למי, למי יש יותר כבוד
יותר מ-4 שנים משמש הכבוד של קובי ויהודית ריכטר כדור פינגפונג בקרבות היוקרה בין מדינול לבין בוסטון סיינטיפיק. מי גנב סודות וזכויות? מי הפר הסכמים? ובעיקר - כמה כסף יעבור ידיים? מרגע שנפתח המשפט בניו-יורק, היה ברור שהענקית האמריקנית תיאלץ לפצות את יצרנית הסטנטים הישראלית-אבל השאלה היתה בכמה. הפשרה שיוצאת בעוד רגע מהתנור תעביר אליהם 800-750 מיליון דולר ותחזיר להם 21% מהמניות של מדינול, אבל עכשיו השאלה הגדולה היא: האם כל זה היה כדאי?
התקשורת ליוותה את הפרשה מתחילתה, ולא החמיצה אף לא מערכה אחת או ניצוץ אחד של התפתחות. הסיפור הפנטסטי של הטייס המבריק לשעבר מחיל-האוויר, שבנה עם אשתו חברה ששווה מיליארדים ונקלע לסכסוך רווי יצרים ומיליארדים - הסיפור הזה מכיל את כל המרכיבים שמהם נולדות אגדות עסקיות. יש דרמה, יש מתח, ישנו הממד האישי, יש המון כסף ויוקרה ויש כבוד - בעיקר כבוד. הבעיה העיקרית של הסאגה הזו היא שאופיו של ריכטר - והסיפורים שלפיהם הוא אדם קשה, שהצליח להסתכסך כמעט עם כל מי ששיתף עמו פעולה - לא ממש מאפשרים להזדהות עד הסוף עם הגיבור הראשי. בעיה נוספת, אם כי זמנית כנראה, היא שהפרשה עדיין לא נסגרה סופית.
על-פי כל הסימנים, מדינול ובוסטון סיינטיפיק נמצאות בשלב האחרון של סגירת הסכם הפשרה ביניהן, והפעם, כך נראה, אכן מדובר בסיומה המוחלט של הפרשה - בשעה טובה, אפשר להוסיף. כחודשיים לאחר שנפתח 'משפט המיליארדים' בבית-המשפט המחוזי בניו-יורק, סיכמו הצדדים את הפרטים העיקריים בפשרה ובכל יום הם צפויים להציגה בפני השופט - אלא אם יקרה הבלתי צפוי, שכבר הפך צפוי מאוד בפרשה הזו.
על-פי הידוע, בוסטון סיינטיפיק תשלם פיצויים בסך 800-750 מיליון דולר למדינול, וכן תחזיר לה 21% ממניות מדינול שבהן החזיקה. במקביל יבוטלו כל התביעות ההדדיות בין הצדדים בארצות-הברית, בישראל, בהולנד ובגרמניה.
ואם מדובר בסיום, הרי שבלי סיכומים אי-אפשר, וכשמנסים לסכם סכסוך על כבוד ועל כסף - הרבה כבוד והרבה כסף - אי-אפשר שלא לתהות אם כל זה היה שווה בכלל. האם הסכם הפשרה אכן השיג את המטרות והיעדים של כל אחד מהצדדים? האם המאבק המשפטי היקר, שנמשך יותר מ-4 שנים, אכן הצדיק את עצמו? בפשרה, מעצם הגדרתה, כל צד משיג חלק ממטרותיו תוך ויתור על חלקן, ובכל-זאת מעניין לבדוק אם מסתתר בסיפור הזה לקח כלשהו, שיוכל לסייע בעתיד ליזמים ישראלים בדרכם לגדולות.
