 |
הבמאי דיוויד לינץ' בדרכו ארצה וינחת פה בשבוע הבא, כשהמניע העיקרי שלו הוא קידום המדיטציה טרנסדנטלית, שאותה הוא מתרגל מזה 35 שנים. ב-2006 לינץ' הוציא את הספר "לתפוש את הדג הגדול" שבה הוא מתאר את הקשר בין מדיטציה ליצירתיות, וכיצד הוא שואב השראה מהחוויה הטרנסצנדנטלית ביצירת סרטים, ציורים, פסלים, צילום, מוזיקה ואפילו בניית רהיטים.
אחת מהמטרות המוצהרות של האגודה למדיטציה טרנסצנדנטלית היא קידום השלום העולמי, וגם לינץ', מסיבה זו, ייפגש עם ראש הממשלה אולמרט ועם הנשיא פרס. לינץ' מגיע כאורח של ביה"ס לקולנוע סם שפיגל, יקיים כיתת אומן עם התלמידים, וגם הרצאות פתוחות על הקשר בין קולנוע למדיטציה.
בספר שלו הוא מסביר שכל עניין היצירה הוא "תפיסת הדגים הגדולים". אם תתפוס רעיון אחד גדול, האחרים יבואו גם. מכאן והלאה צריך פשוט לפעול, להגיב ולהרגיש. נראה שלינץ' עושה עם תמונות ומוזיקה מה שהמשורר עושה עם מילים – צירופים מרומזים ומעוררי השראה. הדג הגדול, הרעיון הבסיסי, מנחה אותו כמו חזון, ואוסף את הדגים הקטנים יותר, הפרטים, הפנים, המקומות, תנועות והמצבים.
בדרך כלל לינץ' מסרב להסביר את פשר היצירות שלו ומעדיף פשוט לתאר איך הן נוצרו. התעלומה נשארת חידתית גם עבורו. סביב סרטיו תמיד מתנהל אותו ויכוח - יש צופים שמוותרים ומחליטים שאין שום דבר להבין, בין אם אהבו ובין אם לא. רבים אחרים מנסים ליישם ליישם מפתחות פרשניים בניסיון לפצח את החידה. כמה תיאטראות באירופה אפילו שכרו פסיכואנליטיקאים כדי להעניק לקהל ענף להיאחז בו. פעם אחת סטודנט לקולנוע אמר לו ש"אני אוהב את הסרטים שלך אבל אני תמיד יוצא ואומר לעצמי שלא הבנתי כלום". לינץ' ענה: "תתחיל למדוט, חבר."
כשלינץ' נשאל על סרטו האחרון "אינלנד אמפייר", הסרט המפורק וההזוי מכל סרטיו, הוא אומר שהרעיון המרכזי הוא שאישה נמצאת בצרה. אבל כל מי שראה את הסרט לא מסוגל למצוא סיפור מעשה - אולי בגלל שאין כזה. לינץ' לא עבד לפי תסריט מוגמר, אלא סביב דמות ראשית ואווירה. לינץ' חוזר ומתאר את עשיית הסרט בעזרת הדימוי החביב עליו: רעיונות הם כמו דגים, הם באים אל התודעה שלך כשאתה משתוקק אליהם, ולפעמים הם בורחים. מדי פעם אתה תופש אחד גדול, והקסם מתחיל.
|
 |
 |
 |
 |
|
/images/archive/gallery/783/157.jpgמתוך ''ראש מחק'' צילום:  | | |
|
|