מדע וטכנולוגיה
על דור המטוסים החדש, מגדל בבל המודרני, ומחקר חדש יעזור להילחם ברעב בעולם
80 יום כדי להקיף את כדור הארץ, נחשבה פעם משימה בלתי אפשרית. העובדה: ספר המדע הבדיוני בנושא הזה, של ז'ול וורן. כיום, להקיף את כדור הארץ ב-80 דקות, נראית משימה בלתי אפשרית. רק אסטרונאוטים במעבורות חלל מתקרבים ליעד הזה (המעבורת עושה זאת בדרך כלל ב-90 דקות).
אבל יתכן מאד שבאופק מסתמן שינוי. מדעני חלל ותעופה רוסים החלו לתכנן מטוס נוסעים שיהיה מסוגל להשיג מהירות של 30 אלף ק"מ בשעה – מהירות חלומית ממש. כך משך הטיסה ממוסקבה, פריס או לונדון, לניו-יורק יהיה כשעה בלבד ואולי אפילו פחות (ממוסקבה רק 50 דקות), מפריס למוסקבה – 20 דקות ומסידני למוסקבה – שעה אחת ו-6 דקות בלבד. ממש לא ייאמן.
הרוסים מסרו כי מדובר בכלי טיס שראוי להיקרא –מטוס-חלל. הוא ימריא וינחת במסלולים רגילים, כמו כל מטוס נוסעים עכשווי, אבל הוא יתנהל כרכב-חלל מאוייש בטיסות בגובה בינוני.
פרוייקט הפיתוח השאפתני הוא ללא ספק המלה האחרונה בתחום ההנדסה והטכנולוגיה. יהיה צורך לתכנן מנוע ייחודי, שישתמש בחומרים חדשניים שיעמדו בחום הרב של חיכוך ועם זאת יהיו קלים וקשיחים מאד.
יהיה צורך להשתמש בדלק חדש, שיהיה תערובת של חמצן ומימן, וגם ידידותי לסביבה. עיצוב המטוס, מבפנים ומבחוץ, יחייב שינויים מפליגים בהשוואה לקיים כיום. המנועים חייבים להיות היפרסוניים (על-על-קוליים)
הרוסים פירסמו באחרונה כמה פרטים לגבי תוכנית היעד כולה: אורך המטוס יהיה 75 מטר ומשקלו הכללי בעת ההמראה יגיע ל-800 טונות, כאשר רוב המשקל הגדול הזה יהיה דלק. כמטוס מטען, שיוכל לשאת בין 10 ל-45 טונות, הוא יצטרך לטוס בגובה שבין 100 ל-200 ק"מ מכדור הארץ.
טיסות נוסעים יהיו בגבהים שונים, מתאימים יותר לשהות של בני אדם ללא הכשרה מוקדמת המתאימה לטיסות בחלל. יהיה צורך להכניס במטוס כזה מערכות מיוחדות שיאפשרו שהות בתנאים ייחודיים ובמהירות שנקבעה.
עלות טיסות המטען במטוס יהיו נמוכות מעלויות שיגור מעבורות חלל כיום. עלות הטסת מטען במעבורת חלל מחושב לפי 10-20 אלף דולר ל-1 ק"ג בעוד שהרוסים מדברים על תעריף של 100-200 דולר ל-1 ק"ג לצורך הטסת מטען במטוס-החלל.
על פי התוכנית ההנדסית המסתמנת יצוייד מטוס החלל בכנפיים, כשחלקו הראשון יהיה מיועד לצוות או למטען. המנועים ימוקמו בחלקו האחורי. המראה של מטוס כזה יזכיר במידה מסויימת "צלחת מעופפת" או "נקניקיה מעופפת". דגם היתכנות כבר מצוי בבנייה בקנה-מידה של 1:25. בשלב זה יש לרוסים קשיי תקציב והפרוייקט תקוע ולא הושלם.
על-פי החישובים שנעשו עד כה בניית שני מטוסי-חלל כאלה תחייב ההשקעה של כ-600 עד 800 מיליון דולר ומשך הבנייה יארך 5-8 שנים.
ועוד פרוייקט הנדסי מהפכני שהוכנס כבר לצנרת: גורד שחקים שגובהו יהיה 1 ק"מ. מאחורי התוכנית עומדים אדריכלים ומהנדסים בריטיים ומגדל העסקים והמגורים הזה ייבנה בכוויית. הוא יגיע לגובה של 1001 מטר - פי שניים מהמגדל הגבוה בעולם כיום, "מגדל טייפה 101" בבירת טייוואן, שגובהו 509 מטר. הוא גם יהיה גבוה מהמבנה בדובאי שמיועד להגיע ל-700-800 מטר ובנייתו אמורה להסתיים ב-2008.
היזמים והמתכננים הבריטים הציגו כבר את הרעיון לכתב העת "ארכיטקטס ג'ורנל". השם שמבקשים להעניק למבנה הזה הוא "עיר המשי" – בערבית: מדינאת אל-הריר. הבניין יהיה מסוגל לאכלס 7000 איש ועלות הבנייה תסתכם ב-84 מיליארד ליש"ט (כמעט 700 מיליארד שקל) ותימשך 25 שנה.
