 |
/images/archive/gallery/282/937.jpg שלמה ינאי
צילום: ארכיון מעריב  |
|
|
|
|
| בוקר אחד נגמרה לשלמה ינאי הקריירה בצבא. במקום להיעלב, בחר לצלול לתוך שנת טירונות מאומצת בשוק האזרחי. אחרי שלוש שנים הוא חתום כמנכ"ל על ההצלחה המסחררת של "מכתשים-אגן" |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
עמיר רפפורט
1/4/2005 9:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"סליחה ששירתתי". זו היתה כותרת לספר שתיכנן האלוף שלמה ינאי לכתוב לאחר פרישתו מצה"ל. לפני שלוש שנים התייעץ ינאי עם מנהלים בכירים במגזר העסקי לגבי דרכו החדשה באזרחות וגילה לאכזבתו שרבים מהם מתייחסים אליו כאל "גנרל", "עם כל הקונוטציות השליליות", כדבריו .
"אמרו לי, 'אתה כגנרל בטח לא תבין' או 'אתה כגנרל בטח תהיה נוקשה'. אפילו בכירים שהסכימו להיפגש איתי ודווקא דיברו אלי בצורה מאוד אוהדת, הרגשתי שהם שבויים בתוך הסטיגמה כנגד הקצינים הבכירים שפורשים מצה"ל. עד כדי כך שאמרתי לעצמי, חבר'ה, סליחה ששירתתי". הספר לבסוף נדחה, ככל הנראה לצמיתות.
ינאי השתלב בשוק האזרחי אחרי טירונות בקונצרן "כור" שנמשכה שנה. במהלכה למד את רזי הסקטור העסקי והתכונן לתפקיד מנכ"ל החברה המוחזקת "מכתשיםאגן", חיבור בין החברות "מכתשים" מבאר שבע ו"אגן" מאשדוד, אשר חולשת כיום
על עוד 37 חברות בת ברחבי העולם.
ינאי לא רק נמנע מכתיבת הספר, הוא גזר על עצמו דממה תקשורתית מוחלטת.
רק אחרי שנת הטירונות ועוד שנתיים כמנכ"ל מכתשים-אגן התרצה לבסוף והסכים להתראיין, לא מעט בזכות התעודה הראשונה שהוא יכול להציג: מכתשים-אגן צמחה בשנתיים האחרונות בשיעורים גבוהים מאוד ואף יותר משילשה את הערך שלה עד כדי 1.5 מיליארד דולר. החברה רכשה לעצמה מעמד בליגת העל של החברות העולמיות שמייצרות חומרי הדברה להגנת הצומח, והיא אחת מארבע החברות שמרכזות את העניין הגבוה ביותר בבורסה מבחינת נפח המסחר במניות שלהן.
יש כבר כאלה שעושים השוואות בינה לבין "טבע" האגדית. למרות שהדמיון עודנו מוגזם, השגשוג משתלם לינאי גם באופן אישי בגובה הבונוסים ובשווי האופציות של החברה שהוא מחזיק בידיו. סכומים של שישה אפסים, ולא, הוא לא מרגיש צורך להתנצל על כך.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
שחור מכל הכיוונים
|
|
|
 |
|
|
|
גם בצבא, שבו העביר את מרבית 53 שנותיו, דברים לא הלכו לשלמה ינאי בקלות. הוא לא השתייך לקליקה של סיירת מטכ"ל והצנחנים ששלטה במטה הכללי עשרות שנים, הוא לא היה סחבק ולא התחנף לקצינים שהיו מעליו לאורך הדרך, כפי שמקובל. עבור קציני שריון עם כומתה שחורה כמותו, הטיפוס בסולם הדרגות מפרך, אפילו אם הם ניחנים בחלקלקות לשון, ולינאי אין החלקלקות הזאת. הוא מתנסח היטב, אבל תמיד מאופק ושוקל כל מילה.