בסוף יוני נפתח המשפט בבית-המשפט המחוזי בניויורק, בפני השופט אלווין הלרסטיין. משני הצדדים התייצבו סוללות של עורכי-דין מהשורה הראשונה, והם נערכו היטב לסיבוב המכריע בקרב. אבל בו-בזמן היה גם די ברור לשני הצדדים, שהסיפור יסתיים בפשרה מחוץ לכותלי בית-המשפט. השופט עצמו הבהיר כי הוא מעדיף שהסכסוך יסתיים בפשרה ולא בפסיקה, ואת גבולות הטריטוריה הגדיר כבר בדצמבר 2004, כשפסק כי המשפט יתנהל על הפרת הסכם בלבד-ולא ידון בטענותיה של מדינול בדבר גניבת סודות מסחריים וקניין רוחני בידי בוסטון סיינטיפיק. הוא גם העיר כי סכומי הפיצויים שדרשו הצדדים הם "גרנדיוזיים", ובכך אותת לצדדים כי עדיף להם להתפשר ולא להמתין לדברו.
עם פתיחת המשפט חזר והדגיש השופט, כי על הצדדים להתמקד בהפרת החוזה ובהיקף הנזקים הנובעים ממנה, והדגיש כי לא יהיה סבלן להתכתשויות בנושאים אחרים. שאיפתו לסיים את הפרשה בפשרה נובעת גם מרצונו להימנע מקביעת סכום הפיצויים-דבר שידרוש ממנו לכמת את המשמעויות של הפרת החוזה - ולחסוך הליך ארוך ומייגע של ערעור, שצפוי להגיש מי מהצדדים שהפסיקה לא תמצא-חן בעיניו.
בפתיחת המשפט רורי מילסון, עורך-הדין של מדינול, הטיל פצצה וטען כי הפרת החוזה מצד בוסטון סיינטיפיק הסבה למרשתו נזקים בהיקף 4-2 מיליארד
במהלך עדותו של קובי ריכטר, שהיתה הדבר היחיד כמעט שהמשפט כלל, הוא סיפר באריכות על עברו כטייס, דיבר על הקמת מדינול ותיאר בפירוט מדוקדק את מערכת היחסים המורכבת עם בוסטון סיינטיפיק. ריכטר הפגין ביטחון ובקיאות, והיה משכנע מאוד בדבריו. הוא תקף לא אחת את יו"ר בוסטון סיינטיפיק ומייסדה, פיט ניקולס, שאותו ניסה להציג כ'איש הרע' בסיפור.
עורך-הדין של בוסטון סיינטיפיק, ויליאם לי, ניסה להציג את ריכטר כאדם בעייתי שקשה להסתדר עמו, הדגיש כי מדינול היא זו שלא עמדה בהתחייבויותיה, וטען כי ללקוחותיו לא היתה ברירה אלא לנקוט את הפעולות שנקטו. בתום עדותו של ריכטר היו אמורים להעיד מספר מומחים מטעם הצדדים וכן מנכ"ל בוסטון סיינטיפיק, ג'ים טובין, אולם השופט העדיף לשלוח את הצדדים להשיג פשרה (בפעם המי-יודע-כמה). בסוף השבוע שעבר הודיעה בוסטון סיינטיפיק כי המאמצים לא צלחו, וכי הצדדים יחזרו לבית-המשפט ב-19 בספטמבר. אבל - הפתעה! כעבור כמה ימים התברר שהסכם הפשרה כבר כמעט סגור.
תחילת הפרשה בשנת 1995, אז נחתם הסכם בין מדינול לבוסטון סיינטיפיק, לאספקה בלעדית של הסטנט שפיתחה החברה הישראלית. הסטנט הוא תותב קפיצי, שאמור לתמוך בדפנות כלי דם כדי למנוע את היצרותם, ולאפשר זרימה חופשית של דם. ההסכם היה לתקופה של 10 שנים, ולפיו מדינול היתה זכאית לתמלוגים בשיעור 23% ממכירות הסטנטים בידי בוסטון סיינטיפיק. במסגרת ההסכם רכשה בוסטון 11.5% ממניות מדינול (מאוחר יותר רכשה חבילת מניות נוספת מאחד מבעלי המניות בחברה, והגדילה אחזקתה לכ-21%).
הסטנט של מדינול היה בזמנו ייחודי ומתקדם וזכה להצלחה גדולה, אך החדרתו לגוף החולה הצריכה רכיבים נוספים - ובהם בלון שמתנפח ופותח את הסטנט במקום הנדרש, ואמצעי הדמיה שמאפשרים לרופא לעקוב אחרי תהליך ההחדרה. בוסטון 'הלבישה' את הסטנט של מדינול על מערכת ההולכה שלה, וחסכה בכך השקעה גדולה - הן בזמן והן בכסף.
