מזרח תיכון חדש?
החרם הערבי כבר מזמן לא מה שהיה, אבל ארה"ב מנסה לתת לו מכת מוות. בחריין כבר הודיעה לאמריקנים, כי החליטה לבטל את החרם על ישראל. גם סעודיה, המצטרפת הטרייה לארגון הסחר העולמי, הבטיחה בתמורה לבטל את החרם. מעצבת האופנה גלית לוי כבר מוכרת שמלות ערב לאצולת הממון של ריאד, אבל המבחן האמיתי קרוב מתמיד: יזמים ישראלים מנסים לרכוש בצורה ישירה גז סעודי עבור ישראל
על-מנת להשיג את יעדם, הסעודים נתנו התחייבות מפורשת לממשל האמריקני, והבטיחו כי בכוונתם לבטל את כל סוגי החרם - והמבחן הגדול שלהם כבר באופק. בשבועות הקרובים אמורים אנשי עסקים ישראלים לנסות לקדם בגלוי את הפיכת סעודיה לספקית גז לישראל - עיסקה שהיקפה מוערך במיליארדי דולרים. גם חברות היי-טק ישראליות ינסו למכור את פיתוחיהן היישר לסעודים, בלי מתווכים בנסיכויות המפרץ.
למעשה, קשרי סחר עקיפים עם סעודיה קיימים מאז חתימת הסכמי אוסלו. מוצרי השקיה והיי-טק מתוצרת כחול-לבן נמכרים לאילי הנפט בממלכה הסעודית, אבל בדרכים עקיפות.
למעשה, עד כה כשלו כל הנסיונות לרכוש מוצרי דלק מבתי-הזיקוק הסעודיים. אנשי עסקים סעודים מוכנים לשוחח עם ישראלים בוועידות בינלאומיות, אך כשמעלים בפניהם את האפשרות ליצור קשרים עסקיים ישירים, התשובה קבועה: "עוד מוקדם מכדי לעשות עסקים. כדאי שנמתין להתפתחויות באזור". לפעמים הם מתחמקים בפשטות, ואומרים שהם "ממתינים לאור ירוק מהשלטונות".
למרות הקשיים, לאחרונה צצים ניצניו של שינוי. מעצבת השמלות גלית לוי מספרת, שקיבלה הזמנה שהיקפה כ-1.2 מיליון שקל לאספקת שמלות ערב לנשים סעודיות, בעקבות תצוגה בניו-יורק. אך המשלוח לא יגיע ישירות אל אדמת חצי האי, אלא דרך צרפת וניו-יורק. לוי גם לא מבטיחה שעל השמלות תודבק תווית עם הכיתוב המתבקש: Made in Israel.
בנוגע לדבר אחד לפחות אין כל ספק: רשימת הממתינים להחלטת הסעודים ארוכה מאוד, וכוללת מדינות רבות במזרח הרחוק ובאירופה. בראש הרשימה נמצאים היפנים, הידועים כרגישים ביותר לנושא החרם הערבי. בשל תלותם הגדולה בנפט מהמזרח-התיכון, ובמיוחד מסעודיה, אנשי ארץ השמש העולה נקטו בשנים האחרונות אסטרטגיה של צעד קדימה ושניים אחורה. מצד אחד הם מקיימים יחסי סחר עם ישראל, ומצד שני הם מגלים חוסר נכונות לבצע השקעות משמעותיות, פרט לכמה קרנות היי-טק.
מיד לאחר שנחתמו הסכמי אוסלו, הביעו היפנים נכונות להסיר את הסתייגותם מיחסים כלכליים עם ישראל, ונתנו אור ירוק לחברות הסחר הגדולות להיכנס לפעילות בציון. בין היתר, הותר לחברות הרכב היפניות למכור מכוניות בארץ, וכיום היבוא משם עומד על 90%-80% משוק הרכב.
הביטוי המעשי לשינוי היחס הגיע כשנפתחו משרדיהן של 5 חברות סחר גדולות בתל-אביב. לאחר שהנציגים במשרדים אלה בדקו אפשרויות שונות להשקעה או לרכישת טכנולוגיה, הגיעה אינתיפאדת אל-אקצה וניפצה לרסיסים את החלומות. כיום פועלת בתל-אביב רק חברת סחר יפנית אחת, וגם היא עושה את צעדיה הקטנים בפרופיל נמוך. כראיה לחשש היפני נציין רק, כי נציג החברה דרש שלא נחשוף זהותה.
ניתן רק להניח שהחלטת הסעודים תשפיע במידה רבה על נכונות היפנים להגביר את פעילותם בארץ, בדומה לעסקים הרבים שהם עושים בנסיכויות הנפט.
הפעילות האמריקנית המוגברת להפסקת החרם אמנם מפריחה באוויר ציפיות חדשות, אך היא עוד לא הביאה לחיסול משרד הליגה הערבית בדמשק, המטפל בחרם הערבי מאז 1951. אחת לשנתיים מקיים המשרד כנס בנושא, וכל הידרדרות ביחסי ישראל והרשות הפלשתינית מביאה להנפה
לאורך השנים נעשו נסיונות רבים לאמוד את גובה הנזקים שהסב החרם לישראל. הנתונים נעים בין 44 מיליארד דולר - האומדן של איגוד לשכות המסחר, לבין מספרים נמוכים יותר שמציגים מכוני מחקר שונים.