ינאי גדל בתל אביב והתחנך בבית הספר צייטלין של האליטה האשכנזית-דתית. הוא עצמו לא החשיב את עצמו מאז ועד היום כאדם דתי. כמו בתים רבים אחרים באותה תקופה, בית ינאי התנהל בצל טראומת השואה שממנה ניצלו ההורים. האב שעלה מצ'כיה היה מסתובב חנוט בחליפה באמצע הקיץ, מתגעגע לתרבות אחרת, אירופית.
לשריון הצטרף ינאי אחרי הסבה מהמשטרה הצבאית. מלחמת יום כיפור הביאה אותו להישאר בצבא לאורך זמן, בניגוד גמור לתוכניות המוקדמות. במלחמה שימש כסגן מפקד פלוגה בבית הספר לשריון. מהמלחמה יצא עם עיטור המופת ועם כוויות ביותר ממחצית שטח גופו, 30 אחוז כוויות בדרגה שלישית. הוא נפגע מטיל מצרי, שהדליק את מכל הסולר ואת התחמושת בטנק שלו, שספג את הפגיעה הקטלנית במהלך כיתור העיר סואץ יומיים לפני שהפסקת האש נכנסה לתוקף. איש מאנשי הצוות שהיו עימו לא שרד. הוא עצמו הצליח לקפוץ איכשהו מתוך הטנק הבוער כלפיד חי. לאחר החילוץ עבר חצי שנה של טיפולים רפואיים ו-14 ניתוחים.
עוד קודם לכן, כבר בימים הראשונים של המלחמה, נפצע ינאי מרסיסים בכל חלקי גופו. בשל התעקשותו לחזור לחזית, בניגוד לעצת רופאיו, זכה לעיטור מופת על שחילץ בידיו פצועים מתוך טנק שבער בלילה השחור של קרבות החווה הסינית. לאחר ששב אל בית החולים, שרוף, קיבלה את פניו אותה אחות שממנה ברח ללא אישור אחרי הפציעה הראשונה.
מסלול השירות של ינאי כלל פיקוד על גדודים, על חטיבות ועל אוגדות שריון, פעם במערך המילואים ופעם במערך הסדיר, בדיוק על פי הספר. כשפרצו אירועי מנהרת הכותל באוקטובר96' כבר היה אלוף פיקוד הדרום.בתפקידו האחרון בצה"ל, כראש אגף התכנון (אג"ת), הנהיג ינאי תוכנית חומש ש"מתגלגלת" משנה לשנה. לימים אימץ את שיטת התכנון הזאת גם במכתשים-אגן.
ממרומי הקומה ה-27 של מגדלי עזריאלי, כשממול נשקפות הלשכות החדשות של שר הביטחון והרמטכ"ל, הודף ינאי את התפישה שקציני שריון הם יותר קשוחים, יותר ממושמעים ויותר מרובעים מאשר האחרים. "נתקלתי בהרבה יותר מרובעים במקומות אחרים מאשר בשריון. כל הדיבורים בצה"ל על 'אדומים' ו'שחורים' (צבע הכומתה - ע.ר) הם הכללות שאף פעם לא אהבתי. גם אמרו שדופקים את השחורים ושהשחורים לא מקודמים. אישית, קודמתי לא בגלל שהייתי שחור ולא קודמתי לא בגלל שלא הייתי אדום. הכל בגלל יכולות.
"מצד שני, בחילות שבהם הטכנולוגיה מהווה מרכיב יותר משמעותי בעשייה, כמו השריון, מתפתחת תרבות יותר סדורה, יותר דידקטית. אתה יכול לראות את זה בדוגמה בולטת שהיא לאו דווקא השריון אלא חיל האוויר, שם המשמעת, הסדר וההקפדה על נוהלי ארגון,לא רק על כללי טיסה,מפותחים ביותר".
