אני, מאשים
למדינה יש מכשירים שמתערבים לכם בחיים: רמזורים, מד-חשמל, מכשיר לבדיקת שיכרות ועוד. הם קובעים תשלומים וגורלות. יהונתן קלינגר חושב שהמדינה צריכה להתחיל לעבוד בקוד פתוח, ולחשוף את מנגנוניה
הפילוסוף קארל פופר קבע שמה שנחשב למדעי הוא משהו שאפשר לבחון אותו באמצעות נסיון הפרכה. ברגע שיש אפשרות להפריך את ההשערה באמצעות כלים לוגיים, כלומר שמנגנון הבחינה המדעי מבוסס על תהליכים קבועים ולא על ניחושים והשערות – הרי שמדובר במדע. בחוקי חמורבי מדובר על "מבחן הנהר", בו אשה שנחשדת כבוגדת מושלכת לנהר גועש, ואם יוצאת היא בחיים – אזי היתה נאמנה לבעלה, אם מתה – הנהר הענישה על חטאה. בתנ"ך יש שיטה אחרת: מבחן המים המאוררים כמבחן לבגידתהּ של אישה, בו אישה נדרשת לשתות מים עכורים מאפר בכדי לבחון את שלמות נישואיה. לאורך ההיסטוריה נעזרו במבחנים חשוכים כדי לבחון השערות. כך גם בימי הביניים היו זורקים אישה שנחשדה כמכשפה לאגם, אם היתה צפה הרי שהיא מכשפה ויש להרגהּ, ואם היתה טובעת ומתה, אין היא מכשפה ויש לזכותה. שיטה זו, חרף מקובלותה בתקופה החשוכה, היתה לא מדעית, ולכן בימים נאורים נזנחה.
כך ניסה לעשות גם פרקליטו של טימות’י מולדאוני. מולדאוני נעצר בחשד לנהיגה בשכרות ונבדק על ידי בדיקת שכרות סטנדרטית המקובלת בארצות הברית. פרקליטו ביקש, במסגרת ההליך הפלילי, לחשוף את קוד המקור של התכנה כדי לבחון אותה ולהפריך את התוצאות שהתקבלו. מבחינת המשטרה מכשיר הבדיקה הוא כנהר הגועש – נכנס אוויר ויוצאת תוצאה. איש אינו באמת יכול לבחון או לתקוף את המכשיר האלוהי, אלא רק פגמים טכניים אחרים; מבחינתו של מולדאוני היה זה עניין עקרוני, הוא רצה להראות את כשלי התכנה ואולי להוציא עצמו זכאי.
האם באמת דרושה חשיפת קוד תוכנה כדי להוכיח את מדעיות הממצאים שהוא מפיק? התהליך שמבצע מכשיר בדיקת השכרות ידוע לכל: הוא מפרק את האוויר הנפלט מנשיפתו של הנבדק ובודק את ריכוז האלכוהול. אולם במחשבים, כמו בכל מוצר שמתוכנן על ידי בני אדם, ישנן סטיות שנוצרו עקב כשלי תכנות לא צפויים. אכן, יתכנו מקרים בהם כשלים בתכנות יביאו להרשעת חף מפשע ולזיכוי אשם. כשלים אלו הן סטיות התקן של המדע וקיימים מאז המצאת שפות התכנות ואולי עוד לפניה.
האם זכותו של נאשם לבחינת קוד מקור של מכשירים שתוצאות בדיקותיהם שמשו להרשעתו? החוק הישראלי מכיר בזכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה, כולל חקירותיהם של עדים אחרים וכל מרכיבי החקירה שהביאו להחלטה להעמידו לדין. הוא אינו זכאי לעיין במחשבותיהם הפנימיות של השוטרים אשר חשבו והסיקו את המסקנות, אלא רק בממצאים ובמסקנות.
בית המשפט, בבואו לבחון את הראיות, בוחן גם אמינות של מכשירים ששימשו להשגת הממצאים. כך, בית המשפט לתעבודה בירושלים זיכה נאשם כאשר התברר שהשוטרים שטיפלו במכמונת המהירות לא הצהירו בשבועה אחד אחד לגבי מילוי תפקידם (ת 6464/03 מדינת ישראל נ’ קליין אליעזר). במקרה הנדון כל שוטר החזיק בתפקיד אחר. אחד הכניס את סליל הצילום, אחד כייל את המצלמה, אחד פיתח את הסרט, אחד הוציא את סרט הצילום מהמצלמה, אחד הגדיל את התמונה והאחרון העביר את התמונה למשטרה.
