smsון הגיבור
עמי בן-בסט קולט פתאום איזו מהפיכה עשו הודעות הטקסט בסלולרי. ולא תאמינו: לפחות בזה, ישראל היא מעצמה קטנה
על פי הנתונים של איגוד הטלפונים הסלולאריים הבריטי, בחודש שעבר בלבד נשלחו בבריטניה 2.8 מיליארד הודעות טקסט, שזה גידול של 23 אחוזים בשימוש בשירות הזה. בכל יום נשלחים ברחבי בריטניה בממוצע 93 מיליון הודעות. המשמעות היא שכל אחד מאזרחי האיים הבריטים, וזאת ללא ילדים קטנים וזקנים, שולח בממוצע 3 הודעות טקסט ליום. המספרים המטורפים הללו דומים, אגב, גם למה שקורה בהרבה מדינות אחרות בעולם, לרבות אצלנו בישראל. נגיע לכך.
קודם לכן, כמה מילים על צורת התקשורת המפתיעה הזאת. למה מפתיעה? משום שבתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, כאשר החלו להופיע בשוק בצורה מסחרית הטלפונים הניידים הראשונים, איש מבין מפעילי הרשתות הגדולות לא הביא בחשבון כי שליחת הודעות הטקסט תהיה אחד השימושים היותר נפוצים בטלפון הזה, ומתוך כך גם תשמש מקור רווח משמעותי לאותן הרשתות. טכנולוגיית ה-sms – תוצר לוואי של הטלפונים הסלולאריים – הפכה להיות אחת הטכנולוגיות היותר מפתיעות של העשור האחרון.
מדובר בסיפור הצלחה שאיש לא צפה מראש. האמת היא שקשה להאשים את הטכנולוגים של חברות הטלפון בקוצר ראות. הטלפון הסלולרי היה היורש הדינמי של הטלפון הקווי הישן והטוב – בעצמו אחד המוצרים היותר מוצלחים בהיסטוריה של הטכנולוגיה – וככזה ההצלחה שלו הייתה מובטחת מראש.
הטלפון הנייד נועד להעביר קולות ולא אותיות וכאשר הוכנסה בו האפשרות גם להודעה הקולית, הוא הפך למוצר המושלם. אף אחד לא חשב שהצרכנים של הטלפון הנייד יבקשו גם לכתוב בו מסרים, כאשר כל מה שהם היו צריכים לעשות זה רק לפתוח
יתירה מזאת, צריך גם לזכור כי המסך הקטן של הטלפון הנייד, כמו גם האנטומיה המשונה של כף היד שלנו, לא נועדו מלכתחילה לקריאת טקסטים, ובודאי לא להקשת אותיות. אצבעות כף היד האנושית שהתפתחו באבולוציה של מיליוני שנים הם אלה שאפשרו לאבותינו הקדומים להיאחז, ולתפוש, ולבנות דברים, והפכו, בדיעבד, לאחת מהתכונות היותר מוצלחות באבולוציה הביולוגית. מי לעזאזל יכול היה לשער שנשתמש באצבעות הגסות יחסית שלנו להפעיל מדפסה זעירה וצפופה כמו זו המצויה בטלפון הנייד?
עד כמה שזה נשמע מוזר, יכול להיות שדווקא הקושי האנטומי הזה היה אחד מגורמי הפופולריות העצומה של ה-sms. ישנם הסבורים כי הממשק הבעייתי של הטלפון ורף הכניסה הגבוה שנדרש על מנת להתגבר על קשיי ההקלדה היוו, באופן פרדוקסאלי, תמריץ לדור הצעיר להשתלט על ה-sms וזאת, בידיעה שלמבוגרים יותר, למורים ולהורים יהיה קשה יותר להשתמש בשירות הזה. הם טעו.
כתיבת הודעות הטקסט נפוצה כיום גם בקרב בני הארבעים והחמישים. אין לי הוכחות מספריות לכך מאחר וחברות הטלפון לא נלהבות לספק נתונים בנושא זה, אבל די בהתבוננות חטופה במקומות העבודה, ברחוב או סתם בבתי קפה, כדי לראות את אצבעותיהן העבות יחסית של האנשים הבוגרים מקישות בהתמדה ובנחרצות במקשי הסלולארי, גם אם בקצב איטי יחסית.
המגבלות לכאורה של הודעות הטקסט הן כנראה גם סוד הקסם שלהן. "חיסרון" נוסף שיש בו יתרון הוא רוחב הפס הצר יחסית של הטלפון המיועד להודעות הטקסט, ומאפשר העברת הודעות קצרות, בין 70 ל-20 תוויות בלבד. זה אומר שאפשר להקליד רק משפטים קצרים בני 20-40 מילים בלבד. אין רע בכך. ההיפך. אילוצי המקום הינם פיצוי הולם לקשיי התקתוק.
עם הזמן יצרו האילוצים הללו גם שפה חדשה ומגניבה. בשפה הזאת יכולים המשתמשים לא להאריך במילים. זה בונוס נפלא לאנשים הדחוקים בזמן, או לאלה המבקשים לחסוך במילים, מסבות כאלה או אחרות.
לבסוף, כמו בספרים, בהודעת ה-sms אנחנו משתמשים במדיום המילה הכתובה. מקובל להניח כי למילה הכתובה יש עדיפות על פני המילה המדוברת, וכי המשפט המנוסח בכתב נחקק בתודעתנו טוב יותר מהמשפט המדובר. כך או כך, שוק ה-sms בעולם ממשיך לשגשג ולפרוח.
אם בשנת 2,000 הועברו בין טלפוני העולם כ-17 מיליארד הודעות טקסט, בשנת 2,004 כבר הוקשו כ-500 מיליארד הודעות! בישראל המצב דומה. לפני כארבע שנים כאשר אפשרו החברות הסלולאריות להעביר הודעות בין החברות, בינן לבין עצמן, החלה גאות מיידית במספר ההודעות.
תראו את המספרים: בשנת 2003 נשלחו כאן קרוב ל-1.5 מיליארד הודעות. בשנה האחרונה נשלחו כ-1.8 מיליארד הודעות טקסט, מה שהופך את ישראל למעצמת sms בזעיר אנפין.
עמי בן בסט הוא סופר ועיתונאי במסע אחר ובגלובס, שעוסק בזמנו הפנוי בהרצאות ובניהול פרויקטים חמקמקים וחסרי סיכוי. על נושאים אלה ואחרים אפשר לקרוא בבלוגו השואף-גבוה "קצה", שם פורסמה הכתבה לראשונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