קציני צבא אמורים לנהל דיאלוג עם התקשורת? והרקע להבנת העובדות. לכל היתר אין מקום, לא לרכילות, לא לפי-אר ולא לשימוש מניפולטיבי בתקשורת לצורכי קידום אינטרסים אישיים".
אולי התקשורת אשמה?
"לא. מעולם לא באתי אליה בטענות. אני לא מכיר שום דבר שנכתב בעיתון שמישהו בצבא לא אמר אותו. אף עיתונאי לא חלם באמצע הלילה חלום. הוא כנראה קיבל אינפורמציה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תמונת ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
הסיכום של בוגי
|
|
|
|
|
|
|
אחרי שסיים את כהונתו כראש אג"ת שימש ינאי כעמית מחקר במכון וושינגטון לענייני ביטחון, בהמתנה לבחירה אפשרית כסגן הרמטכ"ל בהתמודדות מול האלוף גבי אשכנזי. בבוקר 11 בספטמבר 2001 שהה בניו יורק, באמצע הרצאה בפני חברי מועצת המנהלים של המכון, בבניין שצופה על מגדלי התאומים.
"תוך כדי סקירה קלטתי בזווית העין מטוס שטס נמוך מימין לשמאל", הוא משחזר. "המטוס נעלם מאחורי מגדל אחד ואז ציפיתי לראות אותו ממשיך בדרכו. פתאום ראיתי כדור אש ענקי ואחד מחברי מועצת המנהלים שהאזין להרצאה שלי בשיחת ועידה בטלפון מקליפורניה צעק 'וואו'. הוא ראה את מה שאני ראיתי באמצעות הטלוויזיה. מיד אחרי הפגיעה במגדל השני ניתנה הוראה לפנות את כל הבניינים במנהטן. אחד הדברים שהכי הבהילו את האנשים שהיו איתי היתה העובדה שמכשירי הטלפון הסלולריים שלהם הפסיקו לעבוד. הרגעתי אותם, אמרתי להם שעל סמך הניסיון שלנו בישראל בסך הכל מדובר בקריסה זמנית של הרשת שמתרחשת אחרי פיגוע".
בפברואר 2002 מונה משה בוגי יעלון לרמטכ"ל. "יומיים שלושה אחרי שבוגי מונה, הוא קרא לי ואמר שהחליט שגבי אשכנזי יהיה הסגן שלו. אמרתי לו, 'אתה מבין שהמשמעות היא שאני אשתחרר' והוא ענה שכן. בוגי הוציא סיכום ראיון קצר ולפיו 'הקצין ישתחרר'. התקשרתי לגבי אשכנזי, איחלתי לו הצלחה, למחרת כבר הייתי בבית וזהו".
היית בשוק? ככה מסיימים קריירה של יותר מ-30 שנה ?
"לא, לא נדהמתי. כל מי שנמצא במערכת צבאית צריך לדעת שבאופן עקרוני בשלב מסוים יש סוף לקידום. יש אחד שמצליח להיות רמטכ"ל, כל האחרים כנראה יצטרכו בשלב זה או אחר לפרוש ומי שלא מכין את עצמו לעניין הזה לא פועל נכון. בשביל טובת הארגון וגם בשביל החלמה נכונה צריך לשמור על העיקרון שלפיו או שאתה עולה למעלה או שאתה יוצא החוצה. מי שלא נבחר צריך לקבל את זה בצורה בוגרת ולתת הזדמנות לאחרים. בגלל זה לא הייתי מעוניין לשמוע על עוד תפקיד במערכת שהציעו לי".
אחרי התאוששות בבית התוודע ינאי לתדמית הלא טובה שיש במשק האזרחי לבכירים שפורשים מצה"ל. בהקשר הזה אומר האלוף רן גורן, יושב ראש ארגון גמלאי מערכת הביטחון "צוות", שהנכונות להעסיק פורשי צבא נמוכה מאוד וכי יש קצינים בכירים רבים, כולל אלופים, שמתקשים למצוא עבודה כאשר הם יוצאים לאזרחות, עד כדי כך שחלקם פותחים משרדים פרטיים "ועושים הצגה כאילו הם עובדים".
