 |
|
|
|
|
בלי-טות' |
|
|
|
|
|
חיבורי ה-Bluetooth של גדי שמשון מתערבבים ומשבשים זה את זה, אבל כמכור לחדשנות טכנולוגית הוא מסרב לחזור לחוטים
27/3/2005 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני רגע, תוך הקלדת פסקת הפתיחה, פסק העכבר מלהגיב. זה לא עכבר סתם, זה פאר היצירה של החברה המובילה בעולם לייצור עזרים היקפיים למחשבים, מיקרוסופט, חלק מהסט היוקרתי והיפה והנוח להפליא האחרון שהיא הוציאה לשוק. בפעמים הראשונות עוד חשבתי שמשהו דפוק בייצור, אבל היום אני יודע שאני אשם. שוב דיברתי בטלפון הסלולרי במרחק של פחות מחצי מטר מהמקלדת.
גם הטלפון וגם הסט המיקרוסופטי המהודר מחוברים למחשב דרך בלו-טות' (Bluetooth). גם האוזניה של הסלולרי – אתם יודעים, זאת שאלה שאומרים "רוה"מ" ב"חדר מלחמה" עונדים על החולצה. בלו-טות' הוא פרוטוקול תקשורת אלחוטית מהירה לטווח קצר בין מכשירים שונים, המשמש רכיבי מחשב היקפיים, מדפסות, טלפונים סלולריים והציוד הנלווה שלהם. תיאורטית, התקשורת הזאת מאפשרת יצירת רשת בטווח הקצר שחוסכת לכולנו המון חוטים מיותרים. מיטב היצרנים העולמיים תומכים בסטנדרט הזה. במקרה שלי אלה הם מיקרוסופט, נוקיה ומוטורולה.
היה גם יצרן אירי עלום כלשהו, שאת המתאם למחשב ("דונגל") מתוצרתו סיפקה סלקום יחד עם הסלולרי שמכרה לי. המתאם לא עבד טוב, כי הוא לא רגיל לחלונות XP. סט המקלדת והעכבר של מיקרוסופט פתר את הבעיה – הדונגל שלהם מדבר שוטף עם חלונות. וגם עם המקלדת. והעכבר. ואפילו הטלפון. ואפילו האוזניה של הטלפון – לא שיש מה לעשות איתה במחשב, אבל גם היא מתחברת. וכולם חיים יחד באושר ועושר, לתועלת ולמען האדם המודרני.
כמובן, כל עוד אני לא משתמש בטלפון במרחק של חצי מטר ומטה מהמקלדת. במקרה כזה, העכבר קופא. לעומת זאת, אם אני מניח את האוזניה על כרית התמיכה לכף היד של המקלדת, ובדיוק מגיעה שיחה,כל עמוד או מסמך שאני נמצא בו נגלל מיד עד למטה, ואז קופץ בדילוגים אקסטטיים בחזרה. שיחה עם האוזניה עצמה אפשרית רק בתנאי שהסלולרי נמצא בטווח ביטחון מיתר הערכה, אחרת שומעים צרצורים בקו בכל פעם שאני מקליד מלים מסוימות – או אומר אחרות, כנראה גסות מדי.
השאלה ההגיונית המתבקשת היא, כמובן, למה לא לחזור לאחור? למה לא לשלוף את העכבר עם החוט (שהוא דווקא לא רע בכלל) ולשלוח את הבלו-טות' המדוגם לעשות צרצורים בזמן שיחות הטלפון של מישהו אחר? נכון שקל מאוד להתרגל לעבוד ללא חוטים, אבל זה לא שהתפנה מקום על השולחן, כי גם המטען והסוללות הנטענות זקוקים למרחב. לא זו הסיבה.
כמו כל שאלה טכנולוגית משמעותית, התשובה האמיתית באה מתחום הפסיכולוגיה: התמכרתי. טכנולוגיה חדשה ומגניבה שעושה את צעדיה המבטיחים הראשונים – לא להיות שם? יעלה כמה שיעלה, ייתקע כמה שייתקע – גם אם זה אומר לשלוח עכשיו את הטור הזה בעזרת פקודות תפריטים מהמקלדת, עד שהעכבר יתאושש. הטכנולוגיה לא היתה מתקדמת אם היתה מציעה לנו מוצרים מושלמים, ואם לא היינו אנו, חובביה, מוכנים להסכין עם חבלי קליטה כאלה ואחרים. מתישהו הרי לא תהיה שום בעיה עם ציוד בלו-טות', ואז יגיע הזמן לעבור לדבר הבא שעדיין ראוי רק למי שמצליח להתגבר על הבעיות החדשות, שלא כל אחד יכול לקנות ולהשתמש בו כאילו כלום.
| |  | |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 | |  | | עורך את מגזין איגוד המפרסמים "אותות". היה העורך הראשון של וואלה ונענע | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
