנתיאון, אבל המוסלמים, שמהווים חמישית מאוכלוסיית העולם, לא שמעו על הבודהא הגלילי וחוגגים את חגיהם כרגיל.
השנה איד אל אדחא, ערב ראש השנה הנוצרית וצום עשרה בטבת נפגשו, כמו להזכיר שכל צאצאי אברהם תקועים יחדיו לעוד הרבה זמן, ובאמת באברהם עסקינן וגם בחשיבותו של המונותיאיזם לתושבי האזור.
איד אל אדחא שמצוין עם תום החאג', העלייה לרגל למֶכָּה הקדושה, הוא חג שמוקיר את נכונותו של אברהם להעלות את בנו כקורבן. בקוראן יש סיפור המקביל לסיפור התנ"כי שבו אברהם נכון להקריב את בנו כמצוות האל. בקוראן לא מצוין שמו של הבן, אך מסופר על חלום שחלם אברהם ובו צווה על ידי אלוהים להקריב את הנער. האב והבן, ששמו לא נזכר, היו מוכנים לציית לציווי, אך ברגע האחרון האל עצר אותם וכבש הוקרב במקום הנער. בפירושים מאוחרים לקוראן נאמר שהבן הוא ישמעאל. לפי האמונה מזרעו של ישמעאל יצא שבט קֻרַיש, שבו נולד לימים מוחמד, אחרון הנביאים. החג אם כן מציין שלוש מעלות של שלושת המשתתפים בסיפור הדרמטי: כניעתו של אברהם לרצון האל, צייתנותו של הבן לאביו ורחמיו של אלוהים על שניהם ובכלל.
העלאת בעל חיים
לעולה במקום אדם מבדילה את אברהם ואנשיו מהריטואלים של "עובדי האלילים" שחיו בסביבה. יש לכך חשיבות מיוחדת, שכן הנביא מוחמד, בתקופת ההתהוות של האיסלאם במאה השביעית לספירה, התגורר במכה שבה ובסביבותיה חיו שבטים פאגאניים לצד יהודים ונוצרים. מוחמד עצמו נולד למשפחה של עובדי צלמיות והוא נלחם בתופעה בנחישות. העיר מכה עצמה היתה מקום פולחן לצלמיות והיום היא מסמלת את המקום שבו הושמד המנהג.
בחאג' עורכים עולי הרגל מסע אל הולדת האיסלאם: הם מבקרים במכה שב חי הנביא, מקיפים את אבן הכַּעְבַּה, פוסעים במקום שבו פסעה הגר אם ישמעאל בחיפוש אחר מים, מבקרים במעיין שהציל את חייו של ישמעאל, עולים להר שבו ניתן האיסלאם למוחמד, מגיעים לעיר הקדושה מדינה, שבה נמצא המסגד של מוחמד, ועוד ועוד, בקיצור - חווים על בשרם את ההיסטוריה של דתם במהלך החג הגדול שהוא המקבילה המוסלמית לפסח. מיליוני אנשים מכל קצוות העולם מגיעים לאזור מכה ומקיימים יחדיו כמה ימים של חג, קדושה וטקסים שמתוארים כחוויה יוצאת דופן - בגדי העלייה לרגל הבהירים המיוחדים, תחושת הקהילה, השהות מחוץ לבית באוהלי בד וללא חשמל, הישיבה סביב המדורות, הביקור במקומות הקדושים, הצפיפות והאנרגיה - כל אלה הם ריטואל מתמשך ומרגש במיוחד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מצווה גדולה להגיע אל הכעבה ולנשקה
|
|
|
 |
|
|
|
סיפור נוסף בקוראן שמקביל לסיפור תנ"כי מסביר את קדושתה של מכה: לאחר ששרה אמנו (או אִם תרצו - האם החורגת של המוסלמים) דרשה מאברהם להרחיק את הגר וישמעאל, הוא לקח את השניים עד מכה והותיר אותם שם. הגר וישמעאל נותרו ללא מים והגר, שיצאה לחפש מים עבור בנה הרך, החלה לרוץ בין שתי גבעות. בינתיים הילד חפר בחול ברגלו עד שלפתע נבע במקום מעיין מים שהותיר את האם והילד בחיים. עולי הרגל שמגיעים למכה במסגרת מצוות החאג', שהיא אחת מחמשת "עמודי האיסלאם" (יחד עם צום, מתן צדקה, תפילה והכרזת נאמנות), רצים בין שתי הגבעות שנקראות צַפַא ומַרְוַה וביניהן נובע המעיין הקדוש – הזמזם. עוד מקום קדוש לאיסלאם שנמצא באזור מכה הוא ג'בל נור, הר האור, המקום שבו קיבל מוחמד את הקוראן מהמלאך גבריאל (ג'יבריל).
אברהם לא נטש את בנו. הקוראן מספר שהאב שב לבקר את הגר וישמעאל וביחד עם הבן טיהר את אבן הכַּעְבַּה שבמכה מהפולחן האלילי שהיה נהוג במקום. האבן הגדולה היתה קדושה עוד לפני היות האיסלאם והיום נוהגים עולי הרגל להקיף אותה שבע פעמים, אליה הם גם פונים בעת תפילותיהם היומיות, בכל מקום בעולם. המוסלמים מאמינים שהכעבה נוצרה על ידי המלאכים לאחר הגירוש מגן העדן כדי שסביבה יעבדו את האל אדם וחווה וצאצאיהם.
העלייה לרגל היא מצווה גדולה וברכה גדולה אף יותר היא להגיע אל הכעבה ולנשקה. רק מעטים מתוך ההמון העצום מצליחים לעשות זאת והם מסכנים תוך כדי כך את חייהם.
מוחמד המשיך את מלחמתו של אברהם בפאגאניזם. עולי הרגל של היום מקיימים ליד מכה טקס של ידוי אבנים בפסלים (שהם בעצם קירות אבן ולא יותר) המסמלים את השטן ואת הפולחן האסור.
|
|
|
|
|
|
|  | | הכעבה בערב הסעודית
| /images/archive/gallery/338/812.jpg  | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