חברת הנדסה בריטית בשם ארופ שמתמחה בגורדי שחקים מסרה כי מיבנה כזה מעמיד אתגר חסר תקדים למתכננים ולחברות הבנייה שישולבו בפרוייקט. יהיה צורך, למשל, לתכנן מעליות במספר מספיק כדי לשרת כל כך הרבה נוסעים – וגם לעשות זאת ביעילות וללא תקלות. ככל שמבנה "צומח" יותר לגובה – כך נדרשות יותר מעליות, מה שגם יוצר הכבדה גדלה והולכת על שלד המיבנה. יתכן שיהיה צורך להשתמש במעליות כפולות-סיפון או אפילו תלת-סיפוניות במקום במעלית הרגילה הפועלת כיום במבנים דומים.
כן יהיה צורך לתכנן אמצעי מיגון למגדל מפני מכות רוח. עיקר הפגיעות מבעיה זאת יתכנו בקומות העליונות. יש צורך להתקין מערכות שליטה על המבנה ועל תנועת השלד – ויתכן שיהיה צורך לשלב בתוכנית מערכת שמזכירה באופייה מטוטלת כמשקל-נגד וכדי שתיבלום זעזועי רוח של המגדל.
נושא אחר שיש לקחת בחשבון הם הכוחות והעומסים שיוצר המבנה הענק על הקרקע שמסביב ועל התשתיות. שלא לדבר על כך שיצטרכו פתרונות לוגיסטיים ותחבורתיים שונים לשם גישה לבניין ופיזור מהיר של מבקרים-דיירים-משתמשים יוצאים מול נכנסים.
המחקר שנעשה באוניברסיטת חיפה, ושפרטיו פורסמו השבוע ב"מעריב", מעורר עניין גדול בעולם. במחקר נתגלה זן חדש של פטריות ייחודיות המסוגל לשרוד בתנאי המליחות הגבוהים מאד של ים המלח. החוקרים, ובראשם פרופ' אביתר נבו (המאמר המלא), סבורים כי התגלית פותחת פתח לגישה גנטית חדשה לגבי יצירת יבולים חקלאיים, גידולים שיהיו מסוגלים לעמוד בתנאי מליחות גבוהים מאד של קרקעות.
הפטרייה ששמה המדעי Eurotium herbariorum משגשגת בים המלח שם רמת המליחות של המים היא 340 גרם ל-1 ליטר, בערך פי עשרה מלוחים יותר ממי האוקיאנוס. רוב האורגניזמים הצמחיים על פני כדור הארץ לא מסוגלים לשרוד ברמת מליחות שכזאת. הם יתייבשו וימותו מהר מאד.
מדוע מעוררת התגלית עניין כה גדול ויש לה משמעות כלכלית אדירה? כי מושקעים היום מאמצים רבים בפיתוח גידולים ויבולים עמידים למלח משום שרמת המליחות של הקרקעות בחלקים שונים בעולם, מצויה בעליה. אזורים שסובלים מהבעיה הזאת הם נפגעי בצורת ומיעוט גשמים. מליחות הקרקע מחסלת את החקלאות שם, או במלים אחרות: את מקורות מזון לבני האדם ולחיות המשק.
החוקרים הישראלים דיווחו כי אחת הדרכים לפיהן תאי רקמה צמחית יוכלו לעמוד במליחות גבוהה, היא ע"י חומר בשם גליצרול שמונע בריחת מים מהתא עקב רמת המליחות הגבוהה. גן שבודד ושמו EhHOG, שקשור ביצור החומר הנ"ל בפטריות, הוחדר במחקר לשמרים מתסיסים. השמרים נעשו עמידים יותר לקרקע מליחה מהרגיל וגם לתנאי קיצון של טמפרטורה (קור או חום).
אם אפשר יהיה להחדיר את הגן המסויים הזה, שמקורו באותה פטרייה מים המלח, לצמחי מאכל וגידולים חקלאיים – יתכן שבכך יקנו לגידולים עמידות גבוהה ורמת שרידות מתקדמת מול המליחות בקרקע.
אלא שלא כל המדענים מסכימים עם מסקנות המחקר הישראלי. חוקר בריטי טים פלאוורס, פיזיולוג צמחים מאוניברסיטת סאסכס, טוען בתגובה למחקר שיש הבדל בין פטריות לגידולים חקלאיים לבין זו שנתגלתה בים המלח. הוא איננו מאמין שגן מסוגל לשנות את יכולתם של גידולים חקלאיים לעמוד במליחות גבוהה של קרקעות. עמידות למלח היא לדעתו כנראה תכונה התלויה ביותר מגן אחד ולכן החדרה של גן או שניים –פשוט לא תספיק.
מה שבטוח הוא שהמחקר הישראלי ימקד אליו עתה לא מעט תשומת לב בעולם. אם יוכיח הצוות החיפני את צידקתו, זו תהיה הצלחה מסחררת בעלת משמעות לעתידם – והזנתם - של מאות מיליוני בני אדם בעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
