איך עובד ראוטר?
ארז בן-ארי שולח לחור שחור עוד תעלומה טכנולוגית. והפעם: נתב אינטרנט
הנתבים מתחלקים לשתי משפחות: את המקצועיים מתקינים ספקי אינטרנט וחברות גדולות שלהם מחשבים רבים המחוברים לאינטרנט; את הביתיים אפשר לקנות כדי לשתף את חיבור האינטרנט בין כמה מחשבים. אף שנתבים מקצועיים עולים הרבה יותר מצעצועי הניתוב הביתיים, מבחינות מסוימות דווקא הזאטוטים משוכללים יותר.
תפקידו של נתב הוא לשמש כמעין שוטר תנועה של הרשת, אך במקום לכוון את המכוניות הוא מכוון חבילות מידע. התכנון של הרשת מבוסס על כך שכל קובץ שנשלח מחולק למנות קטנות שגודלן הוא בסביבות 1.5 קילו-בייט, והמנות נשלחות ליעדן בצורה מסודרת, אחת אחרי השנייה. כל מנה, המכונה פקט (Packet), מכילה מספר סידורי שבעזרתו אפשר להרכיב את הקובץ בחזרה בנקודת היעד.
המחשב שולח את המנות באמצעות הנתב. במקרה של ארגון, המחשבים שבו מוגדרים לשלוח כל מידע שמיועד החוצה היישר אל כתובתו של הנתב שלהם. בחברות בינוניות יש בדרך כלל נתב אחד, שמקבל מידע מכל המחשבים בארגון ומעביר אותו החוצה. בארגונים גדולים יש לפעמים כמה נתבים, אחד בכל קומה או בניין. מאחר שכל ארגון מחובר לאינטרנט דרך ספק כלשהו, המידע מועבר בשלב מסוים אל הנתב של הספק. במקרה של המשתמש הביתי, המידע עובר מהנתב אל המודם, וממנו היישר לנתב של ספק האינטרנט. במקרה שאין בבית נתב, המחשב יעביר את המידע היישר למודם, וממנו לנתב של ספק האינטרנט.
כאשר נתב מקבל מנה של מידע מהמחשב, הוא בודק את הכותרת שלו שמכילה מידע על המנה, כמו מתי היא נשלחה, מיהו השולח ומהו היעד. הזיכרון של הנתב מכיל רשימות ניתוב שבהן מפורט מידע על מספר נתיבים לשליחת המידע. כל נתיב כולל רשימה של מקומות שאליהן הוא מוליך, ומעין ציון שקובע את יעילות הנתיב ביחס לאחרים.
אם, לדוגמה, נתב אמריקני מקבל בקשה להעביר מנה לישראל, הוא עלול למצוא ברשימה שלו כמה עשרות דרכים להגיע לארץ – דרך לונדון, דרום-אמריקה או כל מקום אחר. הוא גם עלול לגלות שהנתיב דרך לונדון עמוס ברגע זה כי היה שם פיגוע, ולכן עדיף לבחור מסלול אחר שיבטיח משלוח מהיר יותר של המנה. טבלה כזו מחייבת עדכון תכוף, והנתבים עושים זאת אוטומטית. לנתבים יש שפה משלהם, שבאמצעותה הם מעבירים זה לזה מידע על נתיבים חדשים שנוצרו ועל בעיות או שינויים בנתיבים קיימים. נתב חדש ובתול עדיין לא מכיל רשימה כזו, ולכן לוקח זמן עד שהוא מבצע את עבודתו ביעילות.
צילום: יחצנות קונספטרוניק יחצנות Conceptronic
השומר הפרטי שלכם
נתב ביתי עושה עבודה דומה, אבל היא פשוטה יותר. מאחר שיש לו רק יציאה אחת (אל ספק האינטרנט), אין לו אפשרות לבחור נתיבים שונים – ולכן הוא רק מעביר הלאה את המנות כמו רובוט. מצד שני, מאחר שעליו לנהל את הרשת הביתית, נוספות לו בדרך כלל תכונות שנועדו לעשות את החיים קלים יותר עבורנו המשתמשים.
תכונה אחת היא DHCP, שתפקידה לחלק כתובות אינטרנט למחשבים שמחוברים לנתב, וכך אפשר לחבר אליו מחשב ולהתחיל בגלישה מבלי לבזבז זמן על כל מיני הגדרות. לנתבים ארגוניים אין תכונה כזאת, ולכן צריך לבזבז עוד כמה אלפי שקלים על שרת מיוחד רק בעבור תוכנית החלוקה.
תכונה נוספת של נתבים ביתיים היא "פיירוול" (חומת אש) עם NAT. המשמעות:
הנתב מחלק למחשבים בבית כתובות מיוחדות שאינן זמינות ישירות מהאינטרנט. אפשר להשוות זאת לבית שבו כל הדירות מובילות לחדר מדרגות עם שומר עצבני, לעומת בית דירות שבו לכל דירה יש דלת המובילה אל הרחוב. בסוג הראשון לא ניתן להיכנס לדירות מבלי לעבור בדיקה אינטימית של השומר, או הפיירוול במקרה של הנתב, וכך נמנעים סוגים רבים של וירוסים ופריצות. התכונה הזאת היא שהופכת את הנתב הביתי למוצר כדאי כלכך, מאחר שהיא מאפשרת לכל אחד גם שיתוף באינטרנט וגם הגנה יעילה, וכל זאת מבלי לרוקן את חשבון הבנק. נתבים ביתיים מסוימים מסוגלים גם להיות גם נקודת גישה אלחוטית לאינטרנט, ואז באמצעות כרטיס אלחוטי אפשר להתחבר ולגלוש בביטחה.
אודות הכותב והטור
הכותב הוא מהנדס בחברת מיקרוסופט ישראל. המדור "איך זה עובד" נועד לתת הבנה בסיסית בתופעות טכנולוגיות, ואין הוא מתיימר לספק הסבר מלא להן.
עדכון אחרון : 18/9/2005 18:18
נא להמתין לטעינת התגובות