חשוב להדגיש, שבמשפט הפלילי אסור להרשיע אדם אם יש ספק סביר לגבי חפותו. באותו המקרה, כיוון שהצהרת השוטרים לא נעשתה בדרך המקובלת בתקנות, בית המשפט קבע כי המסמך החתום לא התגבש לכדי ראיה בכתב ובכך יש כדי לזכות את הנאשם.
האם אי חשיפת קוד המקור יכולה ליצור ספק סביר לגבי חפות הנאשם? כאשר חיים ומוות מוכרעים בידי מכשירים אלקטרוניים, חשוב לשמור על שקיפות מלאה, כזו שמאפשרת לכל נאשם ולכל חשוד לבחון את מהימנות המכשיר. גם מכשירים שעברו בדיקות מעבדה ושטח מקיפות עלולים לשגות ולכשול במקרים חריגים. חריגים אלו מספיק שיהיו אחוז אחד מהמקרים בכדי שיהיה להם כוח לזכות נאשמים. הגישה הפלילית היא שעדיף עשרה עבריינים ברחוב מחוסר ראיות מאשר קורבן חף מפשע בכלא עקב הרשעה שלא בצדק.
בחינת קוד מקור, אמנם, לכל מקרה ומקרה תעמיס עלות מקיפה על המערכת, עלות כזו שלא בטוח שהמערכת תוכל לעמוד בה, ולאו דווקא בתחום סודות המסחר כמו שנטען באותו מקרה של מולדאוני, עלות בחינת קוד תכנה כדי להצביע שיתכן כשל במקרה מאוד ספציפי תוכל לטעת ספק, אמנם, בליבו של השופט לגבי מהימנות המכשיר (ובכך לזכות את הנאשם), אך בחינה כזו עולה מיליונים לעיתים. גם אם קוד המקור היה נחשף, האם היה בכך תועלת?
הטענה החלופית היא שרק במקרים של תכנות בקוד פתוח ניתן יהיה להרשיע, כיוון שאז תהליך קבלת ההחלטות שקוף בפני הנאשם והוא יכול לבחון את קוד המקור; אולם כשם שהנאשם או מומחה מטעמו בוחנים את קוד המקור, כך גם, ככל הנראה, עשתה המשטרה בטרם רכשה את המכשיר. נכון, תוכנה בקוד פתוח, או בקוד גלוי לפחות, תוכל להביא לא רק לשיפור תוצאות המכשיר אלא גם לשקיפות בתהליך קבלת ההחלטות, אבל גם היא לא תהיה חפה מכשלים. לכן, אנו צריכים לשאול עצמנו האם המחיר של העידן הדיגיטלי הוא הרשעות שווא במקרים מסויימים או זיכוי כלל הנאשמים עקב האפשרות לטעויות מחשב.
ונניח שקוד המקור שנחשף היה מצביע כי המכשיר טועה ברזולוציה של 1:1,000,000; ונניח שהיו מביאים נתון זה לשופט, האם הוא היה מזכה את הנאשם? האם זה היה דורש גם לזכות את כלל הנאשמים?
ברור שקוד תוכנה הוא שקיפות גבוהה יותר של תהליך קבלת החלטות מאשר אלגוריתם התוכנה, והאלגוריתם הוא אמצעי ברור יותר מאשר מבחנים לא שקופים; ולכן יש לחשוף את קוד התוכנה.
אך מציאת כשל של אחד למיליון בתוכנה לא בהכרח יביא לזיכוי כלל הנאשמים. טעות של 1% תביא כבר את בית המשפט לבחינה מקיפה יותר. שכן "ספק סביר" אינו אחד למיליון. אלא הרבה יותר נמוך מזה.
יהונתן קלינגר הוא מסטרנט למשפטים ועורך דין בתחום זכויות אדם ברשת ומריץ את הבלוג Intellect or Insanity
נא להמתין לטעינת התגובות
