מחסור בירוקים
פארק ענק בלב גוש דן, אלפי מבנים היסטוריים שמורים ומיליוני דונמים ירוקים מחוץ לעיר. ככה נראית ישראל על הנייר. הגופים הירוקים מצליחים להעביר תוכניות ירוקות למהדרין, אבל הן כל-כך גרנדיוזיות שלאף אחד אין מושג ירוק איך אפשר לממן אותן. אז אולי עדיף היה לחשוב בקטן יותר - אבל גם לבצע?
אך למרות הכל, לא כולם ממהרים להתרגש. למשל, השופט בדימוס שלמה שהם, המכהן כיום כנציב הדורות הבאים אומר: "אולמרט ושברצביין מאיימים שהכל יישאר ככה? בסדר, שהכל יישאר ככה. צריך להיות קצת צנועים ולהשאיר משהו לילדים שלנו. גם אם יש 9,000 דונם ולא נעשה בהם כלום, ולא יהיה פארק - אז מה יקרה? גם הטענה שיש מחסור בדירות בישראל אינה נכונה, מאחר שהמרחקים קצרים ואפשר לבנות בבאר-שבע". גם שר הפנים לשעבר, אברהם פורז, אימץ גישה דומה. לדבריו, "לא בוער לנו כלום. אף אחד לא אמר שמחר בבוקר כל הפארק צריך להיות נטוע. אם זה ייקח 50 שנה, מה יקרה? הבעיה עם בנייה היא שאתה יודע איפה אתה מתחיל ולא איפה אתה גומר. ברגע שהראשון נכנס, נכנס גם השני ואין לזה גבול". צריך לזכור שגם הטענה כי כסף פרטי של יזמים יממן את התוכניות הלאומיות - אינה כל-כך פשוטה. לדברי ח"כ חמי דורון, שגם היה יו"ר "השדולה למען פארק איילון", " אין שקר גדול יותר מטענת האוצר שמכספי הבנייה יוקם הפארק. באוצר לא מסכימים 'לצבוע' כסף. לפי גישתם, הכל נכנס לקופה אחת והפריץ מחלק. לקחת כסף הם יודעים, אבל הם נותנים רק למי שהם רוצים והתפיסה הירוקה אף פעם לא באמת עניינה אותם". גם דני קייזר, מהנדס העיר תל-אביב, מציין כי "האוצר נוהג בצורה לא הוגנת". לדבריו , "אם באוצר היו אומרים שכל שקל מנדל"ן בשטח יושקע בבניית הפארק, אז ידיהם היו נקיות ואפשר היה לקחת 600 דונם, הבטלים בשישים, ולקבל מימון להתחיל בהקמת התוכניות והתשתיות. בפועל, האוצר לא אומר זאת ולא יודעים מהיכן יבוא הכסף". אבל כל מי שמעורה במציאות הנדל"ן בארץ יודע, שכלל לא בטוח שההמתנה תעשה טוב לקרקעות. לדברי חברת הכנסת לשעבר נחמה רונן, שגם כיהנה בעבר כמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, "אני חוששת מאוד שהפארק יהיה כישלון. הזמן לא עושה טוב לדורות הבאים, ומשרד הפנים צריך להראות איך נפנה את כל הפלישות לקרקע שרק הולכות ומתרבות. עוד 10 או 20 שנה נגלה שחצי מהשטח 'הלך' בגלל פלישות ולא בגלל יזמים. "בכל העולם המערבי כבר למדו לתת ליזמים לממן את הפארקים. כשהבאתי בזמנו חברה פרטית שתניח כבל חשמלי לאורך הירקון, בתמורה להקמת שביל אופניים, כולם התנגדו. בסוף העבירו את הכבל ויש שביל אופניים שכולם מהללים ומשבחים". את הדוגמה הטובה ביותר לחסרונות ופגעי הזמן ניתן למצוא כבר היום בפארק דרום בתל-אביב, שאמור להיות הגבול המערבי של פארק איילון. כבר לפני כ-20 שנה אושרה הקמת הפארק בשטח של כ-1,000 דונם, שמהם פותחו, בעיקר בשל מגבלות תקציביות, רק כמחצית. מי שחולם על פיתוח המחצית השנייה של הפארק צריך להגיע למקום כדי לראות שהוא כבר מאוכלס כולו בפולשים למיניהם, שאף אחד לא מאמין שניתן לפנות במהרה. בשורה התחתונה, למרות שקשה מאוד להצביע על טובים ורעים בסיפור הזה, קשה להתווכח עם הטענה שיזם חרוץ היה הופך את כל אותם השטחים הפתוחים שנמסרו לו לשמלת בטון ומלט, אבל לפחות היה מעשיר תוך כדי את קופת המדינה ואולי גם מסייע ליתר השטחים הפתוחים, הפארקים והבתים לשימור להיראות כמו שהבטיחו לנו הארגונים הירוקים.
נא להמתין לטעינת התגובות