עם זאת, אין ספק שהנזק העיקרי שהחרם הערבי גרם למשק הישראלי אינו סירובן של חברות ידועות בעולם למכור את תוצרתן בשוק הישראלי, כי אם הימנעותן של חברות רב-לאומיות מהשקעות בארץ. למעשה, במשך שנים רבות המשק בישראלי היה'מחוץ לתחום' מבחינתן של חברות-הענק, והן לא היו מוכנות להיכנס למיזמים משותפים עם חברות ישראליות אפילו במדינות אחרות. מצב זה נמשך עד חתימת הסכמי אוסלו בספטמבר 1993.
התפנית המשמעותית בכל הנוגע לחרם הערבי הגיעה בתום מלחמת המפרץ הראשונה, ב-1991. כווית , שנפגעה קשה במלחמה, עמדה אז לפני פרויקט שיקום כולל וביקשה לגייס יזמים אמריקנים לביצוע עבודות תשתית. הבעיה היתה שמגבלות החרם נגדו את החקיקה בארצות-הברית, שאסרה על חברות אמריקניות לקחת חלק בחרם הערבי.
התוצאה היתה שממשלת כווית התחייבה לבטל את החרם המשני ואת החרם השלישוני - אך לא את החרם הישיר על מוצרים ישראליים. שינוי זה סייע לשכנע חברות-ענק באירופה ובארצות-הברית בכך שעליהן לבחון פעילות גלויה בישראל, כולל פתיחת משרדים.
למעשה, בתחילת שנות ה-90 החל יצוא ישראלי לחלק ממדינות המפרץ, והוא התבצע באמצעות ירדן ומצרים. כתוצאה מכך התנדף לו הצורך בחברות-קש שהוקמו בקפריסין ובספרד לשם מסחר במוצרי השקיה, בזרעים ובמוצרי אלקטרוניקה ישראליים.
תקוות חדשות מפיחה גם התחייבותה של בחריין לממשל האמריקני, לנטוש את כל סוגי החרם הערבי על ישראל. מכתב מפורש בעניין זה העביר שר האוצר הבחרייני, אחמד בן מוחמד אל כאליפה, לנציג הסחר בממשל האמריקני, רוברט פורטמן, כתנאי להסכם סחר חופשי בין 2 המדינות. במסגרת זו החליט הקונגרס האמריקני לבחון מדי שנה אם הבטחתה של בחריין עומדת במבחן המציאות.
עתה מצפים כי הממשל בארצות-הברית ידרוש ממדינות ערביות נוספות להכריז על הפסקת החרם, בעיקר בעקבות יישום ההתנתקות מרצועת עזה והכוונה לפעול בעתיד בהתאם למפת הדרכים. הגישה האמריקנית קובעת שמדינות ערב חייבות להפסיק את כל סוגי החרם הערבי, ולו רק כדי לתמוך במאמצי השלום באזור.
הדרך אל שיתוף-הפעולה המלא עוד ארוכה מאוד. אף שלישראל יש קשרים עם חלק ממדינות המפרץ הפרסי, לא רואים מוצרים ישראליים בחנויות בקאטר או בדובאי. מוצרים מתוצרת כחול-לבן, כמו מוצרי היי-טק והשקיה, דווקא מגיעים ל-2 הנסיכויות האלה - אך איש לא יוכל לזהות את מקורם.
מאידך, אולי אחד מסימני הזמן הוא שלפני 10 ימים השתתפה משלחת יהלומנים ישראלית, בראשות נשיא הבורסה אבי פז, בתערוכת תכשיטים ושעונים, שהתקיימה בדובאי ונחשבת לחשובה ביותר בתחום במפרץ הפרסי.
השנה האחרונה הביאה גם את בשורת המסחר עם עיראק, שהיקפו מסתכם בעשרות מיליוני דולרים. 'רשימת הקניות' העיראקית כוללת מוצרי מיגון, מזון, השקיה וחומרי בנייה, שחלקם נרכש על-ידי הצבא האמריקני. עם זאת, הציפיות שהשוק העיראקי יקלוט מוצרים ישראליים בהיקף מאות מיליוני דולר - במסגרת התוכניות לשיקום המדינה - לא התממשו בשל המצב הבטחוני הקשה בה.
שנת 2005 התאפיינה גם בהידוק יחסי הסחר בין ישראל למצרים. במוקד עמדה העיסקה לרכישת הגז ממצרים עלידי חברת החשמל, ובצילה עדיין ניכרים נסיונות של קיצונים להכריז חרם על מוצרים ישראליים.
התפתחות מעניינת חלה בקשרי התעופה של חברות ישראליות עם קאטר ומרוקו. ארקיע, למשל, חתמה על הסכם עם חברת התעופה של קאטר, לפיו נוסעים לרבתעמון יוכלו לצאת במטוסים קאטריים לטיסות המשך למזרח הרחוק. ארקיע אף נמצאת במגעים עם מדינות נוספות במפרץ הפרסי לצורך הפעלת טיסות המשך, ובזכות האישור לטוס מעל אדמת מרוקו מתאפשר לה לטוס לדרום-אמריקה.
בממשל האמריקני מעוניינים כעת למוטט לחלוטין את חומת החרם הערבי, ומתכוונים לדרוש את הסרתו מכל מדינה ערבית המבקשת לחתום על הסכם אזור סחר חופשי. ההערכה היא שבעקבות בחריין יסכימו מדינות ערביות מתונות נוספות לחתום על הסכם דומה. מהלך כזה עונה על ציפיות האמריקנים, הסבורים שקידום היחסים הכלכליים בין מדינות האזור יקדם גם את ערכי הדמוקרטיה במזרח-התיכון.
נא להמתין לטעינת התגובות
