עד המטר האחרון
להפוך את אחד החדרים למחסן, להסב את המקלט לבית-כנסת או לנצל את הסחבת בעיריה - יש דרכים לצמצם את תשלום הארנונה. תתפלאו כמה זה פשוט
רק באחרונה התפרסם מחקר שערכה חברת ארנונה ניהול נכסים, המתמחה בתחום, ולפיו כ-70% מהרשויות הצליחו ב-20 השנים האחרונות להעלות את התעריפים הרבה מעבר למותר בחוק. לאור זאת, נראה כי הגיעה השעה לבשר על מהפכה אזרחית. כדאי גם לדעת שהחברות הגדולות במשק - אלה שתופסות שטחים של אלפי מטרים רבועים - נוהגות כבר זמן רב להתווכח ולהתנצח עם הרשות המקומית בכל הנוגע לתעריפי הארנונה, אם כי צריך להודות שהן נעזרות בסוללה של מומחים ועורכי דין לצורך כך. בכל מקרה, אחרי שנים שבהן התרגלנו שהגמישות של תעריף הארנונה פועלת בעיקר לרעתנו, כדאי להשתדל ולנצל את חוסר הבהירות גם כדי לאזן את המצב.
עם זאת, דעו כי גם אם תגיעו למסקנה שיש לכם על מה להיאבק, הדרך עלולה להיות ארוכה ומפותלת: הצעד הראשון יהיה השגה בפני מנהל הארנונה (ראו בהמשך), לאחר מכן ניתן להגיש ערר לוועדת הערר בעיריה, ובסוף לערער על אותה החלטה בבית-המשפט המחוזי. במקביל, ניתן לעתור לבית-המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, או להגיש תביעה כספית נגד העיריה בבית-משפט השלום או המחוזי.
ב-1985 הטילה הממשלה מגבלות חמורות על הרשויות המקומיות בכל הנוגע ליכולתן להעלות באופן עצמאי את תעריפי הארנונה. עקב כך, הפך שינוי הסיווג של שכונות ורחובות - שינוי הגורר מיידית העלאה של התעריף - לדרך המועדפת על העיריות להגדיל את הגבייה באופן מוסווה. עו"ד מוטי איצקוביץ', ממשרד יצחק מיוחס, אומר כי בתל-אביב לבדה מתבררות כעת מספר תביעות בגין שינוי בלתי חוקי של סיווג שכונות (כמו כפר שלם, אזורי חן והמשתלה), אשר יום אחד "הוקפצו" בכמה דרגות על-ידי העיריה - כשתעריף החיוב קפץ בהתאם.
מוכרחים, אמנם, להודות שאותן
אחד ועוד אחד יכולים להיות פחות משניים. לדברי עו"ד שי רוה, כשם שהרשות המקומית דואגת לא פעם לסווג נכס ב-2 סיווגים שונים - למשל כדי ליצור שטחי משרדים יקרים בתוך מפעל תעשייתי - כך יכולים גם בעלי דירות לפצל את הנכס.
על-פי רוב, אגב, יתברר כי סיווג הנכס כדירת מגורים הוא הזול ביותר, אולם סיווג חלק ממנה כמחסן, סטודיו וכדומה עשוי בכל זאת לחסוך כסף: שטח הדירה "יקטן" בצורה זו, ואם יתכווץ מספיק - רמת התעריפים תרד, ואתם תשלמו פחות מן המטר הראשון.
עם זאת, לדברי עו"ד איצקוביץ' בתקופה האחרונה מנחה את הרשויות ואת מערכת המשפט מגמה של איחוד נכסים, מה שמחייב את האזרח הקטן להוכיח כי היחידה העצמאית שהוא רוצה לבודד יכולה אכן לפעול כיחידה עצמאית.
בשנים האחרונות מעסיקות חלק מהעיריות חברות, הגונות יותר או פחות, המתפרנסות אך ורק מ"גילוי" שטחים נוספים בדירות. כמובן שאותן חברות מאתרות רק את השטחים העודפים ואינן מיידעות איש אם החריגה היא בכיוון ההפוך, כלומר לרעת התושב.