"הרבה מאוד פעמים נתקלתי בהכללות על קצינים בכירים", אומר ינאי. "כן, חלק מהדימוי המקובל על אנשי צבא הרווחנו ביושר. היו כמה כשלונות של אנשי צבא בתפקידי ניהול באזרחות שמתוכם נולד הדימוי. לא עשיתי סטטיסטיקה, אבל אני חושב שיש מעט אנשי צבא שהצליחו בתפקידי ניהול בסקטור העסקי, כיוון שרק מעט ניגשו לתפקידים האלה מלכתחילה".
ולמה בכל זאת בחרת להיכנס?
"כי הרגשתי שמיציתי את חוויית השירות הציבורי. הגעתי למסקנה שאני רוצה לעסוק בניהול. אני לא רוצה לעסוק ביזמות פרטית, לא רוצה לעסוק בתיווך, לא מעוניין להיכנס לתחום הבטחוני. אני כן רוצה לנהל חברה במגזר הפרטי-עסקי".
ממש לפני שפסע אל התחום האזרחי, עלתה בכל זאת אפשרות לתפקיד בטחוני קוסם: שמו הועלה כמועמד להיות ראש המוסד אחרי אפרים הלוי. אך ראש הממשלה אריאל שרון בחר בידידו משכבר הימים, האלוף במיל' מאיר דגן. "זאת לא היתה בדיוק התמודדות", אומר ינאי. "ראש הממשלה אמנם ראיין אותי, אבל אני כבר ממילא ראיתי את עצמי במקום אחר, משוחרר מצה"ל, בתהליך חיפוש של תפקיד אזרחי לגמרי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
טירונות של אלופים
|
|
|
|
|
|
|
עם השחרור התגאה ינאי גם בתואר אקדמי במנהל עסקים, כולל קורס עסקי באוניברסיטת הארוורד היוקרתית, אך מה שמבדיל אותו מאלופים שכשלו לפניו באזרחות טמון בגישה. ינאי הצטנע, חבש את ספסלי התלמיד, שלא לומר הטירון. "השלב הראשון היה להבין בכלל מהו התחום הפרטי. בזה שאמרתי שאני רוצה להצטרף למגזר זה היה בעצם כמו להגיד, אני רוצה להיות אזרח העולם. השאלות הגדולות נשארו פתוחות: איפה? מה? מי? מו?
"רציתי לשמוע דעות שונות, איך אנשים חושבים שאני צריך להשתלב. נפגשתי עם לא מעט אנשים מתחומים שונים במשק, מנהלים של חברות, עורכי דין מסחריים, בעלים של חברות, רואי חשבון. לאט לאט מיקדתי את הכיוון ובמקביל קיבלתי מספר הצעות עבודה. דווקא את ההצעה שקיבלתי להצטרף למכתשים-אגן כדי להיות בעתיד היותר רחוק מנכ"ל, דחיתי בפעם הראשונה".
את אותה הצעה הוא קיבל מדני בירן, נשיא כור, המשמש גם כיושב ראש דירקטוריון מכתשים-אגן המוחזקת על ידי הקונצרן. בירן, אגב, היה איש מוסד בעברו הרחוק. "הקשר בינינו נוצר באמצעות אדם שלישי. אחרי חודש בכל זאת נעניתי להצעתו והנה אני פה. בירן קיבל החלטה מאוד נועזת. קודם כל בגלל הדימוי של הגנרל. מעבר לכך, הובאתי להיות בטווח הארוך מנכ"ל בחברה תעשייתית-טכנולוגית, שהפעילות שלה בינלאומית וכבר אז היו לה מכירות של 890 מיליון דולר בשנה ו-3,000 עובדים.
