 |
|
|
|
|
איך עובדים מסכי LCD ופלזמה? |
|
|
|
|
איך זה עובד? ארז בן-ארי מפצפץ עוד תעלומה טכנולוגית |
|
|
|
|
|
|
|
|
לאט לאט, כך נראה, מתקרבים הימים שבהם מסך טלוויזיה יהיה דבר קטן, שטוח ודק כמו תמונה, ומפלצות מתכת וזכוכית כמו מסכי השפופרת הנפוצים כיום יצטרפו אל טייפ הקסטות בפינת הנוסטלגיה. מספר טכנולוגיות עומדות לרשת את מקום המפלצות, ושתיים מהן כבר איתנו – מסכי גבישים נוזליים (LCD) ומסכי פלזמה.
שני סוגי המסכים מבוססים על כך שמשטח המסך עשוי מרשת של תאים, כמו תשבץ. גודל כל תא הוא בסביבות 0.2 מ"מ (תלוי בדגם המסך) והוא מורכב משלושה תאים קטנים עוד יותר, שלכל אחד צבע אחר מבין שלושת צבעי היסוד של הטלוויזיה – אדום, ירוק או כחול. על-ידי שינוי בעוצמת ההארה של כל אחד משלושת צבעי היסוד, יכול המסך ליצור קשת שלמה של אלפי גוונים. העין האנושית מסוגלת להבחין בכ-17 מיליון גוונים, וזה בערך טווח היכולת של המסך.
מאחורי הקלעים מכיל המסך רשת צפופה של חוטים מיקרוסקופיים, שבעזרתם שולט המחשב בתאים ופוקד עליהם להיכבות או להידלק, ובאיזה צבע. התאים משנים את צבעם עשרות פעמים בשנייה, וכך נוצרת האשליה של תמונה נעה.
ההבדל המהותי בין הטכנולוגיות הוא הצורה שבה כל תא נדלק וכבה. במסכי LCD, כל תא מכיל חומר בשם המוזר "גבישים נוזליים". הסיבה לשם, שלכאורה סותר את עצמו, היא שהחומר הוא למעשה נוזל סמיך, המורכב מגבישים. הגבישים מגיבים לזרם חשמלי על-ידי "התפתלות", וכך חוסמים או מאפשרים מעבר של אור. החומר לא פולט אור בעצמו, ולכן מאחורי הגבישים יש מקור אור (במסכי מחשב, למשל, משתמשים לרוב בשפופרות פלורוסנטיות שטוחות).
במסכי פלזמה, לעומת זאת, במקום מקור אור גדול, כל תא הוא למעשה נורת פלורסנט זעירה. גם נורות פלורסנט ביתיות, וגם אלה שבמסך הפלזמה, מכילות תערובת של הגזים ניאון וזנון (Xenon). במצב כבוי, האטומים של הגז זזים בקצב רגיל, ולכן לא קורה כלום (אגב, גם קצב "רגיל" הוא מהיר מאוד בסטנדרטים אנושיים). כאשר עובר זרם חשמלי, מוצפים התאים באלקטרונים, שהם חלקיקים בעלי מטען חשמלי שלילי. האלקטרונים נעים במהירות מצד לצד בתוך התא, ובדרך פוגעים באטומי הגז. התנגשויות תת-אטומיות אלה גורמות לאטומים של הגז לפלוט פוטונים – חלקיקי אור.
הפוטונים הם למעשה אור אולטרה-סגול, ולכן אינם נראים לעין. כדי לגרום לאור להיראות, מצופים התאים בשכבה של חומר זרחני, וכאשר האור האולטרה-סגול פוגע בו, הוא זורח באור נראה.
(ארז בן-ארי)
| |  | |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