כדי לבדוק אם הדירה שלנו קטנה יותר מכפי שחשבנו (מה שעלול, כמובן, לדכא לא מעט אנשים לפני שהם פונים לבקש הנחה בארנונה), צריך קודם להבין איך מחשבת הרשות המקומית את שטח דירה - משימה שאינה פשוטה כלל. מי שניחן בסבלנות, ובמיוחד מי שמוצא את הקלסר שקיבל מהקבלן, הכולל תפריט של כל הבניין (כולל שטחים משותפים, אם המדידה כוללת גם אותם ), יכול לבדוק בצו הארנונה שמפרסמת העיריה מהי שיטת המדידה המחייבת אותו, ולהתחיל לבדוק אם לא מגיע לו החזר קטן.
כדאי לזכור שגם מטר עודף אחד יכול להעביר את הדירה לרף שונה של מחירים, כך שלא מדובר בהכרח בחיסכון זעום של מטר או שניים, אלא בכזה שעשוי להיות משמעותי.
על-פי מחקר שפרסמה בעבר עמותת "קורת", ב-3 הערים הגדולות בישראל פועלים היום כ-6,800 מוסדות הנהנים מפטור מתשלום הארנונה. אמנם תיקון בחוק ההסדרים מ-2003 קובע כי אותם מוסדות יחלו לשלם ארנונה בהדרגה עד לשיעור של 33% ב-2006, אולם עדיין מדובר בהטבות עצומות, וכדאי לבדוק אם גם אתם יכולים ליהנות מאותם פטורים (למשל, על-ידי הסבת מועדון הדיירים/חדר האופניים בבניין כך שישמש גם כבית-כנסת).
פטור אחר, בלתי משתנה, הוא הפטור מתשלום ארנונה לתקופה של חצי שנה על נכס העומד ריק. עם זאת, אחרי שנים שבהן נהנו בעלי דירות מהאפשרות להפעיל את הפטור בכל פעם שהתחלף דייר בדירה (מה שאיפשר גם "לגנוב" חודש או שניים כשכבר נכנס השוכר החדש), תוקן בשנה שעברה תיקון לחוק, שהפך את הפטור לחד-פעמי לאורך כל תקופת הבעלות. מידע על הפטורים אפשר להשיג בעיריה.
בכל רשות פועלת "ועדת הנחות", שאמורה להעניק לתושבי אותה רשות הנחות בהתאם לקריטריונים שהיא קובעת. עם הזכאים נמנים בדרך-כלל נכים, חיילים, בחורי ישיבות, בעלי הכנסה נמוכה ועוד.
בשנים האחרונות הצטמצמו סמכויות הוועדה, וכך גם היקפי הפטורים שהיא יכולה להעניק לתושבים (לפחות לאלה שאינם מקרובים לצלחת), אולם כדאי לכל הפחות לבדוק אם אתם נמצאים בין הזכאים להנחה.
עם זאת, אם גיליתם שאתם זכאים להנחה המיוחלת, שימו לב שהרשות המקומית לא מנסה במקביל לגבות מכם את הכסף בדרכים עקיפות, באמצעות הפעלת סעיפים כמו "אגרת פינוי פסולת", המהווים למעשה מס עירוני בדיוק כמו הארנונה. מידע על ההנחות השונות אפשר להשיג בעיריה.
קשה להאמין שעד לפני מספר שנים מישהו טרח בכלל להתווכח עם העיריה על התשלום עבור השטחים המשותפים בבניין. הלובי המינימלי וחדר המדרגות הצר שאפיינו את מרבית הבתים המשותפים בארץ ממילא לא הסתכמו במטרים רבועים רבים מדי, ותרומתם לחשבון הארנונה החודשי לא היתה משמעותית.
אבל בשנים האחרונות, בעיקר על רקע פריחת ה"מגדלים" והשכונות הפרטיות, גדל משמעותית גם היקפם של השטחים המשותפים. בעקבות זאת, החלו לא מעט רשויות ללטוש עיניים גם לפוטנציאל הטמון בשטחים אלה ובקופון שאפשר לגזור מהם. במקביל, חלק מהרשויות החלו לחמוד ולהפוך גם את הפארקים והמדרכות שמול הבניין לשטחים משותפים.