בשנת 2000 חשף טובין, שמונה למנכ"ל בוסטון באותה עת, בפני בני-הזוג ריכטר את עובדת קיומו של מפעל לייצור סטנטים באירלנד - מפעל שנבנה ללא ידיעתם. המפעל הסודי, שהוקם תחת מעטה של סודיות וכונה 'פרויקט עצמאות', היה בעצם העתק של קו הייצור של הסטנט 'ניר' מתוצרת הטריגר לפריצת מדינול. הגילוי הסכסוך הזה בין היווה הצדדים את, שכבר הספיקו לרשום לחובתם מספר שנים של חיכוכים והתנגחויות.
לאחר החשיפה החלו הצדדים לקיים משא-ומתן, שבסופו היתה אמורה בוסטון סיינטיפיק לרכוש את השליטה במדינול - רכישה שהניבה ספקולציות רבות באשר לסדרי-הגודל שלה. לפי עדותם של בכירים בבוסטון סיינטיפיק, קובי ריכטר ביקש למכור את החברה שייסד לפי שווי של כ-8 מיליארד דולר, במקביל הוערך השווי של מדינול בכ-3 מיליארד דולר בידי בנק ההשקעות בר סטרנס, ועל-פי הידוע, בוסטון הציעה לרכוש את החברה תמורת סכום הגבוה מ-2 מיליארד דולר. אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה. לא היתה זו הפעם הראשונה שבה ניסתה בוסטון לרכוש את הבעלות במדינול. על-פי עדותו של ריכטר עצמו, בשנת 1997 הציעה החברה האמריקנית לרכוש את מדינול תמורת 1.2 מיליארד דולר, אך נסוגה בה מהצעתה ברגע האחרון.
בעוד המגעים נמשכים, ועל רקע היחסים המעורערים, בבוסטון סיינטיפיק שקדו על פיתוח סטנט משלהם, שיחליף את הסטנט של מדינול ויסיים את תלותה של החברה בריכטרים. מדינול, מצדה, החליטה להתחיל במאבק משפטי נגד בוסטון סיינטיפיק, בטענה שבמהלך הקמת המפעל הסודי באירלנד היא גנבה סודות מסחריים וקניין רוחני של מדינול, אשר שימש אותה בפיתוח הסטנטים החדשים שלה -'אקספרס' ו'טקסוס'. טענה נוספת היתה, כי הקמת המפעל באירלנד היא בבחינת הפרת חוזה. בוסטון סיינטיפיק חזרה וטענה, כי המפעל הוקם כחלק מההסכם ונועד להבטיח אספקה סדירה של סטנטים על רקע בעיות באספקה שהיו למדינול.
ב-2001 הוגשו כתבי תביעה בבתי-המשפט בארצות-הברית ובישראל נגד בוסטון סיינטיפיק ומנהליה - אם כי מאוחר יותר בוטלו התביעות נגד המנהלים - ואחר כך נוספו תביעות גם בהולנד ובגרמניה. בוסטון לא נשארה חייבת, והגישה תביעות-נגד מטעמה בטענות להפרת חוזים.
בינתיים החלה בוסטון למכור את הסטנטים החדשים שלה, שהפכו עד מהרה להצלחה מסחררת. מכירות שני הסטנטים החדשים שלה מאז 2000 ועד סוף השנה הנוכחית - שבה אמור היה להסתיים ההסכם עם מדינול - מסתכמות בכ-6 מיליארד דולר, ואם נחשב תמלוגים בשיעור 23% שמדינול זכאית להם - הרי שהיקף הפיצויים לחברה היה אמור לעמוד על כ-1.4 מיליארד דולר, כך סברו שמדינול תטען.
