סיפורו של החרם הערבי
כך הצליחה הליגה הערבית לאיים על העולם העסקי. נשק החרם הופעל על-ידי מדינות ערב עוד לפני קום המדינה
אחרי מלחמת השחרור הקימה הליגה הערבית את 'משרד החרם' בקהיר, ותפקידו היה ליישם את ההחלטה ולרכז ב'רשימה שחורה' את שמות החברות מארצות-הברית, מאירופה ומהמזרח הרחוק, אשר פעלו בישראל. בשלב מאוחר יותר הועבר המשרד לדמשק, ושם נבנתה התשתית ללוחמה הכלכלית של הערבים נגד ישראל במשך עשרות שנים.
במשך שנים רבות התאפיין החרם הערבי ב-3 סוגי פעילויות. הסוג הראשון כלל חרם על חברות ישראליות, שלא איפשר לייצא סחורות מקומיות למדינות ערב. הסוג השני כלל חרם על חברות אשר מנהלות קשרים עסקיים עם ישראל, וידוע כ'חרם משני'. בתקופה השיא הטילו הערבים חרם על כ-8,500 חברות זרות שקיימו קשרים
עם ישראל.
הסוג השלישי היה חרם על חברות שניהלו עסקים עם חברות שקיימו קשרים עסקיים עם ישראל, וסוג זה מכונה 'חרם שלישוני'.
2 גלי הצלחה נרשמו בתולדות החרם הערבי על ישראל, כפי שקובע מחקר שערך פרופ' גד גילבר מאוניברסיטת חיפה. גל ההצלחה הראשון היה בתקופת שיא הנאצריזם במצרים בין השנים 1957 ל-1966. הגל השני היה קשור לעליית מחירי הנפט ב-1979-1973. אין ספק שחשיבותו הגוברת של הזהב השחור מהמזרח-התיכון תרמה באותן שנים להצלחת החרם הערבי.
ישראל נאלצה בשנים ההן לשלם מחירים גבוהים הרבה יותר מהשוק העולמי כדי לרכוש נפט, גם כשהספקית היתה מקסיקו. אף אחת מחברות הנפט האמריקניות לא היתה מוכנה להסתכן באספקת נפט לארץ זבת החלב והדבש, בשל החשש מתגובה חריפה של יצרניות הנפט הערביות.
התוצאות היו קשות. חברת הנפט הגדולה של הסתלקה מפעילות בארץ, ודבר זה אילץ את הממשלה להקים את חברת פז, שרכשה את תשתית של. גם חברות גרמניות ידועות השיבו בשלילה לבקשות ישראליות לרכוש ציוד למפעלים חדשים שהוקמו בארץ, אף שהדבר נעשה במימון של כספי השילומים מגרמניה. נכשלו אז גם הנסיונות למצוא יצרן מכוניות אירופי ידוע, שיהיה מוכן להקים מפעל בישראל. אפילו מפעל ליילנד הבריטי הסתלק מהשותפות במפעל להרכבת משאיות ואוטובוסים באשדוד, למרות התנאים הנוחים שהוצעו לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
