בדומיין של הקרימזון קינג
איך הצילה האינטרנט את הדינוזאורים של הרוק המתקדם. פרק מהספר "רוק מתקדם: משנות השישים ועד היום"
תרומתו של האינטרנט לרוק המתקדם היא רבת ממדים:
1) באמצעות הרשת יכולים חובבי הפרוג לעקוף את חמש חברות המוזיקה הגדולות ולפנות ישירות לחברות המתמחות ברוק מתקדם אותנטי וחסר פשרות.
2) מידע על הופעות, אלבומים חדשים ולהקות חדשות בתחום זורם בחופשיות, במהירות, ללא מתווכים ובעלויות אפסיות, ללא תלות באמצעי התקשורת המסחריים.
3) המסחר האלקטרוני המודרני מאפשר לחובבי הרוק המתקדם לרכוש במהירות רבה אלבומים נדירים מכל מקום בעולם בעזרת כרטיס אשראי ובלי לחטט בחנויות.
4) חובבי הרוק המתקדם יוצרים מעגלים חברתיים חדשים המאפשרים תקשורת משופרת, סחר חליפין, תמיכה הדדית, רב-שיח ביקורתי, עדכונים שוטפים וניצול זמן ומשאבים טוב יותר. קבוצות דיון ברשת מאפשרות להם לבטא את דעותיהם ורעיונותיהם על המוזיקה
5) תוכנות שיתוף קבצים מאפשרות למאזינים מתחילים להתרשם ממגוון גדול של אלבומים ויצירות רוק מתקדם ומרחיבות את האוספים של המאזינים המנוסים.
והחשוב מכל, בזכות האינטרנט חובבי הרוק המתקדם חשים שהם כבר לא לבד. חובבי פרוג מקוונים תופסים עצמם כחלק מקהילה גלובלית, קוסמופוליטית, לגיטימית ופעילה של מאזינים. גם בישראל התפתחה קהילה מקוונת של חובבי רוק מתקדם, בעיקר סביב פורומים בפורטלים כמו נענע ותפוז, וחבריהם מקיימים מפגשים ומפיקים אירועים. "כשלמדתי במכללה גיליתי את האינטרנט וזה שינה את חיי לנצח" כתב מייקל אוסטריץ', מנהל הפורטל הפרוגרסיבי Progscape.com. "הבנתי שיש עוד המון להקות שמנגנות את המוזיקה הזאת ושיש עוד אנשים שמאזינים לה. בד בבד, האוסף שלי החל לגדול בקצב שעדיין אינני יכול להסבירו".
מבחינה כמותית, האינטרנט לא הביא למהפכה תודעתית סוחפת ביחס לרוק מתקדם. כוחם של כלי התקשורת המרכזיים נותר גדול כשהיה, והרוק המתקדם נעדר מהם כמעט לחלוטין. אבל מבחינה איכותית, שינה האינטרנט את חיי הגרעין המתרחב של חובבי הפרוג במידה כזאת שמבחינתם מדובר בעידן חדש. אם בשנות ה-80 הם האמינו שרוק מתקדם הוא בגדר קוריוז היסטורי, הרי שמאז הקמת רשת האינטרנט הם נחשפים למוזיקת פרוג חדשה בכמות שלא זכורה כמותה.
אם בעבר נדרש אספן של רוק מתקדם לשוטט בסמטאות ניו יורק, לונדון, פריז או רומא בחיפוש אחר תקליטי ויניל מאובקים במחירים מופקעים, כעת הוא יכול להשיג את האלבומים הנידחים ביותר במחירים סבירים (לעתים אף בחינם, בתוכנות שיתוף הקבצים) ומבלי לקום מהכיסא. כל אלבום שולי משנות ה-70, שמכר בזמנו פחות מאלף עותקים, נעשה כעת נגיש במרחק של מספר קליקים בלבד. חובבי רוק מתקדם יכולים להכפיל ולשלש את אוסף הדיסקים שלהם תוך שבועות ספורים. הצורבים הביתיים הפכו כל חובב מוזיקה לבית חרושת פרטי לייצור דיסקים, וכך התפתחה לה תרבות דיגיטלית של סחר-חליפין בין מכרים.