בוסטון הפסיקה למכור את הסטנט 'ניר' המיושן של מדינול, והחברה הישראלית חתמה ב-2002 על הסכם עם גור האמריקנית להפצת הסטנט שלה 'נירפלקס'. גור לא נחשבת חברה מובילה בתחום הסטנטים, ובכל מקרה מדינול העדיפה לא לשווק את הסטנטים שלה בארצות-הברית עד שיסתיים הסכסוך המשפטי עם בוסטון. מכירות מדינול, שבשנת 1999 הגיעו לכ-250 מיליון דולר - והניבו לה רווח של כ-200 מיליון דולר - צנחו באופן משמעותי מאז. ב-2001 הוערכו מכירותיה ב-70 מיליון דולר, ומאז הן רק ירדו.
לאחר החלטת השופט הלרסטיין בדצמבר 2004, כי המשפט ידון רק בהפרת החוזה ובפיצויים עקב כך, ניהלו הצדדים מספר סבבים של דיונים בדרך לפשרה. על-פי הפרסומים, בוסטון הציעה פיצוי של כ-600 מיליון דולר, אך במדינול ביקשו פיצוי הקרוב יותר ל-2 מיליארד דולר. לאחר דיונים דובר על סכום קרוב למיליארד דולר, אך גם הפעם לא הושג הסכם. משיכת החבל בין הצדדים לא נפסקה, ומתווכים שונים המשיכו להעביר מסרים מצד לצד.
ימים ספורים לפני פתיחת המשפט ביוני השנה פורסם, כי בוסטון סיינטיפיק הציעה פיצוי בסך 800 מיליון דולר, אך הוא נדחה על-ידי מדינול, שביקשה פיצוי בסך כמיליארד דולר.
במהלך החודשים האחרונים שאבו במדינול עידוד מכך שבפועל השופט הכיר בטענתם להפרת הסכם, ולכן סברו שהעניין העיקרי במשפט לא יהיה עצם זכאותם לפיצוי, אלא גובהו. עם זאת הם הבינו, כי הסבירות שהשופט יפסוק לטובתם פיצויים בסך יותר ממיליארד דולר אינה גבוהה.
נקודה נוספת שהקשתה על מדינול היתה דרישתה של בוסטון סיינטיפיק למנות מטעמה דירקטור במועצת המנהלים של מדינול, דבר שהיא זכאית לו מתוקף אחזקתה ב-21% מהמניות.
בוסטון סיינטיפיק, מצדה, כבר השלימה עם כך שתידרש לשלם פיצויים לא מבוטלים בפרשה. היא ניצלה את העובדה שהיא חברה גדולה בעלת מחלקה משפטית מיומנת ומנוסה, וניהלה קרב התשה נגד מדינול. עלות מאבק משפטי שכזה עשויה להגיע למיליונים רבים של דולרים - והיו פרסומים שדיברו במקרה זה על 50-40 מיליון דולר - אך בעוד שסכומים כאלה מכבידים מאוד על חברה קטנה כמדינול, הם נבלעים בהוצאות הגדולות של ענקית כבוסטון סיינטיפיק. מאידך גיסא, בחברה האמריקנית התנחמו מכך שהמשפט נסב על הפרת חוזה, ולא על גניבת סודות מסחריים, שכן הפיצויים במקרה כזה היו גדולים הרבה יותר.
כך יכלה בוסטון להמשיך לשווק את הסטנטים שלה, ולדחות את טענותיה של מדינול לתמלוגים מהמכירות. שהרי הדבר החשוב ביותר לחברה האמריקנית - היכולת להמשיך בפעילות השוטפת-לא נפגע כלל. עם זאת, בהנהלת החברה הבינו שהשופט לא יראה בעין יפה את התבצרותו של הצד שימאן להתפשר, והמאמץ העיקרי התמקד בניסיון להשיג היקף פיצויים נמוך ממיליארד דולר במזומן.
רף מיליארד הדולרים הסתמן כנקודת ציון פיננסית וכשינוי במצב-הרוח. בוול סטריט העריכו כי בוסטון תידרש לשלם פיצויים של יותר ממיליארד דולר, כך שהסכם הפשרה בסך 800-750 מיליון דולר במזומן הוא הפתעה לטובה עבור המשקיעים, שבעצם הם אלה שמעניינים את החברה האמריקנית. בנוסף, יש בכך הישג מוראלי לחברה, שהצליחה ללחוץ את הריכטרים אל מתחת לסכום הנחשק.