אני לא מהנדס ולא היה לי ניסיון במסחר בינלאומי ולכן אני מבין את האחריות העצומה שהוא לקח על עצמו בבחירה שלי. שלא נתבלבל, אם זה לא היה מצליח אז הוא היה משלם את כל המחיר והיה מושא לכל ההתקפות בעניין הזה. הרעיון היה שבמשך שנה אלמד את החברה והם ילמדו אותי. אם בסוף השנה הם יגיעו למסקנה שאני ראוי להיות המנכ"ל, מה טוב. זה לא היה רציני אם היינו עושים את זה בשיטה אחרת".
לא פחדת?
"האמנתי בעצמי בגלל כמה דברים מאוד בסיסיים. קודם כל אני חושב שיש לי יכולת ניהול בכירה, כלומר היכולת לנהל מנהלים. לא צריך להיות המומחה מספר אחת באגרונומיה ולא בכימיה ולא בשום תחום אחר, אבל אני כן צריך לדעת להיות מנהיג ולהיות מוביל של צוות אנשים".
מדריכו של ינאי בשנת הטירונות היה אילן לויטה, המנכ"ל שאותו יועד להחליף. "לא הכרתי את לויטה קודם ובאופן טבעי הכנסת מנכ"ל מחליף לחברה, במיוחד איש מבחוץ, כאשר מדובר בחברה מאוד משפחתית שבכיריה צמחו מלמטה במשך שנים רבות, זה לא דבר פשוט. על רקע כל הרגישויות האלה אילן השקיע מאות שעות בהכשרה שלי. הקשר בינינו התחמם בהדרגה והפכנו במהלך השנה הזאת לידידים. אולי זה לא מקובל, אבל זה קרה, מה לעשות. אנחנו בידידות עד עכשיו. אילן אדם פרטי, יש לו חברה משלו והוא גם מייעץ לי. ככלל, מנהל הוא תפקיד מאוד בודד ולא מזיק אם יש מישהו שהוא יכול לדבר איתו ולהחליף עימו דעות.
"אני מודה שבתחילת הדרך אילן אמר לי שהמחליף שלו צריך להיות איש עם רקע מקצועי בתחום הנדסת הכימיה, אבל הוא היה מספיק אציל נפש להדריך אותי עם כל הלב ועם כל העומק וגם לשנות את דעתו. כמה אנשים במדינה אתה מכיר שמשנים את דעתם? ".
מה עוד כללה הטירונות האזרחית?
"ישיבות. הרבה מאוד שעות עם רואה החשבון של החברה כדי להתעמק בדוחות הכספיים, ועם היועץ המשפטי של החברה ישבנו על חוזים משפטיים ומסחריים. למדתי גם מאנשים נוספים בחברה, כמו דני פורת, שיש לו ידע ענק בתחום הרכש ובקיאות בהיסטוריה של החברה. בנוסף לכל אלה גם הכינו לי תוכנית נסיעות מאוד צפופה. נסעתי לראות את כל הפעילויות של חברות הבת שלנו ברחבי העולם. הייתי בברזיל, בארגנטינה, באורוגוואי, בקולומביה ובארצות הברית. הייתי גם בצרפת, בגרמניה, בספרד, באנגליה, ביוון, בפולין, בקוריאה, במקסיקו, בקוסטה ריקה ואפילו באנטילים ההולנדיים.
בקיצור, ביקרתי בכל אחת מ-33 החברות של הקבוצה דאז, לפני שהתרחבנו בעוד ארבע חברות בת. סליחה, רק בדרום אפריקה לא הספקתי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יונתן קולבר, כור
|
|
|
|
|
|
|
מיליארד סינים לא טועים
|
|
|
|
|
|
|
ב-1 באפריל 2003 מונה ינאי לתפקיד המנכ"ל באופן פורמלי, "ולמרות השנה הראשונה, עדיין המינוי שלי לא היה מובן מאליו. היו ספקנים בוטים פחות או בוטים יותר, שרק אחרי שעבר פרק זמן שבו ניהלתי בפועל את החברה, הספק לגבי המינוי שלי הוסר מלבם. לפני הכניסה לתפקיד הקדשנו תשומת לב להסביר את המהלך גם לשוק ההון שמאוד העריך את אילן לויטה, שנחשב בו ממש למיתוס, דבר שהוסיף בקרב המשקיעים חשש מפני המינוי שלי".
