תיקים באפלה
שמעתם על קרנות גידור, אבל אתם לא ממש יודעים מה זה ואיך אוכלים את זה? זה בסדר-אתם לא לבד. אמנם בארה"ב כבר פועלות 8,000 קרנות כאלה, אבל בארץ הענף כולו החל להתפתח לפני רק 3 שנים. חברות ניהול ההשקעות הישראליות מתחילות לגלות עניין בעיקר בגלל התשואות הגבוהות. סופי שולמן הלכה בעקבות הטרנד החדש, בדקה מי הגופים המובילים בארץ ומה הסיכויים של המשקיע הישראלי הממוצע להתברג לתוך קרן גידור
ידעתם בכלל שיש גם קרנות גידור כחול-לבן? נראה שלא, כי בניגוד למכשירי השקעה אחרים, לא מפרסמים אותן בעיתונות או בטלוויזיה, והכל עובר מפה לאוזן. גם מנהלי הקרנות עצמם לא עושים מאמצים לפרסם את העובדה שהן קיימות, בהנחה שמי שצריך לדעת - יידע. בקרב משקיעים לא מעטים יוצרת גישה זו, לצד המסתוריות המסקרנת, גם חשדנות, בעיקר כאשר מה שצף על-פני השטח הן לרוב דווקא השערוריות.
תעשיית קרנות הגידור מוכרת בעיקר הודות לסיפורה-הלא מייצג במיוחד - של קרן LTCM הידועה לשמצה, שנוהלה בידי קבוצה של מתימטיקאים מבריקים שלקחו קצת יותר מדי סיכונים והביאו, בסופו של דבר, לקריסת הקרן ולהפסדים כבדים למשקיעיה. אולם מאז פרשת LTCM, סיפור שהתפוצץ אי-שם בתחילת שנות ה-90, חלפו כבר יותר מ-10 שנים , והתמונה היום שונה.
בארצות-הברית התעשיה פורחת, ונחשבת אפיק השקעה המיועד לאלה שמבינים באמת - קרנות פנסיה של אוניברסיטאות, מיליונרים ומיליארדרים ומשקיעים מוסדיים גדולים, אך בשנים האחרונות היא נפתחת גם לציבור הרחב יותר, אבל כמעט בנוסח המוסד הישראלי- 'נפתח, אך לא לכולם'.
מ-300 קרנות גידור שהיו קיימות בארצות-הברית ב-1990, זינק המספר ל-8,000 קרנות שקיימות כיום ומנהלות יחד יותר מטריליון דולר. את הקרן הראשונה הקים אלפרד ווינסלו ג'ונס, שהנפיק קרן השקעות חדשנית. הקרן רכשה מניות של חברות שנסחרו, לדעת ג'ונס, מתחת לשוויין הכלכלי, ובמקביל מכרה בחסר מניות של חברות שנסחרו, שוב לדעתו, מעל השווי הכלכלי שלהן. כיום ידועה אסטרטגיה זו כ'שוק נייטרלי', והיא עומדת בבסיסה של כל קרן גידור.
גם חברות ניהול
מדד קרנות הגידור של בנק ההשקעות קרדיט סוויס פירסט בוסטון (CSFB), הנחשב המדד המייצג ביותר של תעשיית קרנות הגידור, החל למדוד את תשואת הקרנות ב-94'. מאז רשם תשואה דולרית שנתית של 10.6%, בסטיית תקן של 8%. באותה תקופה הציג מדד S&P500 תשואה שנתית דולרית ממוצעת של 7%, בסטיית תקן של 17% - כלומר, תשואה נמוכה יותר ברמת סיכון גבוהה הרבה יותר.