לדברי עו"ד רוה, בית-המשפט העליון קבע את "מבחן ההנאה" כקריטריון המחייב - והמעורפל למדי - לצורך קביעת שטח כמשותף. לפני חודש, למשל, יצאו מחויכים מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב 1,600 דיירי גבעת שמואל, לאחר שבית-המשפט נזף במועצה המקומית על נסיונה להרחיב בדרכים פתלתלות את הגדרת הדירות שבהן הם גרים - ולהוסיף להן עוד עשרות מטרים.
אם כלו כל הקיצין, ואתם מחזיקים בנכס ריק שבמקום להניב לכם פירות מתחיל לאכול את חסכונותיכם, כדאי לשקול להשתמש בסעיף הקובע, כי "נכס שאינו ראוי למגורים פטור מתשלום ארנונה", גם אם הוא הפך לכזה רק משיקולי מס.
אבל לפני שעוקרים כמה בלטות מהרצפה ורצים לספר בעיריה שהנכס לא ראוי למגורים, כדאי לזכור שהעיריה לא תוותר בקלות על התשלום החודשי ותעשה הכל כדי להוכיח שניתן לגור בו, גם אם התנאים הם לא מי יודע מה. אי-לכך, רק חבלה של ממש בנכס, כזו שגם תעלה לכם הון רב ותפגע בגג, בחלונות וכדומה, תוכל להיות קבילה - אם תעמוד למבחן רשויות החוק.
וזו כנראה השיטה היעילה ביותר לקבל פטור מלא מתשלום הארנונה: לשפץ את הנכס. עם זאת, מדגיש איצקוביץ', הרשות המקומית מעניקה בדרך-כלל פטור כזה רק במקרה של "שיפוץ מקיף ויסודי", כזה שכמובן לא מאפשר להמשיך ולגור בנכס. כך או כך, מי שממילא ניצב מול נכס ריק יכול לתכנן לבצע בו באותה עת שיפוץ יסודי מן המסד ועד הטפחות.
אם הגעתם למסקנה כי אתם משלמים יותר מהקבוע בחוק, ואפילו אם רק מצאתם ענף כלשהו להיתלות בו בתואנות שונות, תוכלו להגיש השגה על גובה התשלום למנהל הארנונה היושב בעיריה, בתנאי שזו מוגשת תוך 3 חודשים מקבלת החיוב השנתי.
לדברי איצקוביץ', מנהל הארנונה חייב להשיב על ההשגה תוך 60 יום. אם הוא לא עשה כן (ובעיריה, כמו בעיריה, יכולים לא פעם להתעכב בלי לשים לב), רואים את ההשגה כאילו התקבלה, כך שבעל הדירה יכול ליהנות מההנחה שדרש, גם אם אין לה על מה להישען.
בתחילת השנה פרסם ד"ר עדי ברנדר, כלכלן בכיר במחלקת המחקר של בנק ישראל, נתונים שלפיהם שיעור גביית הארנונה ברשויות המקומיות במגזר היהודי עומד על 60%. במגזר הערבי המצב עגום בהרבה, ושיעור התשלום עומד על 45% בלבד. במקביל, פרסם משרד הפנים דוח ביקורת על הרשויות המקומיות, ובו נכתב כי בדיקה שנערכה ב-264 רשויות מוניציפליות העלתה כי ביותר מ-100 מהן לא נגבו חובות מים וארנונה מנבחרי הציבור, המכהנים במועצה המקומית.
המסקנה פשוטה: מאות אלפי ישראלים אינם משלמים את המס העירוני, ועולם כמנהגו נוהג. הם מתעלמים מריבית פיגורים לא נעימה, העומדת על 0.75% בחודש, והם כנראה גם לא חוששים מהנחיית משרד הפנים לרשויות, להגביר את האכיפה ולבצע עיקולים, שיעבודים והגשת כתבי אישום, ויכול להיות שהם פשוט מחכים למבצע הגבייה, שיאפשר להם לסלק את החוב בהנחה גדולה.
כמובן שלא ראוי להמליץ, מעל גבי העיתון, לאותם "פראיירים" שמשלמים לחדול מלעשות זאת, אולם בוודאי שמותר לפחות להשתעשע ברעיון שלא לשלם ארנונה. מי יודע, אולי זה ידרבן את הרשויות להגביר עוד יותר את האכיפה נגד העבריינים, מה שגם יעזור להן להגדיל את הקופה הציבורית - כך שבסופו של דבר ייהנו גם המשלמים מהנחה בטופס הארנונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