רק שלוש שנים עברו מאז שפשט מדים, אבל ינאי חי ונושם את "מכתשים-אגן" כאילו נולד שם. נושאי ביטחון אקטואליים רחוקים ממנו. במשרד המרווח שלו, עם ריהוט היי-טקי סולידי, אין שום סממן חיצוני שיעיד על עברו הצבאי של הבוס. "עד היום פונים אלי מערוצי טלוויזיה ורדיו להתראיין על נושאי ביטחון או לשמש כפרשן ואני מסביר בנימוס שאני כבר לא שם. אין לי עניין לעשות את זה. אני נאמן לתפישה שלי שאם אתה עושה משהו תעשה אותו עד הסוף, ואני עכשיו בתחום העסקי".
ניכר כי החוויה הצבאית לא חסרה לו. באותו להט שבו דיבר לפני שנים על טנקים או על לחימה בעזה, הוא נדרש לתהפוכות כלכליות עולמיות שיכולות להשפיע על החברה שבראשה הוא עומד. אחת מהן, לדבריו, היא הצמיחה הכלכלית האדירה בסין, בשיעור של כעשרה אחוזים בשנה בממוצע. "נוצר מעמד ביניים של 300 מיליון סינים, כמוך וכמוני לכל דבר", מסביר ינאי. "מתלבשים כמוך, משתמשים בטלפון סלולרי, צורכים יותר מכוניות ויותר דלק. אלא מה, כולם שכחו דבר אחד: הם גם צורכים סל מזון יותר משובח מאשר האורז של פעם. הם אוכלים יותר בשר, יש ביקוש ליותר בקר, בקר אוכל גרעינים, גרעינים זה סויה וסוגים אחרים של גידולים ואלה צריכים חומרי הדברה. זו השרשרת שמשפיעה מאוד על הצמיחה של החברות בתחום שלנו". הוא מוסיף שגם בהודו מתפתח מעמד ביניים בסגנון מערבי, שמונה רק 150 מיליון איש.
פרמטרים אחרים שישפיעו על התפתחות החברה בחומש הקרוב הם שימוש גובר והולך בזרעים שעברו תהליך הנדסה גנטית. אלה עלולים להפחית את הצורך בחומרי הדברה, אך לדעת ינאי לא יפגעו באופן מהותי בביקוש, משום שהנדוס הזרעים יהיו מכוון לשיפור התוצרת החקלאית ולא לייצור זנים עמידים בפני מחלות. על פי הניתוח שלו, עידן המוצרים המוגנים על ידי פטנט בשוק שבו פועלת החברה מתחיל לפוג, ובמקומו עולה תקופה של שימוש במוצרים גנריים שבהם מתמחה החברה הישראלית. כלומר, מוצרים שהם חיקוי משופר של המוצר שהפטנט עליו פג.
בשוק ההון שהסתייג ממינויו הראשוני קיימת היום תמימות דעים שמדובר בסיפור הצלחה. כאשר נכנס לתפקידו הציב ינאי יעד של הכפלת מכירות החברה מ-900 מיליון דולר בשנה ל-1.8 מיליארד . בתוך שנתיים עלו המכירות ל-1.5 מיליארד ובקרוב כנראה יעודכן היעד, כלפי מעלה כמובן. "ללא ספק אנחנו מצויים בחמישייה הפותחת ואולי בשלישייה הפותחת של מדינת ישראל מבחינת היקף הייצוא. אולי התעשיות הבטחוניות, כולן ביחד, מוכרות כמונו. רק טבע וכימיקלים לישראל נמצאות לפנינו. רוב חומרי הגלם שלנו מחו"ל, אבל 56 אחוז מהייצור מתבצע במדינת ישראל. צמחנו ב-28 אחוז , פי שניים מהממוצע של חברות אחרות בעולם בתחום שלנו, והצפי הוא שהמגמה תימשך".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בלי נהג ומזכירה
|
|
|
|
|
|
|
סוד ההצלחה?