תעשיית קרנות הגידור הישראלית החלה להתפתח לפני זמן לא רב, כאשר בסוף 2002 הקים ד"ר אדם רויטר, מחברת חיסונים פיננסיים, את קרן הגידור העברית הראשונה. כראוי לקרן כחול-לבן ראשונה, היא גם זכתה לשם מקומי מאוד - 'לבלוב הסיגלון'. "את ההשראה קיבלתי מעץ הסיגלון שצמח ליד המשרד הקודם שלי ביבנה", מסביר רויטר ממשרדיו החדשים ברחובות, שאליהם עבר.
קרן לבלוב הסיגלון פועלת באסטרטגיית השקעה של השקל מול הדולר, והשיגה עד היום - כלומר בשנתיים וחצי - תשואה דולרית של 93%. "את רוב התשואה השגנו בעיסקאות שורט (מכירה בחסר) בסטיית תקן של 11%, בעוד שסטיית התקן בקרנות נאמנות שקל-דולר היא 7%, והתשואה שלהן באותה תקופה היתה 5%-4% במקרה הטוב", מסביר רויטר.
התשואה שנוקב רויטר היא תשואה נטו למשקיע, לאחר שנוכו ממנה דמי ניהול ו'עמלת הצלחה' בשיעור 20% מהרווח. קרנות גידור, בדומה לקרנות הון-סיכון, עובדות בשיטת 'דמי הצלחה', כאשר מעל תשואה חיובית מסוימת שסוכמה מראש, מתוגמלים מנהלי הקרן ביד נדיבה.
לבלוב הסיגלון מנהלת כיום 19 מיליון דולר, וההשקעה המינימלית היא חצי מיליון דולר. גם אם התרשמתם עמוקות מהתשואה ויש לכם חצי מיליון דולר, לא בטוח שרויטר יסכים לשתף אתכם בקרן הגידור שלו. "אני לא מסכים שלקוחות פרטיים ישימו אצלי יותר מ-5% מהכסף שלהם", הוא אומר.
הסיבה לכך היא שהשקעה בקרנות גידור צריכה להיות לטווח הארוך, ולמשקיעים צריכה להיות יכולת לספוג הפסדים נקודתיים. כך, למשל, במשך חייה של לבלוב הסיגלון היו חודשים שהיא הפסידה בהם 5% - וגם 10% מערכה-והיא החזירה אותם בעליות חדות מאוחר יותר.
אם קרנות נאמנות שקל-דולר וקרנות גידור שקלדולר מתמקדות באותו אפיק השקעה, איך ייתכן שפערי התשואות עצומים כל-כך? "בשוק קרנות הגידור יש גמישות גדולה הרבה יותר", אומר רויטר. "אני יכול'לשבת במזומן' תקופה ארוכה מאוד, ואז לעשות גיחה קצרה לשוק בכל הכוח, ואחרי שבוע לצאת שוב. כשהשוק תנודתי ועצבני, זה טוב עבורנו. כשהשוק רגוע, אין מה לעשות. קרן גידור היא כמו מפרשית. כשאין רוח עומדים במקום, וכשיש רוח - כלשהי-טסים", הוא מסביר.
לעתים קרובות ה'גיחה' לשוק היא לא למשך שבוע, שנחשב תקופה ארוכה, אלא רק ליום-יומיים או אפילו לשעות ספורות. בימים כאלה אין עם מי לדבר בחיסונים פיננסיים, כי כולם יושבים בחדר העיסקאות כמו בחמ"ל, כשהאצבעות דרוכות על המקלדת להקשת פקודות.
יום הפגישה שלנו היה דווקא יום רגוע. הסיגלון לבלב מחוץ לשוק, ולרויטר היה זמן לדבר. בעקבות הצלחת הקרן הראשונה הקים רויטר לפני 4 חודשים קרן נוספת בשם רומנטי לא פחות - 'הנץ האדמונית'. הקרן, שמנהלת כבר 23 מיליון דולר, מתמחה בהשקעה באיגרות-חוב ממשלתיות באסטרטגיית לונג-שורט, ומאז הקמתה השיגה תשואה של 1% מדי חודש.
