 |
/images/archive/gallery/106/126.jpg נתן זהבי
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| נתן זהבי מתרעם על בעלי ההון שמשתמשים בריווחי הקונצרנים להשקיט את מצפונם |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
נתן זהבי
10/6/2004 19:03 |
|
|
|
|
|
|
|
אנשים מאשימים אותי בדמגוגיה זולה בכל מה שקשור לטענותי בנוגע למצב הכלכלי. הם צודקים.
ביום רביעי ראיתי את המסמך המצולם "זהב לבן-עבודה שחורה", של טלי שמש במסגרת התכנית עובדה.
כן, זאת תהיה דמגוגיה זולה לומר שעובדי הקבלן הנאנקים בחום הכבד במפעל, ועובדים עבודה פיזית קשה תמורת שכר זעום בכל קנה מידה -ללא תנאים סוציאלים, להם זכאים עובדים האחרים במפעל, ללא הגנה כלשהי מפני מי שעושק אותם. העובדים הללו מפחדים פחד מוות לדבר. כי אם הם ידברו, הם בחיים לא ימצאו עבודה באזור.
מפעלי ים המלח מעסיקים אלפי עובדים ונותנים תעסוקה להרבה עסקים נילווים שמשמשים כספקים חיצונים, מובילים, וספקי שירותים. אם מישהו מעובדי הקבלן יפתח את הפה הוא יוחרם,ינודה, יחוסל מקצועית.
מפעלי ים המלח מרוויחים כל שנה טונה כסף, טפו, טפו, טפו. בלי עין הרע. מרוויחים ומעבירים את הרווחים למדינה (תמלוגים), לבעלים (דוידנדים) ולעובדים הקבועים, שמרוויחים שכר נאה והטבות.
עובדי הקבלן הם מיעוט שולי. הם עושים את העבודה הסופר-שחורה והם לא הדירו עד יום רביעי בערב שינה מעיניו של איש. הם בטוח מאד גאים ומאושרים שישראל צומחת, כי הצמיחה תביא לשגשוג, והשגשוג יביא עושר ואושר. אה כן. למשפחת עופר, בעלת השליטה.
בני משפחת עופר הנמצאת בצמרת בעלי ההון בארץ ובעולם תורמת הרבה לצדקה,לבתי חולים,למוסדות תרבות. אבל נראה לי שאף אחד מבני המשפחה לא התלווה, ולו לכמה שעות, לאחד מעובדי הקבלן העובדים במפעלים, מהם משפחת עופר גוזרת קופון שנתי שמן. יש לי הרגשה שאם מישהו מהם היה טורח לעשות זאת, הוא היה דואג לשנות את מצבם.
אבל סליחה. זוהי דמגוגיה זולה. אני בטוח שבעלי מפעלי הנעליים הגדולים בעולם (אלו שבארצות מזרח אסיה) להם מפעלים וקווי ייצור אדירים. גם באלו, מעסיקים קבלני משנה ילדים בני 8-12, שעובדים בשכר אפס, במקסימום, שעות בתנאי ניצול מחפירים.
אני בטוח שאותם בעלי הון מיליארדרים, היו משנים את אופן הפעלת קווי הייצור, אילו רק מביטים בעיני הילדים האומללים, כורעים תחת עול קבלני המשנה. כי הרי המיליארדרים הללו הם אנשים טובים: הם תורמים לצדקה, למוסדות תרבות, לבתי חולים. אבל גם זו דמגוגיה זולה. סליחה.
תנאי חיו של הפועל, כבודו הנרמס, דאגתו לילדיו שהולכים לבית הספר בלי סנדביץ – הכל חשוב. באמת, בעיה קשה. אבל לא מספיק חשובה, כנראה, בכדי שתעמוד בראש דאגותיו של מי שמנהל את כלכלת המדינה, ויודע לספור רק במיליארדים.
בעלי עסקים גדולים שמגלגלים מחזורי ענק של מיליארדי שקלים בשנה או מאות מיליונים, שאוכלים סושי וסמוק סלומון בארוחת בוקר, ושותים שמפנייה בועידות כלכליות חשובות אחר הצהריים, ויוצאים במטוס הפרטי לארוחת ערב עסקית חשובה בפאריז - אותם אנשים חשובים ועסוקים לא יכולים למצוא זמן לרדת אל העם. אבל בכדי להרגיע את המצפון שלהם הם תורמים לחברה מריווחי החברות שהם עומדים בראשם. אותם רווחים שנוצרו מעושק הפועלים שעובדים עבודת פרך. כל זאת בכדי שלבעלים יהיה רווחי ענק מהם יוכלו לתרום לרווחת שכבות המצוקה. שיט, גם זו דמגוגיה זולה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
יולי עופר, בעל השליטה במפעלי ים המלח
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
