אימובילייזר
הפעם אסף מרגלית ירטש עבורנו תעלומה טכנולוגית: איך עובד האימובילייזר?
המשבת נולד בארצות הברית במעבדות טקסס אינסטרומנטס, ותפקידו היה פשוט - לאפשר את התנעת המנוע רק בעזרת מפתח אלקטרוני מתאים או בהקשת קוד סודי. המומחים האמריקנים חשבו שכך אפשר יהיה למנוע מגנבי הרכב המנוסים להיכנס למכונית, לחבר כמה חוטים ולהיעלם עם האוטו אל האופק. והם צדקו, אבל לקח קצת זמן עד שהמנגנון המתוחכם הוכיח את עצמו.
המתקנים הראשונים שפעלו בשיטה הזאת היו חובבניים למדי. הם הורכבו מסליל רב-מגעים, שחיבר וניתק, על-פי פקודה משבב אלקטרוני, את החוטים המובילים ממפתח ההצתה אל המנוע. כשהסליל היה במצב המאובטח, המיועד למניעת התנעת הרכב, הוא מנע מזרם חשמלי להגיע אל סליל ההצתה, אל משאבת הדלק – וכמובן, אל מערכת ההתנעה (הסטרטר).
המנגנון הזה, שהוטמן בתוך לוח המכוונים, אולי עשה רושם על חברות הביטוח, אבל הגנבים לא נבהלו ומצאו פתרון לעקוף אותו. המשטרה וחברות הביטוח, שירדו לעובי הקורה, גילו כי הגנבים למדו בעל-פה את צבעי החוטים המגיעים מיחידת ההצתה אל המנוע, חיברו כבלים מקבילים ועקפו את האימובילייזר כאילו לא היה קיים.
המלחמה, כמובן, נמשכה. המדענים חזרו ללוחות השרטוט וכעבור כמה חודשים הגו המצאה חדשה – המשבת האלחוטי. הרעיון החדש היה מבוסס על טכנולוגיית RFID – שידור אותות מוצפנים משבב אלקטרוני, הנמצא במפתח של הרכב, אל מקלט מיוחד הנמצא בתוך המוח האלקטרוני של המכונית. השבב שבתוך מערכת הבקרה של המנוע קיבל אישור הפעלה רק מהמפתח או מהמקלדת המותקנת על הפאנל הקדמי. עם קבלת האות הורה המחשב לכל החלקים במנוע להפעיל את מנגנון הזרקת הדלק, וכך נמנע מהגנבים להניע את המכונית באופן מלאכותי. ובזכות הקוד הסודי גם גנב שהצליח להשיג את המפתחות לא היה מסוגל להעלים את המכונית, מאחר שללא הקוד
אבל המנגנון הזה לא היה כליל השלמות בתחילת דרכו. לא פעם הוא נתקע, שבק חיים והשאיר את הנהגים העצבניים מחוץ לרכב, כשהאפשרות היחידה היא להזמין גרר ולהביא את הרכב למוסך כדי לנטרל את האימובילייזר הסורר. ובכל זאת, עם הזמן נעלמו מחלות הילדות, והאימובילייזר הפך אמין במיוחד. היום אין כמעט מכונית חדשה המיוצרת באירופה או בארצות הברית שאינה כוללת יחידת אבטחה להשבתת המנוע, כחלק מקורי ואינטגרלי ברכב.
החידוש הטכנולוגי היה אתגר משמעותי לגנבים והפך אותם למובטלים, לפחות לכמה חודשים. בינתיים הם עשו קצת שיעורי בית, פנו למהנדסים מושחתים, והצליחו לשים יד על יחידות חכמות לנטרול מערכת השבבים האלקטרונית. המערכת הזאת הגיעה, איך לא, מאותן חברות שייצרו את האימובילייזרים המקוריים. בלחץ המוסכים הן פיתחו כלי מתאים לנטרול, המיועד למקרי חירום, אבל כמה יחידות שנמכרו למוסכים ראשיים בארץ זלגו לעולם הפשע, שוכפלו ונמכרו לגנבי רכב תמורת סכום לא קטן.
המכה הקשה ביותר למתקני האימובילייזר הגיעה דווקא מכיוון לא צפוי – האקדמיה. פרופסור אבי רובין מאוניברסיטת ג'ון הופקינס שבבולטימור הודיע כבר לפני שנה, כי הוא וצוות חוקרים הצליחו לפצח את צופן התקשורת בין המעבד האלחוטי שנמצא במפתח האלקטרוני לבין יחידת הפיקוח הנמצאת במנוע. לדבריו, הוא השתמש בשיטות של האקרים כדי לפרוץ את הקוד, שמורכב מאלגוריתם מתמטי פשוט. בשעתיים הצליח צוות החוקרים להיכנס לרכב המוגן ולצאת לדרך-ולגנבים הישראלים זה לוקח כמה דקות. זאת הסיבה לכך שבזמן האחרון מורגשת בישראל החמרה במכת הגניבות.
המפתחים הנואשים חזרו שוב אל לוחות השרטוט והנפיקו את הדור החדש של המשבת, אימובילייזר העתיד, שיהיה כנראה ביומטרי וידרוש מהנהג להזדהות באמצעות טביעת אצבע או עין, ולא יסתפק בהקשת שורת מספרים על מקלדת זעירה. במכוניות יוקרתיות כמו דגמי אאודי, BMW ומרצדס האימובילייזר הזה כבר קיים, תמורת תוספת תשלום כמובן. מכוניות אחרות יצטיידו בו כנראה רק בשנת הדגם הבאה, אבל עתידו של האימובילייזר נראה טוב מתמיד.
גנבים, תורכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