בימים אלה מקים רויטר קרן גידור שלישית, שתיקרא 'פריחת היקינטון' ותפנה בעיקר ליצואנים שרוצים להגן על עצמם מפני ייסוף השקל. הקרן עדיין לא סיימה את הגיוס, אך כבר יש לה התחייבויות ל-9 מיליון דולר.
אחת השחקניות הוותיקות הנוספות בשוק קרנות הגידור הישראלי היא חברת טטה, שהוקמה בשיתוף ביתההשקעות אפסילון. לטטה, שאותה מנהל יוסי שוסטמן, יש כיום שתי קרנות, שמנהלות יחד 100 מיליון שקל - כאשר סכום ההשקעה המינימלי הוא מיליון שקל. לדברי שוסטמן, הקרן כבר סגורה ואינה יכולה לקבל חברים נוספים, כך שמי שמעוניין להשקיע מצטרף לרשימת ההמתנה הארוכה.
שוסטמן מעדיף לשמור על ערפול בכל הקשור לאסטרטגיית ההשקעה שבה פועלות הקרנות שלו, ומסתפק באמירה כללית על כך שהן פועלות בעיקר באופציות על מדדי מניות שונים בישראל ובחו"ל. באסטרטגיה סודית זו השיגה הקרן השקלית תשואה נטו של 15% ב-2004, ומתחילת 2005 השיגו הקרנות (השקלית והדולרית) תשואה של 6%.
חברה נוספת שהצטרפה באחרונה לזירת קרנות הגידור היא כלל פיננסים, שהקימה את כלל פיננסים נגזרים, בשיתוף עם קבוצה בראשותו של ניר הורה, שגם מנהל את הקרן, שהוקמה לפני 3 חודשים ומנהלת 70 מיליון שקל. ההשקעה המינימלית בקרן, ששמה 'אופורטוניטי1', היא 20 מיליון שקל, והיא מוגבלת ל-20 משקיעים בלבד. "הקרן סולידית מאוד. אני מעריך שהיא אפילו הסולידית ביותר בענף", אומר הורה.
"הגבלנו מאוד את גבולות המינוף, ולרוב אנחנו מושקעים באפיקים סולידיים קצרי טווח, עם אחוז קטן יחסית בלונג-שורט על מניות", הוא מסביר. גם הקרן של הורה פועלת באמצעות 'גיחות' למניה זו או אחרת, עם כניסה ויציאה על סמך אירוע מסוים בחברה. יעד התשואה של הקרן החדשה הוא 10% נטו בשנה.
מינוף הוא חלק בלתי-נפרד מהמשחק שנקרא קרנות גידור, משום שלעתים קרובות מדובר ברווח קטן באחוזים, שניתן להגדילו באמצעות חשיפה גדולה יותר. כך, למשל, אם מנהל של קרן מאתר הזדמנות לעשות רווח של 0.2%, הוא יכול להגדיל את סכום ההשקעה פי 10 באמצעות הלוואה, ולקבל רווח של 2%. מובן שגם ההפסד, במקרה שההימור לא מצליח, יהיה גבוה משמעותית - ובעיקר גבוה מהקרן ההתחלתית.
רויטר, שוסטמן והורה מעריכים כי בישראל פועלות כיום 10 קרנות גידור, אך חלוקים בדעתם לגבי עתידה של התעשיה המקומית. בעוד שרויטר אופטימי מאוד, שוסטמן פסימי למדי והורה מעדיף לנקוט גישה זהירה. "אני מאמין שאם היום יש בישראל 10 קרנות גידור, אז בעוד 5 שנים יהיו 50 קרנות, כי מדובר באפיק השקעה אלטרנטיבי מעניין", אומר רויטר. "אני מקווה שגם משקיעים זרים יתחילו להיכנס לקרנות שלנו, משום שאנחנו עושים תשואות טובות, ואילו בארצות-הברית ובאירופה השווקים נעשו משוכללים מאוד, והרבה יותר קשה למצוא אנומליות והזדמנויות לרווחי ארביטראז', בעוד שבארץ זה עדיין קיים".