"שני דברים עיקריים: יעדים ואסטרטגיה ברורה, והמרכיב השני זה האנשים, המנהלים הבכירים והעובדים. מה שמשותף לכולם זה שהם הולכים ביחד במשך שנים רבות. זאת קבוצה שבעצם גדלה עם החברה. בתחושתם, החברה היא בית, לא במובן הציני אלא במובן הכי עמוק של המילה. הם מרגישים שייכות ואכפתיות, יש להם מה להגיד, יש להם מה להציע, יש להם מה לתרום. ברמה הבכירה של החברה יש לי צוות סמנכ"לים מצוין וכימיה בתוך הקבוצה המנהלת".
במדורי הכלכלה דיווחו על האופציות שקיבלת ועל עלות שכרך שמיקמה אותך ב-2003 במקום ה-64 ברשימת מקבלי השכר בחברות הציבוריות בארץ.
"בונוסים הם אמצעי לתמרוץ והם חלק מתגמול. כל עוד החברה מצליחה, יש מקום לתת למנהלים שלה בונוסים. לגבי האופציות, קיבלתי אותן במסגרת תוכנית אופציות לחברה כאשר שווי המניה של מכתשים-אגן היה שמונה שקלים וחצי והאופציה היתה מה שנקרא 'מחוץ לכסף', כלומר היא היתה שווה אפס. עכשיו המניה הגיעה ל-25 שקל, ומישהו חישב על פי נוסחה שהשווי של האופציות שאני קיבלתי הוא ארבעה מיליון שקלים. את האופציות קיבלתי לחמש שנים, כך שהשווי שלהן מותנה בהחלט בתוצאות. במקרה שלי מדובר באופציה שהשווי שלה נובע מהצלחת החברה והמימוש הוא לאחר זמן, לכן אני לא מרגיש שום צורך להיות אפולוגטי. זה בעיני לגיטימי".
והפרסומים?
"טוב, אני לא אוהב שמפרסמים פעם בשנה כמה כסף אני מרוויח, בגלל חוקי הבורסה. זה לא נעים. צריך לזכור שמפרסמים את השכר רק בחברות ציבוריות שעוד לא מצאו דרך להימלט מהחובה הזאת. חלק גדול ממקבלי השכר הגבוה בארץ לא מדווחים על כך בגלל שהם מנהלים של חברות פרטיות שממילא אינן מחויבות בדיווח, או בגלל שהחברות שלהם רשומות בחו"ל או שהם מצאו כל מיני טריקים אחרים. אני, לעומת זאת, בקבוצת הפראיירים שעוד לא מצאה דרך להתחמק מהרשימה" (מחייך).
לפני סיום: איך אתה מסתדר בלי המזכירה שעושה את הקפה והנהג הצמוד?
"אישית, לא היתה לי שום בעיה. עד עצם היום הזה אין לי נהג והמזכירה בחברה היא לא שלי אלא של כולם. כשאני צריך להגיע למפעל של מכתשים בבאר שבע, אני נהנה לנסוע ברכבת וכשיש לי אורחים אני עושה להם את הקפה בעצמי. אם במהלך השירות הצבאי אתה זוכר מאיפה באת ולאן תחזור, לא יהיו לך בעיות להשתחרר ולהסתגל. אבל אם אתה מתנפח, יהיה לך קשה מאוד".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