חלק מהגרעין הקשה של מחתרת הפרוג נולד מתוך הפנזינים (fanzine), מגזיני המעריצים של כוכבי הרוק המתקדם הקלאסיים. הפנזינים, פרסומים עצמאיים שכל אחד מהם מוקדש ללהקה מסוימת, נדפסו בתחילה על נייר והופצו ללא תשלום בדואר או מיד ליד. עד מהרה הפנימו הפנזינים את המהפכה הדיגיטלית ורבים מהם עברו להתקיים ברשת. הם מופצים כיום בכל העולם בדואר אלקטרוני לרשימות דיוור ללא תשלום. תת-תרבות זו החלה ליצור בשנות ה-90 מעגל אדוק של תומכים עקשניים במוזיקת רוק מתקדם, שפעלו בניגוד לכל היגיון כלכלי. להקת קרוואן זכתה לפנזין Where But for Caravan Would I, להקת אֶמֶרְסוֹן לֵייק ופַּאלְמֶר לפנזין ELP Digest, גֶ'נְטְל ג'איֶינט ל-Proclamation, גֶ'טְרוֹ טאל ל-A New Day, קינְג קְרימְזוֹן ל-Elephant Talk, ופיטר האמיל ו-ואן דֶר גְראף ל-Pilgrims. הגחלת סביב להקת יֶס נשמרת בהתמדה באמצעות הפנזין הבינלאומי Notes from the Edge, וסצינת הקַנְטֶרְבֶּרי הפרוג-ג'זית נדונה בפנזין Facelift. בפנזינים אלה כותבים מעריצים ביקורות על הופעות ואלבומים, מפיצים שמועות ורכילויות, מספרים על מפגשים עם אמני רוק מתקדם ולעיתים אף עורכים עמם ראיונות מפורטים. הפנזין של ג'נטל ג'איינט, למשל, פירסם ניתוחים מוזיקולוגיים רציניים של יצירות הלהקה, כולל חוברות תווים של העיבודים המלאים שלהן. רשת האינטרנט, בניגוד לכלי תקשורת חד-כיווניים כמו הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות, מאפשרת לחובבי רוק מתקדם לתרום לשיח התקשורתי ולשתף אחרים בידע שצברו באמצעות כתיבת ביקורות ויצירת מאגרי מידע בשימוש חופשי ללא תשלום. אנציקלופדיית גיברלטר היא דוגמה טובה לפרויקט קהילתי מקוון על בסיס התנדבותי, הפועל ללא תקציב וללא משכורות, שצמח לממדים מפתיעים מאז אמצע שנות ה-90. המאגר מכיל מידע מעודכן וביקורות תמציתיות על מאות להקות רוק מתקדם מכל התקופות, החל במפורסמים ביותר וכלה בנידחים שבהם. האנציקלופדיה היא כלי אקדמי רב עוצמה בידי חובבי רוק מתקדם בארצות הברית ובאירופה. פרויקטים כאלה, לצד המגזין החלוצי פרוגרסיב-וורלד, מאגר המידע המצוין אולמיוזיק ושרשרת של פורטלים, מגזינים מקוונים ומדריכים תומכים בשלל שפות, יצרו תשתית טכנולוגית חשובה להבטחת שרידותו של הרוק המתקדם בשנים הקרובות. מאגר המבקרים המלומד של גנוסיס הקים תשתית של ביקורות ממגוון אספנים מנוסים. הרבעון המודפס אֶקספּוֹזֶה מפרסם כמעט אלף ביקורות על אלבומי פרוג מדי שנה ורוכש מנויים חדשים באמצעות נוכחות מקוונת. פורטל ProgArchives מכיל מידע על יותר מ-1,500 להקות פרוג, והמספר ממשיך לעלות. המדריך העצמאי ProgReviews.com, פרי יוזמתו של עורך יחיד, אסף יותר מ-1,000 ביקורות במאגרו. הפורטל הקהילתי התוסס Progressive Ears צבר בזמן קצר אלפי חברים רשומים מיותר מ-60 מדינות, שכתבו במהירות רבה יותר מ-1,000 ביקורות. מספר תחנות רדיו וירטואליות משדרות לראשונה רוק מתקדם מסביב לשעון לאורך כל ימות השנה: אתרים כמו Progrock.com, ProgRadio.com ו-DeliciousAgony.com מקדישים עצמם בלעדית לז'אנר. גם ספרי הרוק המתקדם והביוגרפיות של הלהקות שנכתבו בשנות ה-90 נמכרים כיום בעיקר באמצעות חנויות ספרים מקוונות ומאפשרים להרחיב את הדיון האקדמי במורשת הפרוג.
אורי ברייטמן, לשעבר עורך תרבות בגלי צה"ל, הקים ומנהל את "המדריך העברי לרוק מתקדם" באינטרנט. ספרו, "רוק מתקדם: משנות השישים ועד היום", ראה אור בשנת 2005 בהוצאת מפה.
נא להמתין לטעינת התגובות