יהודית וקובי ריכטר יוצאים עם סכום כסף גדול מאוד, ובנוסף נפרדים באופן מוחלט וסופי מבוסטון סיינטיפיק. הם מקבלים לידיהם את מניות בוסטון במדינול, ששוויין הוא בבחינת נעלם - וגם שונה בעבור בוסטון ובעבור הריכטרים עצמם. על-פי ראייתם, ייתכן ששני החלקים בהסכם הפשרה מסתכמים בקרוב למיליארד דולר, זאת אם מעניקים שווי גבוה מאוד למדינול - שווי שלא נראה מוצדק כיום. היו שטענו כי שווי מדינול כיום הוא 100-50 מיליון דולר, לפני קבלת הפיצויים מבוסטון.
הריכטרים מיצו את כל המהלכים שעמדו לרשותם, ולא חסכו באמצעים על-מנת להוכיח את צדקתם ולהכפיש את הענקית שמולם. בעבורם המאבק היה על כבוד ויוקרה - אולי יותר מאשר על כסף - לכן קשה להעריך מה תהיה הרגשתם עם סיום הפרשה. לאחר עדותו הארוכה יכול היה ריכטר להרגיש, כי חשף את האמת המכוערת על בוסטון סיינטיפיק ומנהליה - לפחות כפי שהוא רואה אותה.
עם זאת, קשה שלא לתהות אם מאבק משפטי כה ארוך, אשר ללא ספק גבה מחיר אישי וכלכלי כבד מבני-הזוג ריכטר, אכן הצדיק את עצמו. לכאורה נראה שהם יכלו להשיג את התנאים שבהסכם הפשרה - ואולי אף פיצוי גדול יותר - כבר לפני שנים, ולחסוך לעצמם את המאבק הארוך והמתיש. על-פי חשבון פשוט, הם היו יכולים לקבל 2-1 מיליארד דולר לפני שנים - חלקם במניות בוסטון סיינטיפיק, שערכן עלה מאז באופן משמעותי - אולם החישוב הזה אינו בהכרח היחיד.
הרי המאבק היה על כבוד ויוקרה, ולא רק על כסף, ונוצר הרושם כי לאחר הדרך הארוכה יוצאים בני-הזוג ריכטר רק עם חצי תאוותם בידם. הרי דרישתם לפיצוי של מיליארדים הסתיימה, בסופו של דבר, בפיצוי חלקי בלבד וללא הודאה רשמית ומשפטית של בוסטון סיינטיפיק באשמתה. כך שאם צריך להפיק מכל הפרשה הזו מסקנה אחת בלבד - מוסר השכל, אם תרצו - הרי היא שרצוי להיזהר מהחיבור הזה בין עסקים לאגו. במקרים רבים מדי מדובר בקוקטייל רעיל.
נקודת מבט נוספת על הפרשה ניתן לקבל מבדיקת שוויים הפיננסי של בני-הזוג ריכטר. בשנת 2000 העריך המגזין פורבס את שוויים במיליארד דולר. בשנת 2004 העריך עסקים את שווי בני-הזוג ב-1.8 מיליארד שקל, כלומר כ-400 מיליון דולר. לאחר שיקבלו את הפיצויים צפוי השווי לעלות ולהתקרב שוב לרף מיליארד הדולרים - תשואה אפסית (אם לא שלילית) על ההון במשך כ-5 שנים.
בתום הסכסוך יוכלו הריכטרים לשוב ולהשקיע את כל מרצם בהשלמת בנייתה מחדש של מדינול, והתחרות עם בוסטון סיינטיפיק בשוק הסטנטים רק תגביר את המוטיבציה שלהם. הם כבר הוכיחו בעבר שיש להם כל הדרוש כדי להצליח, והפיצויים יספקו בסיס פיננסי מוצק לכל מהלך שיבחרו לבצע. אך את הניצחון האמיתי והשלם תוכל מדינול להשיג רק בשוק עצמו - שוק שבו הרופאים והחולים הם השופטים. זו משימה לא קלה, אך מי אם לא ריכטר ישמח להתמודד עם האתגר?
נא להמתין לטעינת התגובות