לדעתו של רויטר, שוק קרנות הגידור ימשיך להתפתח גם משום שאנו נמצאים בסביבה של תשואות נמוכות בכל האפיקים. "הדאו ג'ונס עומד במקום כבר 5 שנים וכך גם הנאסד"ק, מה שמאלץ לחפש תשואות אלטרנטיביות", הוא מסביר.
ומה עם הסודיות והמסתורין? האם התעשיה הישראלית תיפתח בעתיד, כפי שקרה לתעשיית קרנות הגידור האמריקנית, שהפכה בשנים האחרונות זמינה עבור הציבור הרחב, בדומה לקרנות נאמנות? "כיוון שבארצות-הברית יש שוק גדול של קרנות גידור, יש גם'קרנות של קרנות' (Fund of Funds) - דבר שעדיין לא קיים בישראל, כי אין מספיק קרנות".
שוסטמן , הפסימי יותר, מצביע על מגבלה בסיסית בפיתוח תעשיית קרנות הגידור הישראלית, שלא תיעלם כל עוד המחוקק לא יטפל בסוגיה. "למעשה, בחוק הישראלי אין ישות שיכולה להתנהל כמו שמתנהלת קרן גידור בחו"ל, בהיבטים של מדיניות ההשקעות וצורת התגמול של המנהלים", אומר שוסטמן.
"בישראל קשה לפעול באסטרטגיות מורכבות, כי החוק מגביל את המסחר באופציות ומציב דרישות גבוהות לבטחונות. קרנות גידור מוקמות כיום כקרנות נאמנות או כשותפויות שמנהלות השקעה באסטרטגיות גידור". לדבריו , אם החוק היה משתנה, השוק היה מתפתח - אך כל עוד המצב אינו משתנה, הוא יישאר לא מפותח ויתפוס חלק קטן משוק ההון. שוסטמן גם לא חושב שניתן יהיה לגייס משקיעים זרים לקרנות הישראליות, משום שלא ברור מה יהיה שיעור המס שהמשקיע יצטרך לשלם.
קרנות הגידור שפועלות כיום בחו"ל רשומות במדינות'אוף-שור', כלומר איים אקזוטיים למיניהם, כך שהקרן עצמה לא משלמת מס, וכל משקיע משלם מס באופן אישי בהתאם לשיקוליו. כיוון שישראל היא לא מדינת 'אוף-שור', אך מצד שני אין גם הנחיות ברורות לגבי מיסוי של קרנות גידור, לא ברור מה יעלה בגורל המשקיעים הזרים.
הורה מסביר, כי בכלל פיננסים החליטו להקים דווקא כעת את קרן הגידור, משום שלדעתו, נוצרו בשוק תנאים שבעקבותיהם אנשים מכירים יותר את התחום, וגם מתוך הערכה שיש במערכת משקיעים רבים-בין אם מוסדיים או פרטיים - שמעוניינים לגוון את תיק ההשקעות שלהם. "קרנות הגידור הישראליות נמצאות היום בתהליך של בניית מוניטין, ואני חושב שהתחום ילך ויתרחב. אבל יכולה להיווצר גם בעיה מסוימת, כי השוק הישראלי קטן מדי, וכבר היום יש יותר מדי גופים שבודקים את נושא הכניסה לקרנות גידור", הוא אומר.
ומה בכל הנוגע לחשיפת הקרנות? כאן לא צפוי שינוי, ככל הנראה. "זה לא שיש למישהו כוונה להיות מסתורי, אבל מצד שני, בינתיים התחום מיועד למספר מצומצם של משקיעים, ולא לשוק קמעוני", מסכם הורה.
נא להמתין לטעינת התגובות
